אבראהים טוקאן
משורר פלסטיני מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבראהים עבד אל-פתח טוקאן (בערבית: إبراهيم عبد الفتاح طوقان, 1905- 2 במאי 1941) היה משורר לאומני פלסטיני שיצירתו הלהיבה והצליחה לגייס המונים למאבק הפלסטיני נגד המנדט הבריטי והציונות[1] ויש הרואים בו את המשורר הלאומי של הפלסטינים.
 | |
| Ibrahim Touqan | |
| לידה |
1905 שכם, האימפריה העות'מאנית |
|---|---|
| פטירה |
2 במאי 1941 (בגיל 36 בערך) ירושלים, פלשתינה |
| מדינה | ארץ ישראל |
| לאום | פלסטיני |
| עיסוק | משורר, סופר, עיתונאי, מורה ומנהל תחנת רדיו |
| מקום לימודים | האוניברסיטה האמריקנית בביירות |
| שפות היצירה | ערבית |
| תחום כתיבה | לאומיות ערבית, אנטי קולוניאליזם |
| סוגה | שירה עממית |
| תקופת הפעילות | 1923–1941 (כ־18 שנים) |
| בת זוג | סאמיה קאסם עבד אל האדי |
| צאצאים | ג'עפר טוקאן |
| פרסים והוקרה | 1990: מדליית "אל-קודס" לתרבות ואמנות (לאחר מותו) |
ביוגרפיה
סכם
פרספקטיבה
אבראהים טוקאן נולד בשכם בשנת 1905 למשפחת טוקאן, בנו של חיידר טוקן, שהיה מן הבולטים שבאישי שכם. המשפחה הייתה אחת משתי המשפחות החשובות והמיוחסות בעיר כבר משנת 1656 ושלטה בשכם במהלך המאות ה-18 וה-19. אחותו הקטנה של אבראהים, אותה הוא חינך ולימד היא המשוררת הפלסטינית פדווא טוקאן, אחיו הבכור הוא אחמד טוקאן אשר היה פוליטיקאי ירדני ושימש כראש ממשלת ירדן במשך חודש בזמן אירועי ספטמבר השחור.
טוקאן למד בבית הספר היסודי אל-רשדייה אל-גרבייה במערב שכם ובבית הספר התיכון סנט ג'ורג' בירושלים[2]. את השכלתו האקדמית החל באוניברסיטה האמריקנית בביירות בשנת 1923, שם למד שש שנים עד השלמת תואר שני באומנויות בשנת 1929. בשנים אלה שכלל את כישרון כתיבתו, גיבש את סגנונו, הצטיין בלימודיו וצבר מוניטין. הוא למד שפות זרות כגון אנגלית, טורקית, גרמנית וספרדית. הוא התרועע בחברת סופרים והוגים כמו ווג'יה אל-ברודי, חאפז ג'מיל ועמר פרוח', שייסדו חוג ספרותי בשם "דאר אל נדווה". בנוסף קשר קשר הדוק עם המשורר הידוע בשארה אל-ח'ורי, המכונה "אל-אח'טל אל-צע'יר" (הפטפטן הקטן)[דרוש מקור]. לאחר השלמת לימודיו, עבד שנה כפרופסור לספרות ערבית באוניברסיטת א-נג'אח בשכם ובין השנים 1931–1933 שהה בביירות כדי לעבוד באוניברסיטה האמריקנית בה למד. טוקאן החל לכתוב שירים לאומניים בשנת 1929 כאשר החלו התקוממויות מאסיביות בשכם כחלק ממאורעות תרפ"ט.
במרץ 1936 מונה טוקאן להיות מנהל שירות השידור של פלשתינה (א"י) בירושלים שהוקם על מנת למלא תפקיד מרכזי בעיצוב התרבות של מעמד הביניים הערבי המתגורר באזור[3]. במהלך עבודתו, בשנת 1937, התחתן עם סאמיה עבד אל-הדי ולשניים נולדו בן ובת, ג'עפר ואורייב. באותה תקופה, בעבודתו ברשות השידור הפלסטינית, נאבק נגד קבוצה שרצתה להחליף את שפת הדיבור ברדיו לערבית מדוברת, ייתכן שמאבק זה היה אחת הסיבות לפיטוריו באוקטובר 1940[4].
לאחר פיטוריו מהעבודה, עבר לעיראק ועבד כמרצה בבית הספר למורים בבגדאד (כיום "מכללת החינוך על שם אבן רשד" באוניברסיטת בגדאד), שם עשה חיל וזכה לכינוי "משורר האוניברסיטה"[דרוש מקור]. אבראהים טוקאן סבל ממספר מחלות כל חייו, ביניהן כאבי אוזניים, אולקוס וזיהום כרוני במעיים. בעיות אלו החמירו והוא נאלץ לירושלים. בשנת 1941 נפטר, בן 36, ממה שהתברר כמחלת כיב עיכולי בבית החולים הצרפתי סן לואי בירושלים ונקבר בשכם[2].
