Loading AI tools
מחזמר שהולחן על ידי ריצ'רד אוברקר, עם מילים ותסריט מאת אוברקר ורוברט טיילור מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Bandstand: המחזמר האמריקאי החדש (או בקיצור: Bandstand) הוא מחזמר מקורי שהולחן על ידי ריצ'רד אוברקר, עם מילים ותסריט מאת אוברקר ורוברט טיילור.[1]
| |
| בימוי | אנדי בלנקנבואלר |
|---|---|
| מילות השירים | ריצ'רד אוברקר, רוברט טיילור |
| מוזיקה | ריצ'רד אוברקר |
| מקום ההתרחשות | קליבלנד, ניו יורק |
| תקופת ההתרחשות | 1945 |
| מדינה | ארצות הברית |
| שפה | אנגלית |
|
www | |
זהו המחזמר הראשון שהוסמך על ידי הארגון Got Your 6 (אנ') לספר את הסיפור של קבוצת חיילים ותיקים ששבים הביתה לארצות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה. הם נאבקים להשתלב בחייהם הישנים תוך התמודדות עם השפעותיה המתמשכות של המלחמה – כולל פוסט טראומה ורגשות אשמה – הם מקימים להקה שמורכבת אך ורק מחיילים ותיקים על מנת להתחרות בתחרות הרדיו הפטריוטי הלאומי בניו יורק. השיר הזוכה יבוצע בהוליווד על ידי הלהקה, מה שיהפוך אותם לשמות מוכרים. קבוצה זו של לוחמים ותיקים מנגנת מכל הלב ומספקת לאמריקה שלאחר המלחמה על ההשפעות שהיו למלחמת העולם השנייה על הגיבורים של אמריקה.
ההפקה המקורית של המחזמר Bandstand, בבימויו של אנדי בלנקנבואלר ובכיכובם של לורה אוסנס, קורי קוט ובת' ליבל, הועלתה לראשונה בתיאטרון פייפר מיל במילברן, ניו ג'רזי באוקטובר 2015. המחזמר הוצג לראשונה בברודוויי ב-26 באפריל 2017, והצגתו הופסקה ב-17 בספטמבר 2017.
סדנת העבודה של Bandstand התקיימה ב-2014 בניו יורק, בהשתתפות לורה אוסנס, קורי קוט ובת' ליבל.[2][3]
המופע (שנקרא מחדש The Bandstand) החל את ההצגות המקדימות ב-8 באוקטובר 2015 בתיאטרון פייפר מיל במילברן, ניו ג'רזי, לפני הפתיחה הרשמית ב-18 באוקטובר 2015. המופע רץ ריצה מוגבלת עד ל-8 בנובמבר 2015.[4] הבימוי והכוראוגרפיה נעשו על ידי אנדי בלנקנבואלר, ובצוות השחקנים נמנו קורי קוט בתור דוני, לורה אוסנס בתור ג'וליה ובת' ליבל בתור גברת אדמס. המחזמר כולל סווינג, בי פופ וג'יטרבאג (אנ').
