שפות המאיה
משפחת שפות המדוברות במזואמריקה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שפות המאיה מהוות משפחת שפות המדוברות במסו-אמריקה ובצפון אמריקה המרכזית. שפות המאיה מדוברות על ידי לפחות 6 מיליון בני מאיה, בעיקר בגואטמלה, מקסיקו, בליז, אל סלוודור והונדורס. בשנת 1996, גואטמלה הכירה רשמית ב-21 שפות של בני המאיה,[1] ומקסיקו מכירה בשמונה בתחומה.
תפוצה גאוגרפית | מסואמריקה; דרום מקסיקו; גואטמלה; בליז; מערב הונדורס ואל סלוודור; קבוצות מהגרים בעיקר בארצות הברית וקנדה |
---|---|
צורה קדומה | פרוטו-מאיה |
חלוקות משנה |
שפות הוסטקאן שפות יוקטן שפות צ'ולאן שפות קאנג'ובאלאן שפות קישו-מאמאן |
מזהים | |
קוד ISO 639-2 | myn |
קוד ISO 639-5 | myn |
מפת תפוצה | |
מפה עולמית של אזורים בהם דוברים שפות מאיה | |
משפחת שפות המאיה היא אחת המתועדות והנחקרות ביותר באמריקה.[2] שפות המאיה המודרניות התפתחו משפת הפרוטו-מאיה, שחושבים כי הייתה מדוברת לפני 5,000 שנה לפחות; היא שוחזרה חלקית בשיטה ההשוואתית. השפה הפרוטו-מאייתית התפשטה לפחות לשישה ענפים שונים: הענפים הווסטקניים, הקישיים, יוקטקנים, הקאנג'ובאלנים, המאמאנים והצ'ולנים – צלטלנים.
שפות המאיה מהוות חלק מאזור השפה המסו-אמריקאית, אזור של התכנסות לשונית שהתפתח לאורך אלפי שנות אינטראקציה בין עמי מסו-אמריקה. כל שפות המאיה מציגות את התכונות המאפיינות את אזור לשוני זה. לדוגמה, כולם משתמשים בשמות עצם יחסיים במקום במילות יחס כדי לתאר יחסים מרחביים. יש להן גם מאפיינים דקדוקיים וטיפולוגיים המייחדים אותן משפות אחרות של מסו-אמריקה, כגון שימוש בארגטיביות בטיפול דקדוקי בפעלים ובנושא והנשוא שלהם, קטגוריות הטיה ספציפיות של פעלים וחלקי הדיבר מיוחד של "פוזיציות" האופייני לכל שפות המאיה.
במהלך התקופה הפרה-קולומביאנית של ההיסטוריה המסו-אמריקנית, כמה משפות המאיה נכתבו בלולוגרמת כתב מאיה. השימוש בה היה נפוץ במיוחד בתקופה הקלאסית של תרבות המאיה (בשנים 250–900 לספירה). הקורפוס של מעל 5000 כתובות מאיה על בניינים, אנדרטאות, כלי חרס וקודקסים מנייר קליפה,[3] בשילוב עם הספרות העשירה בשפות המאיה שנכתבו בכתב הלטיני לאחר הכיבוש, מספק בסיס של ההבנה המודרנית של ההיסטוריה הטרום קולומביאנית שאין דומה לה באמריקה.