שה האלוהים

שֶׂה הָאֱלֹהִים (ביוונית: Ἀμνὸς τοῦ Θεοῦ, אָמְנוֹס טוּ תֶאוֹי; בארמית: ܐܶܡܪܶܗ ܕ݁ܰܐܠܳܗܳܐ, אֵמרֵה דַּאלָהָא; בלטינית: Agnus Dei) הוא כינוי לישו המופיע בברית החדשה. זהו גם שמו של החלק האחרון בתפילת המיסה הקתולית, אשר הולחן פעמים רבות.

יוחנן המטביל ושה האלוהים, ברתולומאו ונטו (המאה ה-16)

פרט מתוך תמונת המזבח של גנט של יאן ואן אייק

בברית החדשה

מקור הביטוי הוא בפרק הראשון של הבשורה על-פי יוחנן, המתאר את טבילת ישו:

וְהַדָּבָר נִהְיָה בָשָׂר, וַיִּשְׁכֹּן בְּתוֹכֵנוּ, וַנֶּחֱזֶה כְבוֹדוֹ כִּכְבוֹד בֵּן יָחִיד לְאָבִיו, רַב־חֶסֶד וֶאֱמֶת. וְיוֹחָנָן הֵעִיד עָלָיו, וַיִּקְרָא לֵאמֹר: "הִנֵּה זֶה הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, 'הַבָּא אַחֲרַי הָיָה לְפָנָי כִּי קֹדֶם־לִי הָיָה', וּמִמְּלוֹאוֹ לָקַחְנוּ כֻלָּנוּ חֶסֶד עַל־חָסֶד. כִּי הַתּוֹרָה נִתְּנָה בְּיַד־משֶׁה, וְהַחֶסֶד וְהָאֱמֶת בָּאוּ עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ." [...]

וַיַּרְא יוֹחָנָן אֶת־יֵשׁוּעַ בָּא אֵלָיו, וַיֹּאמַר: "הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים, הַנֹּשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם! זֶה הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, 'אַחֲרַי יָבֹא אִישׁ, אֲשֶׁר הָיָה לְפָנָי, כִּי קֹדֶם־לִי הָיָה'. וַאֲנִי לֹא יְדַעְתִּיו, כִּי אִם־בַּעֲבוּר יִגָּלֶה בְיִשְׂרָאֵל, בָּאתִי אֲנִי לִטְבֹּל בַּמָּיִם." [...]

וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיֹּסֶף יוֹחָנָן וַיַּעֲמֹד, וְעִמּוֹ שְׁנַיִם מִתַּלְמִידָיו. וַיַּבֵּט אֶל־יֵשׁוּעַ, וְהוּא מִתְהַלֵּךְ, וַיֹּאמַר: "הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים!" וּשְׁנֵי תַלְמִידָיו שָׁמְעוּ אֶת־דְּבָרוֹ, וַיֵּלְכוּ אַחֲֲֲרֵי יֵשׁוּעַ.

— הבשורה על פי יוחנן, פרק א', פסוקים י"ד-י"ז, כ"ט-ל"א, ל"ה-ל"ז

ישנן פרשנויות רבות לקטע זה ומשמעותו. על פי אחת מהן, יוחנן המטביל רואה את ישו דרך ספר ישעיהו נ"ג - שם מתואר המשיח כשה כפרת חטאי בני האדם, והוא מכיר בקרבנו בעבור האנושות. פרשנות זו מקשרת את עקדת יצחק לצליבת ישו.

טקסט התפילה

במיסה:

שה האלוהים, הנושא חטאת עולם, רחם עלינו. שה האלוהים, הנושא חטאת עולם, רחם עלינו. שה האלוהים, הנושא חטאת עולם, הענק לנו שלום.

Agnus Deī, quī tollis peccāta mundī, miserēre nōbīs. Agnus Deī, quī tollis peccāta mundī, miserēre nōbīs. Agnus Deī, quī tollis peccāta mundī, dōnā nōbīs pācem.

במיסת הרקוויאם כפי שנקבעה בועידת טרנטו:

שה האלוהים הנושא חטאת עולם הענק להם מנוחה.

,Agnus Dei ,qui tollis peccata mundi .dona eis requiem

במוזיקה

אגנוס דאי במיסה השנייה של שוברט

מלחינים רבים הלחינו את האגנוס דאי, בדרך כלל כאחד מפרקי המיסה או של הרקוויאם. אולם לעיתים הוא עומד לבדו כמו ביצירתו של סמואל בארבר "אדאג'ו לכלי מיתר". המוזיקה בפרק זה בדרך כלל מאופיינת ברגש עז.

דוגמאות:

• הפרק החמישי במיסת נוטרדם של גיום דה מאשו.
• הפרק העשרים וארבע במיסה בסי מינור של באך.
• הפרק השישי ברקוויאם של מוצרט.
• הפרק העשירי במיסה סולמניס של בטהובן.
• הפרק החמישי ברקוויאם של פורה.
• הפרק השישי במיסה השנייה של שוברט.

באמנות

תקרת הבלדקינו בבזיליקת סן ויטאלה. ישו מסומל כשה המוקף הילה, נתון בתוך גרלנדה (זר ניצחון) העשויה עלים ופירות. ברקע התיאור מופיעים שמיים כחולים זרויי כוכבים. משמעותו של תיאור זה יכולה לסמל לבד מהדגשת הקורבן של ישו, גם את ניצחונו של ישו כאל על המוות. סביב הגרלנדה מופיעות ארבע דמויות מכונפות האוחזות בגרלנדה. אלו הם ארבעת האוונגליסטים, אשר חיברו את ספרי הבשורות השונות. הם לבושים בטוניקה בסגנון עתיק וברקע התיאור מופיע דגם עיטורי מורכב.

באיקונוגרפיה "שה האלוהים" הוא מוטיב בולט החל מתחילת ימי הביניים. בדרך כלל מוצב ליד השה צלב אשר גם יכול להופיע במספר צבעים. לעיתים השה שוכב בפני ספר כאשר מסביבו שבעת החותמות (דוגמה לכך אף ניתן לראות כיום בסמל פוארטו ריקו בו מונח הספר בעל שבעת החותמים ועליו יושב השה). לעיתים השה מדמם מאזור הלב.

"שה האלוהים" מופיע גם באמנות הישראלית. הצייר יגאל תומרקין, במסגרת טיפולו במיתוסים ובאייקונים בעלי משמעות דתית תרבותית קדומה, השתמש רבות בדימוי השה.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שה האלוהים

• Agnus Dei, האנציקלופדיה הקתולית