תקופת עבודתו ברשות השידור הפלסטינית
בשלושים במרץ 1936הוקם שירות השידור של פלשתינה (א"י) (PBS) אשר שידר בשלוש השפות הרשמיות של המנדט – אנגלית, ערבית ועברית בין השנים 1936–1948. שמה של תחנת הרדיו עורר מחלוקת בשפות העברית והאנגלית. בתחילת הדרך, התוכנית בעברית נקראה "קולו של ארץ ישראל", וה"פלסטין פוסט" באנגלית גם כן עורר סערה אצל ארגונים יהודים. ולכן ה-PBS הסיר את השימוש במונח "ארץ ישראל" וגם כן "פלסטין" על ידי החלטה שעל כל התוכניות לפתוח את התוכנית בשימוש המונח "ירושלים" ולא להזדהות כארץ ישראל או פלסטין[5]. מודל העבודה בתחנת הרדיו, היה דומה למודל ה-BBC הבריטי והשידורים התקיימו בשלוש שפות; ערבית, אנגלית ועברית, כאשר שעות השידור חולקו ביניהן. טוקאן מונה למנהל החטיבה הערבית הראשונה. מבחינת מנהלים ברשות השידור באותה תקופה, מקביליו בצד הערבי לרוב הגיעו ממעמד יחסית גבוה והיו בעלי מוניטין חיובי, ואילו רק טוקאן היה בעל מוניטין של מתנגד לבריטים וליהודים, וכמו פלסטינים רבים בדורו, ישב לפני כן במעצר[6].
עבודתו החדשה עבור הבריטים הייתה מנוגדת להשקפותיו האישיות ובמסגרת עבודתו שימש למעשה כבעל ברית של השלטון הבריטי. יחד עם זאת, יכול להשתמש בפלטפורמה של השידור הפלסטיני כאמצעי לתמיכה בלאומיות מודרנית עבור פלסטין הערבית, אך כשהוקמה התחנה לראשונה, לא היה ברור האם הקהילה הערבית של פלסטין תקבל ותזדהה עם התחנה. בסופו של דבר, הצליח להעביר ולו במעט את השקפותיו דרך ה-.PBS[6]
על אף האמביוולנטיות של החברה הערבית, העובדה שטוקאן עבד בתחנה כמנהל, הביאה בכל זאת קהל פלסטיני של מאזינים. נכונותו של טוקן לעבוד ב-PBS הדגישה את העובדה שפלסטינים מסוימים הסכימו לעיתים תכופות לעבוד עם שלטון המנדט, ופקידים בריטים הפגינו כבוד כלפי גברים כמו טוקאן. שתי הקבוצות הפגינו נכונות לעבוד יחד במקרים מסוימים, וראו שהן יכולות לעשות זאת מבלי לפגוע במוניטין הציבורי שלהם. במהלך מלחמת העולם השנייה, התוכן של ה-PBS השתנה. התחנה החלה לתמוך במאמץ המלחמתי של בעלות הברית, ולהציג תוכניות חדשות בכדי לחזק את מורל החיילים ולהתמודד עם התעמולה של משטר וישי. שינוי זה הוביל לצמצום המאזינים הערבים והגביל את התוכניות בערבית ובעברית.
בשנת 1940 נערך הארגון מחדש כדי לטפל בבעיה, והבריטים העבירו את ניהול התוכן בערבית מטוקאן לעג'אג' נויהד (عجاج نويهض), אזרח לבנוני ופאן-ערבי בולט. נויהד ניהל מערכת יחסים מורכבת עם השלטונות הבריטים, ועבד במקביל עם המוסדות האסלאמיים של פלסטין. הסיבה שהבריטים מינו אנשים עם דעות מנוגדות לשלהם, היא שהאמינו כי כדאי לתת לפלסטינים ברי-השפעה תפקידים בכירים, בכוונה לרכך את דעתם ולהשפיע על דעת הקהל הרחב. לכן למרות עמדתו הלאומית, טוקאן המשיך לעבוד עבור ה-PBS, ולהמחיש את האופי המורכב ולעיתים קרובות הסותר של תקופת המנדט, שבה אנשים בעלי דעות אופוזיציוניות עדיין מילאו תפקידים במוסדות הנשלטים על ידי המנדט[6].
עזיבתו את התחנה
בסופו של דבר, התפטר טוקאן בסוף שנת 1940 ממספר סיבות. הראשונה היא שבטקס הפתיחה של הרשות, נציב העליון הבליטי, ארתור ווקוף, אמר כי "לרשות השידור בפלסטין לא יהיה אכפת מפוליטיקה. מטרתה העיקרית היא הפצת ידע ותרבות, ואני לא יכול להבטיח לך שהדת לא תוזנח". על אף נאומו זה, התחנה פעלה לסיקור מעשי אלימות שביצעו כנופיות ציוניות באותה תקופה.