המחזמר (שנקרא שוב Bandstand) הועלה לראשונה בברודוויי ב-26 באפריל 2017 בתיאטרון ברנרד ב. ג'ייקובס, לאחר הצגות מקדימות שהתחילו ב-31 במרץ, בכיכובם של אוסנס וקוט ועם בימוי וכוראוגרפיה מאת אנדי בלנקנבואלר.[5] צוות השחקנים בברודוויי כולל את בת' ליבל, אלכס בנדר, ג'ו קרול, ברנדון ג'יימס אליס, ג'יימס נת'ן הופקינס וג'וף פקארד.[6][7] ההפקה בברודוויי הסתיימה ב-11 בספטמבר 2017, לאחר 24 הצגות מקדימות ו-166 הופעות רגילות.[8]
הקלטה מקצועית של ההפקה בברודוויי הוקרנה בבתי הקולנוע ב-25 ביוני וב-28 ביוני 2018. ההקלטה המקצועית הופיעה מחדש בבתי הקולנוע ב-15 וב-19 בנובמבר 2018.[9] בזמן מגפת הקורונה, Playbill הציעו את ההקלטה המקצועית של ההפקה בברודוויי לצפייה באתר שלהם מה-10 עד 17 באפריל 2020, כאשר חלק מההכנסות הולכות לקרן השחקנים של אמריקה.[10] Playbill גם אירחו מסיבת צפייה ישירה בהקלטה ב-11 באפריל.[11]
סיבוב הופעות בארצות הברית התחיל ב-29 באוקטובר 2019 בקולג' סטיישן, טקסס, בכיכובם של ג'ניפר אליזבת' סמית' בתור ג'וליה טרויאן וזאק זארומטידיס בתור דוני נוביצקי.[12] ב-16 באפריל 2020, הוכרז שסיבוב ההופעות לא יחודש לאחר הפסקתו המוקדמת בשל מגפת הקורונה. ההופעה האחרונה התקיימה ב-12 במרץ 2020 באיסטון, פנסילבניה.[13]
החייל הוותיק הצעיר, הפסנתרן והזמר-יוצר, דוני נוביצקי, אשר חזר לאחרונה מהחזית, שב לביתו בקליבלנד ב-1945 מהמלחמה כדי למצוא שאמריקה להוטה לחזור לשגרה ("Just Like It Was Before"). הוא לא מצליח למצוא מקום לעצמו בקליבלנד שלאחר המלחמה. דוני שומע על תחרות להקות הסווינג של הרדיו הלאומי במחווה לחיילים, ורוקם תוכנית ליצור להקה המורכבת כולה מחיילים וותיקים בשביל הזדמנות לתהילה מידית והון הוליוודי ("Donny Novitski"). כדי לזכות קודם כל בתחרות הכלל-ארצית, דוני מקים את הלהקה שלו: ג'ימי קמפבל על סקסופון וקלרינט, דייוי זלאטיק על קונטרבס, ניק ראדל על חצוצרה, וויין רייט על טרומבון וג'וני סימפסון על תופים ("I Know a Guy"). כל אחד מחברי הלהקה נאבק בהסתגלות מחיי הצבא לחיים בבית, אבל הם מוצאים חברות ושותפות במטרה המשותפת הזו.
לאחר ההופעה הראשונה שלהם ("Ain't We Proud"), דוני מקיים את הבטחתו לבדוק מה שלום ג'וליה טרויאן, אלמנה צעירה של מייקל, שהיה חברו הטוב ביותר במלחמה. בינתיים, החיילים הוותיקים בלהקתו החדשה של דוני מנסים נואשות להסתגל מחדש לחיים האזרחיים ("Proud Riff"). בזמן שג'וליה מתכוננת לארח את דוני לארוחת ערב בתקווה ללמוד עוד על מותו של בעלה. היא מגלה לאימה, ג'ון אדמס, שהיא רק רוצה להיות מי שהייתה לפני מות בעלה ("Who I Was"). בזמן הארוחה, דוני נמנע מלדון במותו של בעלה של ג'וליה. מאוחר יותר, רדופים על ידי זיכרונות מהמלחמה, חברי הלהקה מנגנים בכלי הנגינה שלהם, ודוני מגיע לכנסייה שבה ג'וליה שרה ("Counterpoint/Pie Jesu"). מתרשם מקולה, דוני מזמין את ג'וליה לבוא להקשיב ללהקה שהקים. נרגשת, אימה של ג'וליה מקווה שבקרוב הכל יהיה "בדיוק כמו שהיה קודם" ("Just Like It Was Before (Reprise)").
