סטיאטיט

סטיאטיט או גם אבן סבון הוא סלע מותמר (במקרה קיצוני מינרל) רך. הוא מורכב בעיקר מהמינרל טלק העשיר במגנזיום. הוא נוצר כתוצאה מהתמרה ומטאסומטיזם, המתרחשים באזורים שבהם לוחות טקטוניים עוברים הפחתה, ומתמירים סלעים באמצעות חום ולחץ, ושטף של נוזלים, אך ללא התכה. הסלע שימש חומר גלם לגילוף פסלים במשך אלפי שנים.

דוגמאות סטיאטיט בגוונים שונים

אבן הסבון קיבלה את שמה מכך שהמגע בה דומה לתחושה של מגע בסבון. מקור השם סטיאטיט מלטינית steatitis (אבן יקרה).^[1]

פטרולוגיה

גוש טלק

סטיאטיט מורכב בעיקר מטלק עם כמויות משתנות של המינרלים כלוריט ואמפיבולים (בדרך כלל טרמוליט, אנתופיליט וקמינגטוניט ומכאן השם הישן שבוטל מגנזיוקמינגטוניט), וכמויות זעירות של תחמוצות כרום-ברזל. המרקם של הסלע צפחתי או קומפקטי. סטיאטיט הוא תוצאה של התמרה של סלעים אולטרה-מאפייים (דוגמת דוניט או סרפנטיניט) או מטאסומטיזם של דולומיט צורני.

המסה של סטיאטיט "טהור" מכילה בערך 63.37% סיליקה, 31.88% תחמוצת המגנזיום ו-4.74% מים.^[2] בדרך כלל הוא כולל כמויות זעירות של תחמוצות כדוגמת CaO או Al₂O₃.

פירופיליט, מינרל הדומה מאוד לטלק, מכונה גם הוא לעיתים אבן סבון, מאחר שהתכונות הפיזיות והשימושים התעשייתיים שלו דומים,^[3] ומכיוון שהוא משמש בדרך כלל כחומר גלם לגילוף. עם זאת, במינרל זה בדרך כלל אין תחושת סבון כמו שיש בסטיאטיט.

תכונות פיזיות

סטיאטיט רך יחסית בגלל תכולת הטלק הגבוהה שלו, לטלק ערך מוגדר של 1 בסולם מוס המודד קשיות של מינרלים. סלעים רכים יותר עשויים להרגיש דומים לסבון כשנוגעים בהם, ומכאן הכינוי אבן סבון. לא מקובל להגדיר קשיות קבועה לסטיאטיט מכיוון שכמות הטלק שהוא מכיל משתנה במידה רבה, נמוך יחסית (כ-30%) עבור סלע המשמש למטרות אדריכלות כמו דלפקים במטבחים ועד 80% עבור חומר גלם המשמש לגילוף.

סטיאטיט קל לגילוף, אינו מתבלה, עמיד בחום ובעל יכולת אחסון חום גבוהה. לפיכך הוא משמש לציוד לבישול ולחימום מזה אלפי שנים.^[4]

סטיאטיט משמש לעיתים קרובות כמבודד חשמלי למבנים ולרכיבים חשמליים, בגלל עמידותו ומאפייניו החשמליים, ומכיוון שניתן ללחוץ אותו לצורות מורכבות לפני החימום. סטיאטיט עובר התמרה כאשר היא מחומם לטמפרטורות של 1000–1200°C לאנסטטיט וקריסטובליט. בסולם מוס זה מקביל לעלייה בקשיות ל-5.5–6.5.^[5]

הצבעים הנפוצים ביותר הם לבן, סגול, ורוד, ירוק, אפור, שחור, חום וכחול, אך הם מגיעים בגוונים רבים ולא תמיד ניתן לקבוע להם גוון מסוים. ישנם גם סוגים משוישים צבעוניים שלעיתים יש בהם תכלילים קשים יותר ולכן הם לא תמיד מתאימים לעיבוד מכונה או ידנית.

סוגים משוישים צבעוניים הם לרוב פרומגנטיים, אם כי ייתכנו הבדלים משמעותיים בעוצמה בתוך האבן. תכלילים קשים במיוחד מראים מגנטיות ברורה, שיכולה להשפיע גם על מחט המצפן.

