Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רדיו טלפון נייד הוא מערכת טלפוניה שהשתמשה בקשר רדיו על מנת לאפשר לאנשים לשוחח זה עם זה תוך כדי תנועה, והייתה הראשונה שאיפשרה זאת בטלפוניה. כיוון שבכך היא הקדימה את התקשורת הסלולרית, היא נקראה למפרע 0G או קדם דור. היא השתמשה במערכות לחץ לדיבור (PTT), שירותי טלפון נייד (MTS), שירות טלפון נייד משופר (IMTS) ומערכת טלפון נייד מתקדמת (AMTS). מערכת הטלפוניה המוקדמת הזאת הזכירה ברבים ממאפיינה את הרדיוטלפון, שכיום נמצא לרוב בשימוש במערכות משטרה או במוניות. עם זאת, מערכת ה-0G נתנה לכלל הציבור גישה למערכת הזאת בשילוב Public Switched Telephone Network (PSTN).
רוב טלפוני הרדיו (0G) לא היו נגישים בקלות, אלא היו מחוברים לכלי רכב לשימושם של אנשי עסקים. הטלפונים עצמם הגיעו גם במעין קופסאות או שהם היו ממוקמים לאורך הכבישים, אך היו קשים מאוד לתפעול. הדגם הראשון (MTS), שהושק ב-1949 על ידי AT&T, שקל 36 קילוגרם, רק 3 אנשים יכלו לבצע בו שיחות בו זמנית בכל העולם, ובכללי היה יקר לתפעול, ושיחה אחת יכלה לעלות עד 40 סנט (כיום 5 דולרים). עם זאת, בהמשך, המערכת הפכה לזולה ופרקטית יותר. אחד מן הדגמים האחרונים של אותה מערכת הטלפוניה, הייתה של מערכת האותות האנלגית B-Netz שפעלה בגרמניה המערבית מ-1972. ב-1979, חברת ניפון טלגרף וטלפון (NTT) היפנית, הוציאה את טלפון ה-1G הראשון, שכלל רשת סלולרית חכמה ומערכת אות אנלוגי.
טלפונים ניידים אלה הותקנו בדרך כלל במכוניות או משאיות (ולכן נקראו טלפונים לרכב), אם כי יוצרו גם דגמים במזוודות ניידות. בדרך כלל, המקמ"ש (מקלט-משדר) הותקן בתא המטען של הרכב וחובר בכבל ל"ראש" (חוגה, תצוגה ושפופרת) שהותקן ליד מושב הנהג.[1]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
