רצח העם הארמני
רצח עם שביצעו הטורקים בארמנים במלחמת העולם הראשונה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
רצח העם הארמני (בארמנית: Հայոց Ցեղասպանություն), המכונה גם "שואת הארמנים", ובמסורת הארמנית "הפשע הגדול" (בארמנית: Մեծ Եղեռն, בתעתיק עברי: מֶץ יר'רן), היה רצח עם מכוון ושיטתי שביצעה האימפריה העות'מאנית במהלך מלחמת העולם הראשונה באוכלוסייה הארמנית שבשטחה, בעיקר באנטוליה. רצח העם הארמני כלל מעשי טבח המוניים, גירוש המוני, וצעדות מוות, בתנאים שתוכננו להביא למותם של המגורשים.
לאחר סופה של מלחמת העולם הראשונה המשיכו טורקים, כורדים ואזרים מוסלמים לטבוח בארמנים הנוצרים עד שנת 1923.
ההערכה הרווחת היא שכמחצית מהאוכלוסייה הארמנית בטורקיה, בין מיליון למיליון וחצי ארמנים, נספתה. קבוצות אתניות נוצריות אחרות, כגון האשורים ויוונים פונטים, נטבחו אף הן באותה תקופה בשטחי האימפריה העות'מאנית כחלק מרצח העם האשורי ורצח העם היווני-פונטי, ויש הרואים בכך חלק ממדיניות ואידאולוגיה מכוונת ומתוכננת של העות'מאנים לטהר את אסיה הקטנה מנוצרים.[1][2][3]
ב-24 באפריל מציינים הארמנים ברחבי העולם את יום הזיכרון לרצח בני עמם על ידי הטורקים העות'מאנים.[4]