פסל מהמאה ה-21 לפנה"ס של אידי-אילום, השליט הצבאי של העיר מארי, שגולף בסטיאטיט

שימושים

שימושים היסטוריים

חותמות/קמעות של חרפושיות במצרים העתיקה נוצרו בדרך כלל מסטיאטיט מזוגג.^[6]

עיר המסחר העתיקה טפה יחיא בדרום-מזרח איראן הייתה מרכז לייצור והפצה של סטיאטיט בין האלף החמישי לאלף השלישי לפני הספירה.^[7] הוא היה בשימוש גם בתרבות המינואית בכרתים. בחפירות הארכאולוגיות בארמון בקנוסוס נתגלה שולחן נסך מפואר מסטיאטיט.^[8]

כמה שבטים וחבורות של האינדיאנים בארצות הברית יצרו קערות, לוחות בישול וחפצים אחרים מסטיאטיט. שימוש זה היה נפוץ במיוחד בתקופה הארכאית באמריקה הצפונית.^[9] כמה משבטי הילידים ביבשת אמריקה משתמשים בסטיאטיט למקטרות. דוגמאות רבות נתגלו בין החפצים של תרבויות שונות והם בשימוש גם כיום. הולכת החום הנמוכה מאפשרת עישון ממושך מבלי שנגרמת אי נוחות בשל התחממות זרוע המקטרת.

סטיאטיט נפוץ יחסית בצפון אירופה. הוויקינגים חצבו סטיאטיט ישירות מהסלע, עיצבו אותו לסירי בישול ומכרו אותם במקומות מגוריהם או ייצאו אותם.^[10] האינואיטים השתמשו בסטיאטיט לעיתים קרובות לגילופים מסורתיים.

באיי שטלנד ישנן עדויות שכלים אלו שימשו לעיבוד שומן שמקורו בבעלי חיים ימיים ובחלב.^[11] כמה בניינים ששרדו מימי הביניים נבנו מסטיאטיט, בהם קתדרלת נידארוס.^[12]

במאה ה-19 השתמשו יצרני מצבות בצפון-מזרח ג'ורג'יה בסטיאטיט שנחצב מקומית על מנת לייצר מצבה פשוטה או כמשטח עליון בקברים הייחודים המכונים "חריץ ולשונית" (slot and tab).^[13]

בלוקים קטנים של סטיאטיט (20‏ x 25‏ x 3 סנטימטרים) חוממו על כיריים או סמוך לאש ושימשו לחמם סדינים קרים או לשמור על חום הידיים והרגליים בעת נסיעה במזחלת שלג.

שימושים מודרניים

השכבות החיצוניות של פסל ישו הגואל בריו דה ז'ניירו עשויות סטיאטיט

סטיאטיט משמש בשיבוצים, פיסול, תחתיות ולדלפקים וכיורים למטבחים. סטיאטיט משמש לעיתים כציפוי פנימי של כיריים המבוססים על שריפת עצים,^[14][15] וכחומר המועדף למחממים לבניין המבוססים על שריפת עצים משום שהוא יכול לספוג, לאחסן ולהקרין חום במידה שווה בשל צפיפותו הגבוהה ותכולת המגנזיט (MgCO₃). הוא גם משמש לדלפקי מטבח ולאריחים באמבטיה בשל הקלות של עיבוד החומר והתכונה שלו כ"אבן שקטה". עם הזמן מקבלים פני האבן באופן טבעי מראה בלוי ומיושן ככל שהפטינה מתפתחת.

סטיאטיט משמש בהודו במשך מאות שנים כחומר גלם לגילוף. הכרייה כדי לענות על הביקוש העולמי לסטיאטיט מאיימת על בית הגידול של הטיגריס הבנגלי.^[16]

בברזיל, במיוחד במינאס ז'ראיס, בשל שפע מכרות הסטיאטיט באותה מדינה ברזילאית, עדיין יוצרים אומנים מקומיים חפצים מחומר זה, כולל סירים ומחבתות, כוסות יין, פסלים, קופסאות תכשיטים, תחתיות ואגרטלים. עבודות יד אלה נמכרות בדרך כלל בשוקי רחוב שנמצאים בערים ברחבי המדינה. בחלק מהעיירות העתיקות ביותר, בעיקר קונגונש (Congonhas), טיראדנטס (Tiradentes) ואורו פרטו, עדיין קיימים רחובות המרוצפים בסטיאטיט, שריד מהתקופה הקולוניאלית.

מכרות סטיאטיט הפעילים באמריקה הצפונית כוללים מכרה מדרום לעיר קוויבק סיטי עם מוצרים המשווקים על ידי חברת "קנדיאן סואפסטון" (Canadian Soapstone), מכרות "טרז'ר אנד ריגל" (Treasure and Regal) במחוז ביוורהד, במונטנה המופעלים על ידי חברת המינרלים ברטס (Barretts), ומכרה במרכז וירג'יניה המופעל על ידי חברת "אולברן סואפסטון" (Alberene Soapstone Company). סטיאטיט לשימושים אדריכליים נכרה בקנדה, ברזיל, הודו ופינלנד ומיובא לארצות הברית.^[17]

חייטים, תופרות, נגרים ובעלי מקצוע אחרים משתמשים בעפרונות סטיאטיט לסימון. מאחר שסטיאטיט עשוי בעיקר מטלק, הוא מותיר אבקה לבנה כאשר הוא משופשף כמעט על כל חפץ. סימן לבן זה דומה לאבקת טלק ומוברש בקלות מבלי להשאיר סימן קבוע. גם רתכים משתמשים בעפרונות כאלו. האבקה העמידה בחום אינה נשרפת וממשיכה להיות גלויה כאשר מחממים את חומר העבודה במהלך תהליך הריתוך.

