Loading AI tools
מזמור תהילים המתאר את הגעגועים לציון מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
על נהרות בבל הוא שמו של מזמור קל"ז בתהלים (בתרגום השבעים מספרו קל"ו). המזמור קרוי כך על-פי הפסוק הפותח אותו:
עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ, בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן.
תהלים קל"ז עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל |
---|
א עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ, בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן. |
המזמור הוא קינה של בני ממלכת יהודה שהוגלו לבבל עם חורבנם של ציון, בית המקדש הראשון וממלכתם.
במזמור תשעה פסוקים, הנחלקים לשלושה חלקים:
המזמור מתאר את אבלות הגולים, שבתגובה לבקשת שוביהם הבבלים לנגן משירי ציון, תלו את כינורתיהם על עצי הערבה שעל גדות נהרות בבל, ולא היו מסוגלים לשיר ולנגן על אדמת נכר. הגולים נשבעים שאם ישכחו את ירושלים תשכח יד ימינם (תשכח איך לעשות פעולות, תשכח איך לנגן[1]), ואם לא יזכירו את ירושלים בראש כל שמחה, תדבק לשונם לחכם (ולא יוכלו לשיר עוד).
הגולים מתפללים לנקמה בבני אדום שסייעו לבבל בהחרבת ירושלים, וכנגד בת בבל השדודה (השודדת או העתידה להישדד).
המילה "תוֹלָלֵינוּ" היא מילה יחידאית במקרא.[2]
המזמור הוא מזמור "יתום" ואין בתחילת המזמור שלו ייחוס למשורר מסוים, בתרגום השבעים, לעומת זאת, מופיע בראש המזמור יחוס: "לדוד ירמיהו" (Τῷ Δαυΐδ ῾Ιερεμίου).
דעות שונות נאמרו לגבי זהותו של כותב המזמור וזמן כתיבתו:
המסורת מייחסת את רוב מזמורי תהילים לדוד המלך, ובכללם מזמור קל"ז: ”על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון מלמד שהראהו הקב"ה לדוד חורבן בית ראשון...”[3], עם זאת, היו בקרב פרשני המקרא הראשונים, שייחסו כתיבת מזמור זה לתקופה מאוחרת יותר: רבי אברהם אבן עזרא, בהקדמה שלו לספר תהילים[4], מתאר מחלוקת בין הפרשנים אם דוד המלך, שחי למעלה מ-400 שנה לפני גלות בבל, כתב גם את מזמור זה שעוסק בגלות בבל בנבואה או שנכתב בידי משורר מגולי בבל. לבסוף הוא מכריע "כדעת הקדמונים", ולדעתו נכתב המזמור בידי דוד ברוח הקודש.
יש ששיערו שהמזמור נכתב בידי יהודי משבי ציון ומסיקים מהניסוח הלשוני של המזמור שלא סביר שהוא נכתב בבבל, הן בשל לשון העבר שבה משתמשים בפסוקים 1 עד 3 ("בכינו", "תלינו" וכו') והן בשל ההתייחסות הגאוגרפית למקום אחר (המילה "שם" במשפט "על נהרות בבל שם ישבנו")[דרוש מקור]. אהרן קמינקא טען כנגד דעה זו: "זמן המזמור אינו בתקופת העלייה מבבל, אז לא שרו עוד שירים כאלה, והסגנון העברי היה כבר עכור ומשובש ומושפע מארמית"[5].
על פי מסורת יהודיי עאנה, זה היה היישוב היהודי הראשון בבל ולכן גם נכתב שם מזמור זה.[דרוש מקור]
יש נוהגים לומר מזמור זה קודם ברכת המזון בימות החול[6], ויש נוהגים לאומרו רק בסעודה המפסקת של תשעה באב. בימים שבהם אין אומרים תחנון מחליפים אותו בשיר המעלות (תהלים קכ"ו).
עדות המזרח אומרות את המזמור מב' באב ועד ח' באב לאחר תפילת ערבית,[דרוש מקור] ובליל תשעה באב פותח המזמור את תפילת ערבית[דרוש מקור].
מזמור זה הוא התשיעי מבין עשרת המזמורים של התיקון הכללי שהנהיג רבי נחמן מברסלב לומר כתיקון לפגם הברית.
המזמור נכלל בתפילות הבוקר הנאמרות מדי יום שישי בנצרות האורתודוקסית.
כחלק ממנהגי האבלות על החורבן, נהגו לשבור כוס כוס תחת החופה (ולפי מנהגים רבים, נהגו לתת 'אפר מקלה' בראש החתן) כמו כן נהוגים שהחתן אומר את הפסוקים החמישי והשישי מהמזמור:
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָיִם,
תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי,
אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי,
אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.
כיום בחתונות דתיות לאומיות הקהל נוהג לשיר את הפסוקים קודם לכן, בלחנים מוכרים.
יש הנוהגים לתלות שלט ובו קטע זה, בסמוך לאמה המושארת לא מסוידת סמוך לפתח הבית, או כתחליף לה.
באופרה "נבוקו" מאת ג'וזפה ורדי עורגים היהודים למולדתם. שירת העבדים העבריים באופרה (Va pensiero, sull'ali dorate - "עופי מחשבה על כנפי זהב") מזכירה פרק זה בתהילים.
בתרגומו לאנגלית ישנו לחן מוכר וישן, שהופץ בידי להקת פיטר פול ומרי בשנות השישים ובביצוע מחודש של דון מקליין בשנות השבעים של המאה העשרים[7], ולהקת בוני אם התפרסמה ב-1978 עם שיר פופולרי 'ביי דה ריברז אוף בבילון'[8].
פסוקים מהפרק מצוטטים בשיר בללייקה של אילנית שחיבר יורם טהרלב.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.