תוכנית רוג'רס

תוכנית רוג'רס הוא שמן של שלוש תוכניות שלום בין ישראל למצרים וירדן שהציע מזכיר המדינה האמריקאי ויליאם רוג'רס בשנים 1969–1971.

תוכנית רוג'רס הראשונה

בספטמבר 1968, כאשר התחדשה הלחימה בין ישראל למצרים עם פרוץ מלחמת ההתשה, מינה נשיאה החדש של ארצות הברית, ריצ'רד ניקסון, את מזכיר המדינה ויליאם רוג'רס להיות מתווך בסכסוך הישראלי-ערבי מטעמו.

ב-9 בדצמבר 1969 הציע רוג'רס את תוכנית השלום הראשונה שלו, לפיה תיסוג ישראל לגבול הבינלאומי עם מצרים ויובטח חופש השיט לכלי שיט ישראלים בתעלת סואץ. מעמדן של רצועת עזה ושארם א-שייח' יקבע במשא ומתן בין המדינות, וירושלים תישאר מאוחדת, אך תנוהל על ידי נציגי שלוש העדות הדתיות. הצעה זו נדחתה הן על ידי מצרים, שראתה בה ויתור גדול מדי לטובת ישראל, והן על ידי ישראל, שלא מצאה בה ערובות לביטחונה, קריאה למשא ומתן ישיר, או הבטחה לריבונות ישראלית בירושלים.

האמריקאים לא אמרו נואש וב-18 בדצמבר שילב נציג ארצות הברית באו"ם, צ'ארלס וודראף יוסט (אנ'), את ירדן בתוכנית. הוא הוסיף לתוכנית נסיגה ישראלית לקווי 1949 (בתיקונים מזעריים), מעמד שווה לישראל וירדן בירושלים בתחומי הדת, הכלכלה והמינהל האזרחי, חופש שיט לישראל במפרץ אילת, ושתינתן לפליטים אפשרות הבחירה בין שיבה לישראל לבין קבלת פיצוי כספי. ירדן אומנם הסכימה לדון בהצעה זו, אך ישראל דחתה אותה ב-22 בדצמבר.

תוכנית רוג'רס השנייה

לאחר כישלון התוכנית הראשונה, פרס רוג'רס ביוני 1970 תוכנית שנייה בפני הצדדים. הייתה זו תוכנית למשא ומתן בין ישראל ומצרים בחסות שליח האו"ם השוודי גונאר יארינג (שכבר היה מעורב בניסיונות השכנת שלום בין ישראל למדינות ערב). תוכנית זו התבססה על נסיגת ישראל משטחים שכבשה במלחמת ששת הימים בהתאם להחלטה 242 של מועצת הביטחון, הכרה הדדית של כל הצדדים בריבונותן של המדינות, שלמותן הטריטוריאלית, ועצמאותן המדינית, והסכמי שלום.

רוג'רס הציע שהשלב הראשון בתוכנית יהיה סיום מלחמת ההתשה וחידוש שביתת הנשק בין ישראל למצרים. ממשלת ישראל דחתה את ההצעה ב-21 ביוני, אולם הממשלה המצרית הודיעה שהיא מסכימה לדון ביוזמה.

בעקבות ההסכמה המצרית החל נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון ללחוץ על ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר להסכים להצעה. הוא הבטיח שארצות הברית תערוב לריבונותה, שלמותה וביטחונה של מדינת ישראל ותשמור על מאזן החימוש באזור, והבהיר למאיר כי הדרישה היא לנסיגה ישראלית לגבולות בטוחים ומוסכמים ולא לגבולות הקו הירוק ושלא תיכפה על ישראל נסיגה לפני שיחתם הסכם שלום חוזי מחייב. כמו כן סוגיית הפליטים תטופל באופן שלא יפגע בקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.

בעקבות ההבטחות וההבהרות האמריקאיות הסכימה גם ממשלת ישראל ב-31 ביולי לדון בתוכנית באופן עקרוני, אולם בשל כך פרשה גח"ל מממשלת הליכוד הלאומי. הסכם הפסקת האש בין ישראל למצרים שסיים את מלחמת ההתשה נכנס לתוקף ב-7 באוגוסט. בו ביום הפרו המצרים את סעיף 3 בהסכם המחייב שימור הסטטוס קוו הצבאי כאשר קידמו טילי נ"מ לתוך תחום 50 הקילומטרים ממערב לתעלה וישראל, בתגובה, השעתה את השיחות בתיווכו של יארינג. השיחות חודשו חצי שנה מאוחר יותר בפברואר 1971.

תוכנית רוג'רס השלישית

ב-4 באוקטובר 1971 הגיש רוג'רס תוכנית שלישית לעיון הצדדים, אולם זו נדחתה עוד באותו היום על ידי ישראל, כיוון שלא נכתב בה שלאחריה יבואו מהלכים להשכנת שלום בין ישראל ושכנותיה.

קישורים חיצוניים

• ד"ר אמנון קפליוק, איוולת 8. דחיית יוזמת יארינג, 1971, באתר ynet, 21 באפריל 2002
• "מפסיקים לירות ומתחילים לדבר" - 45 שנים לקבלת תוכנית רוג'רס ולסיום מלחמת ההתשה - חלק א', חלק ב', בבלוג ארכיון המדינה, 9 באוגוסט 2015