ניתן להשתמש בסטיאטיט ליצירת תבניות ליציקה של חפצים ממתכות רכות, כגון פיוטר או כסף. האבן הרכה מגולפת בקלות ואינה מתעוותת בהשפעת חימום. המשטח החלקלק של הסטיאטיט מאפשר להסיר את החפץ המוגמר בקלות.

ניתן להכניס אבני סטיאטיט למקפיא ובהמשך להשתמש בהן במקום קוביות קרח לצינון משקאות אלכוהוליים ללא דילול. הן קרויות לפעמים אבני ויסקי (whiskey stones).^[18] רוב אבני הוויסקי כוללות גימור למחצה המשמר את המראה הרך של סטיאטיט טבעי, בעוד שאחרות מלוטשות לחלוטין.

סטיאטיט משמש לעיתים קרובות כמבודד חשמלי למבנים ולרכיבים חשמליים, בגלל עמידותו ומאפייניו החשמליים, ומכיוון שניתן ללחוץ אותו לצורות מורכבות לפני החימום.

גלריה

• 
  תבליט ביזנטי מהמאה ה-12 של סיינט ג'ורג' והדרקון
• 
  פסל מסטיאטיט במקדש צ'נאקשווה של אימפריית הויסלה (אנ') בבלור במדינת קרנאטקה בהודו^[19]
• 
  קברים מסוג "חריץ ולשונית" בג'ורג'יה
• 
  ברזייה עשויה מסטיאטיט, סמוך לקתדרלת "גבירתנו של המסע הטוב" בבלו הוריזונטה בברזיל
• 
  קמע חרפושית ממצרים העתיקה העשוי אבן סבון מזוגגת
• 
  חרפושית סטיאטיט במוזיאון וולטרס לאומנות
• 
  קתדרלת נידארוס בטרונדהיים בנורווגיה, הבנויה בעיקר מסטיאטיט
• 
  חותמת גלילית אשורית מסטיאטיט ותוצאת החתמה על חרס
• 
  פסל העשוי משישה סוגים שונים של סטיאטיט

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סטיאטיט בוויקישיתוף

• Soapstone מאתר Geology.com
• Prehistoric soapstone use in northeastern Maryland (Antiquity Journal)

הערות שוליים

1. Steatite, Definition of Steatite by Merriam-Webster
2. Anthony, John W.; Bideaux, Richard A.; Bladh, Kenneth W.; Nichols, Monte C., eds. (1995). "Talc". Handbook of Mineralogy (PDF). Vol. II (Silica, Silicates). Chantilly, VA: Mineralogical Society of America. ISBN 0962209716.
3. U.S. Geological Survey Professional Paper
4. Hansen, Gitte; Storemyr, Per (2017). A Versatile Resource – The Procurement and Use of Soapstone in Norway and The North Atlantic Region. In: Soapstone in the North Quarries, Products and People 7000 BC – AD 1700. UBAS – University of Bergen Archaeological Series 9. Bergen, Norway. ISBN 978-82-90273-90-8.
5. George Rapp, Archaeomineralogy
6. Newberry, Ancient Egyptian Scarabs, Routledge, 2012, ISBN 9781136202315
7. "Tepe Yahya," אנציקלופדיה בריטניקה, 2004. Britannica Concise Encyclopedia. 3 January 2004, Britannica.com
8. C.Michael Hogan (2007) "Knossos Fieldnotes", The Modern Antiquarian
9. Rebecca Saunders, Christopher T. Hays, Early Pottery: Technology, Function, Style, and Interaction in the Lower Southeast, University of Alabama Press, 2004, ISBN 9780817351274
10. Else Rosendahl, The Vikings, The Penguin Press, 1987, page 105
11. Steele, Val. "Report on the analysis of residues from steatite and ceramic vessels from the site of Belmont, Shetland" (PDF). Shetland Amenity.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
12. Where does the stone at Nidaros Cathedral come from?
13. Slot-and-Tab Tombs, the mystery of the rural northeast Georgia soapstone box grave markers
14. Weideman, Paul (2017-11-05). "There's a stove for every taste". The Santa Fe New Mexican.
15. Damrosch, Barbara (2017-01-19). "The enduring appeal of wood stoves". The Washington Post.
16. Barnett, Antony (2003-06-22). "West's love of talc threatens India's tigers". The Guardian. London.
17. "Soapstone gives countertops, tiles a look that's both new and old". The Washington Post.
18. Soapstone
19. "Soapstone sculptures". hoysala.in. 2008. אורכב מ-המקור ב-15 בפברואר 2009. {{cite web}}: (עזרה)