בסרט דוקומנטרי בשם "הנה ירושלים", שהופק על ידי הרשות הכללית לרדיו וטלוויזיה, בבימויו של ראאד דיזדר, מתואר מסעו של הרדיו הארץ-ישראלי הראשון מאז היווסדו בשנת 1936 ועד למעברו לעיר רמאללה בעיצומם של אירועי הנכבה הפלסטינית באפריל 1948. הסרט הדגיש את תפקידו של טוקאן, שתרומת הספרות והשירה שכתב בלטה במיוחד. אחד מסיפוריו, "אמת השמים", עורר את זעמה של התנועה הציונית מה שהביא להרעה בתנאיו של טוקאן בעבודתו וזו אחת הסיבות למינויו של לעג'אג' נויהד למנכ"ל הרדיו מתוך רצון לצמצם באחריות ובהשפעה של טוקאן[7].
שירה
סכם
פרספקטיבה
מגיל צעיר אובחן כישרונו של טוקאן בכתיבה ואחיו אחמד חשף אותו לשירה הערבית העתיקה והמודרנית, וכך הוא החל בכתיבה[2]. משפחתו קיימה אורח חיים ליברלי, תרבותי ואינטלקטואלי. סבו שכתב והקריא לו שירה קלאסית ואנדלוסית (זג'אל), ואימו שחיבבה ספרות ערבית "הרואית" והייתה מספרת לו סיפורת ורומנים רבים כגון: סיפורי ענתרה, אבו זייד הילאלי, סייף בן דהי יאזן ואחרים. אביו עודד אותו לקרוא בקוראן, וטוקאן נהג לקרוא בו בכל רמדאן, אביו ואחיו גם הכינו אותו לחיים הכנה המבוססת על אדיבות, חוכמה, ניצול זמנים והשכלה[דרוש מקור].
שירו הראשון התפרסם בביירות בשנת 1923, שם גילה שהעיתונות הלבנונית אוהדת מאוד את עבודתו. באותה שנה, פרסם טוקאן גם את העבודה הראשונה שלו בלבנון תחת הכותרת "אל-ממרידאת או מלאיכאת אל-רחמה (الممرضات"، أو "ملائكة الرحمة)[8].
מרבית שיריו עסקו במאבק הפלסטיני נגד המנדט הבריטי ששלט בפלשתינה מאז 1917/8[9]. שירים אלו זכו לתהילה בעולם הפלסטיני במהלך המרד הערבי בשנים 1936–1939[10]. לדברי הסופרת סלמה ח'דרה ג'ייוסי, שירתו של טוקאן מאופיינת ב"כנות ואמיתות רגשית. הפסוק שלו ברור וישיר, הדיקציה פשוטה ונבחרה היטב, והביטויים עוצמתיים ולעיתים קרובות קצרים"[11]. את שיריו פרסם טוקאן בעיתונים רבים ובכתבי עת ערביים. אחד משיריו המפורסמים שנכתבו במהלך המרד הערבי הוא השיר מולדתי (בערבית: موطني, בתעתיק לעברית: מָוְּטִנִי). השיר הוא ההמנון הלאומי של עיראק[12], כמו כן, שימש כהמנון דה פקטו של פלסטין עד שהמדינה אימצה את המנונה הרשמי בשנת, 1996 "פדאי" (فِدَائِي)[13]. פלסטינים רבים עדיין מזדהים עם "מוטני" יחד עם השיר "פדאי" ורואים בראשון כמעין המנון שני לא רשמי של ארצם[14]. השיר מהווה סמל עבור מדינות מוסלמיות רבות[15].
לקריאה נוספת
- Ǧayyūsī, Salmá al-H̱aḍrāʾ al-, and Christopher Tingley. Trends and Movements in Modern Arabic Poetry. Studies in Arabic Literature 6. Leiden: E.J. Brill, 1977.
- Nia, Seyyed Mohammad Razi Mostafavi, and Farideh Akhavan. “Studying Resistance Symbolism in Ibrahim Tuqan Poetry.” Basic Education College Magazine For Educational and Humanities Sciences, no. 29 (2016).
- “This Is Jerusalem Calling”: State Radio in Mandate Palestine. University of Texas Press, 2013.
- Wills, Emily. “Discourses and Differences: Situating Pro-Palestine Activism in Discursive Context.” Theory in Action 9, no. 3 (July 31, 2016): 48–71
קישורים חיצוניים
- "אבראהים טוקאן", באתר "הספרייה הפתוחה" (אנ').
- יצירותיו השיריות השלמות של איברהים טוקאן משער המשוררים
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.