במועדון, דוני מזמין את ג'וליה לשיר סטאנדרט עם הלהקה ("First Steps First"). לאחר ההופעה, דוני משכנע את ג'וליה המהוססת להצטרף ללהקה, והם מתחילים להתאמן ברצינות ("Breathe") להופעה הראשונה שלהם ביחד, מנסים מנגינה חדשה ("You Deserve It"). כאשר הביטחון של דוני בניצחון בתחרות מתערער, ג'וליה מציעה לו יומן שירים שכתבה. בהשראת תפיסתה של ג'וליה את החיים שלאחר המלחמה, דוני מלחין מנגינה לאחד משיריה שהוא משוכנע שיזכה אותם בתחרות המוקדמת באוהיו. דבר שיבטיח להם משבצת בשידור הגמר בניו יורק. השידור באוהיו בעיצומו ("Dwight Anson & Jean Ann"), כשלהקת דוני נובה בהשתתפות ג'וליה טרויאן עולה לבמה עם "אהבה תבוא ותמצא אותי שוב" ("Love Will Come and Find Me Again"). הלהקה זוכה בתחרות המוקדמת של המדינה, אבל נאמר להם שהם צריכים לשלם את דרכם לניו יורק ושהם נדרשים להתחרות בסיבוב השני של ההדחה כדי להבטיח את מקומם בשידור האחרון. מחוסר אמונה וייאוש, דוני מלכד את הלהקה שלו עם חזון של עולם בו הם מזוהים בשל ההקרבה והכישרון שלהם ("Right This Way").
עם נחישות מחודשת ש"אף אחד" אומר להם 'לא', הלהקה מתחילה לנגן בכל מועדון הנמצא בקליבלנד ("Nobody"). המעריצים שלהם, שמספרם הולך וגדל, חוגגים את העובדה ש"הבנים שבו" ("The Boys Are Back"). ג'וליה ודוני ממשיכים את שיתוף הפעולה בכתיבת שירים עם השיר "יש לי תיאוריה" על קליבלנד עצמה, מגייסים יותר כסף ותמיכה מעיר הולדתם ("I Got a Theory"). כשהטיול לניו יורק בפתח והקשר ביניהם הולך ומתהדק, ג'וליה לוחצת על דוני לספר לה את האמת על מותו של בעלה בקרב. נחרדת מהגילוי שדוני גרם בטעות למותו של מייקל בתקרית ירי דו צדדי, ג'וליה עוזבת את הלהקה. לאחר שהביעה את רגשותיה בפני אימה, ג'ון אומרת לג'וליה שלפעמים "הכל קורה" מבלי סיבה או אשמה ("Everything Happens"). לאחר הרהור מעמיק, ג'וליה שבה לדוני עם שיר חדש כהתנצלות, המצייר דיוקן חי וכן של דוני וחברי הלהקה: ג'וני נפצע קשה וסובל מכאב כרוני, אמנזיה ובעיות קוגניטיביות; ניק היה שבוי מלחמה, דבר שגרם לו לבעיות כעס ואמון; דייוי שחרר את דכאו ופנה לאלכוהול ולהומור כדי להתמודד עם הזכרונות; וויין סובל ממחלת נפש (כנראה OCD), משמע ילדיו כבר לא מזהים אותו והנישואים שלו מתפרקים; ג'ימי מתמקד בלימודי המשפטים שלו כדי להימנע מלתת לאחרים להתקרב אליו לאחר אובדן נוראי; דוני בעל נדודי השינה שחווה רגשות אשמה לאחר מותו של מייקל, בעלה של ג'וליה. מלא השראה, דוני מחבר מוזיקה לשיר של ג'וליה, אבל שניהם מבינים שצריך לשכתב את המילים אם השיר יבוצע אי פעם בעתיד; הם הופכים את השיר לשיר אהבה נערה והחייל שלה ששב ("Welcome Home").
לאחר שקיבלו תרומה נדיבה מהמעריצים שלהם מעיר הולדתם, הלהקה יוצאת לדרך לחיות את החלום שלהם להתקיים ("A Band in New York City"). אחרי לילה ראשון קסום בניו יורק, דוני וג'וליה מוצאים את עצמם מחוץ לחדר של ג'וליה במלון, סוף סוף מודים ברגשותיהם האמיתיים אחד כלפי השני ("This is Life"). מאחורי הקלעים בשידור האחרון, רגע לפני ההופעה שלהם, הלהקה מבינה שהאותיות הקטנות של החוזה שהם חתמו הן מלכודת, והפרס המובטח הוא שקר. כשהוא מסרב לאפשר לשירות הצבאי שלהם להיהפך לרגשני ולהיות מנוצל על ידי יוזמי התחרות, ולא מוכן למסור את הזכויות לשיר שלו, דוני משכנע את הלהקה לבחור בבחירה המסוכנת מכולן, ולהילחם עבור עצמם, והוא וג'וליה מתנשקים ("This is Life (Reprise)"). בשידור חי כשכל המדינה שומעת, הלהקה עורכת הפיכה וירטואלית של השידור כשג'וליה שרה כל מילה כנה ואכזרית של השיר המקורי שלה ("Welcome Home (Finale)").
ב"אפילוג" ("Epilogue"), שנה לאחר מכן, להקה דוני נובה בהשתתפות ג'וליה טרויאן מוצאים את עצמם כוכבים מהוללים, עם קונצרטים בניו יורק שאזלו להם הכרטיסים וסיבוב הופעות ארצי.
מערכה ראשונה
|
מערכה שנייה
|
† לא הופיע בהקלטה של צוות השחקנים המקורי בברודוויי.
| דמות | סדנת עבודה (2014)[14] | תיאטרון פייפר מיל (2015)[15] | ברודוויי (2017)[7] |
|---|---|---|---|
| דוני נוביצקי | ג'רוד ספקטור | קורי קוט | |
| ג'וליה טרויאן | לורה אוסנס | ||
| גברת ג'ון אדמס | בת' ליבל | ||
| ג'ימי קמפבל | ג'יימס נת'ן הופקינס | ||
| דייוי זלאטיק | ברנדון ג'. אליס | ||
| ניק ראדל | ג'ואי פרו | אלכס בנדר | |
| וויין רייט | ג'וף פקארד | ||
| ג'וני סימפסון | - | ג'ו קרול | |
| ג'ין אן ריאן | - | סטסיה פרננדז | מרי קלנן |
| אל | - | קווין מורו | |
| מר ג'קסון | ריאן קספרזק | ||
| אנדרה ברוך | - | תומאס קאניזרו | ג'ונתן שו |
| ג'ו | - | ג'סיקה ליאה פאטי | |
| אוליבר | - | תומאס קאניזרו | דרו מקווטי |
| רוג'ר כהן | - | ג'ף פו | ריאן ואן-דן-בום |
| מנהל בידור | - | טניה בירל | מורגן מרקל |
| ג'יימס האופט | - | דניאל קוני | קווין מורו |
| עוזר הפקה | - | לורן מופסון | מרי קלנן |
| טום | - | מקס קלייטון | |
| בטסי | אנדראה דוטו | ||
| פלורה נוביצקי | - | לורן מופסון | - |
| אוסקר נוביצקי | - | דניאל קוני | - |
| ציידת כישרונות | - | ג'סיקה ליאה פאטי | - |
| מלצרית ב-"Blue Wisp" | - | טניה בירל | - |
| דולורס | - | ג'סיקה ליאה פאטי | - |
| סידני למון | - | דניאל קוני | - |
ההפקה בברודוויי קיבלה ביקורות מעורבות מהמבקרים לאחר הפתיחה ב-26 באפריל 2017. מבקרים רבים שיבחו את אנדי בלנקנבואלר על הכוראוגרפיה שלו, שה-New York Theatre Guide כינה "מעולה בצורה קיצונית".[18] שיקגו טריביון תיאר את הכוראוגרפיה של בלנקנבואלר כבעלת "חסד ושבריריות ייחודיים".[19] הביקורת העיקרית על Bandstand מתייחסת להתפתחות של העלילה והדמויות. המופע זוכה לתשואות על ניסיונו להתעמק בנושאים העמוקים יותר שפקדו את אלה שחזרו הביתה לאחר מלחמת העולם השנייה. למרות ניסיון זה, המבקרים מצאו את העלילה "קצת מתוקה מדי" מכיוון שהיא עוקבת אחרי ציר זמן צפוי.[18] המבט הלא שגרתי לתוך הדמויות המרכיבות את להקת דוני נובה נותן להופעה "עצב גולמי", אבל החיילים הוותיקים סופקו עם "מעט רגעים מוזיקליים מגדירים משלהם".[18][20]
החל מסוף 2015, הכותבים ריצ'רד אוברקר ורוברט טיילור קיבלו משוב מ-Got Your 6 כדי להבטיח ש-Bandstand הוא תיאור מדויק של החיילים הוותיקים ממלחמת העולם השנייה.[21] דב רזה הוביל לשיחה בין חיילים וותיקים מהמלחמה לבין צוות השחקנים, ושיתפו את צוות השחקנים וצוות ההפקה כיצד להימנע מסטראוטיפים ואיך ליצור דמויות הדומות לאנשים אמיתיים. שיתוף הפעולה עם Got Your 6 הביא לכך ש-Bandstand היא "הפקת התיאטרון הראשונה שזכתה להסמכה על ידי Got Your 6 על התיאורים ההגיוניים והמדויקים של החיילים הוותיקים".[21]
| שנה | פרס | קטגוריה | מועמד | תוצאה |
|---|---|---|---|---|
| 2017 | פרס טוני | הכוראוגרפיה הטובה ביותר | אנדי בלנקנבואלר | זכייה |
| התזמור הטוב ביותר | ביל אליוט וגרג אנתוני ראסן | מועמדות | ||
| פרס דרמה דסק | שחקנית יוצאת מהכלל במחזמר | לורה אוסנס | מועמדות | |
| מוזיקה יוצאת מהכלל | ריצרד אוברקר ורוברט טיילור | מועמדות | ||
| תסריט יוצא מהכלל של מחזמר | מועמדות | |||
| תזמור יוצא מהכלל | ביל אליוט וגרג אנתוני ראסן | זכייה | ||
| כוראוגרפיה יוצאת מהכלל | אנדי בלנקנבואלר | זכייה | ||
| עיצוב תלבושות יוצא מהכלל במחזמר | פלומה יאנג | מועמדות | ||
| עיצוב תאורה יוצא מהכלל במחזמר | ג'ף קרויטר | מועמדות | ||
| פרס ליגת הדרמה | הפקת מחזמר יוצאת מהכלל של ברודוויי או אוף-ברודוויי | מועמדות | ||
| ביצוע נכבד | לורה אוסנס | מועמדות | ||
| פרס מעגל המבקרים החיצוני | כוראוגרפיה יוצאת מהכלל | אנדי בלנקנבואלר | מועמדות | |
| עיצוב סאונד יוצא מהכלל | נווין שטיינברג | מועמדות | ||
| תזמור יוצא מהכלל | ביל אליוט וגרג אנתוני ראסן | מועמדות | ||
| פרס צ'יטה ריברה | כוראוגרפיה יוצאת מהכלל במופע בברודוויי | אנדי בלנקנבואלר | זכייה | |
| להקה יוצאת מהכלל במופע בברודוויי | מועמדות | |||
| רקדן יוצא מהכלל במופע בברודוויי | מקס קלייטון | מועמדות | ||
| רקדן יוצא מהכלל במופע בברודוויי | ראיין קספרזק | מועמדות | ||
| רקדנית יוצאת מהכלל במופע בברודוויי | אנדראה דוטו | מועמדות | ||
| רקדנית יוצאת מהכלל במופע בברודוויי | חיימה ורזין | מועמדות | ||
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
