קרבות נהר איזונצו

קרבות נהר איזונצו היו שנים-עשר קרבות עקובים מדם שניטשו במסגרת החזית האיטלקית במלחמת העולם הראשונה, בין האימפריה האוסטרו-הונגרית ובין ממלכת איטליה, החל מהקרב הראשון על האיזונצו ב-23 ביוני 1915 ועד לקרב קפורטו בספטמבר 1917. הקרבות מכונים על שם נהר איזונצו (בסלובנית נקרא הנהר בשם סוצ'ה), הזורם בחלקה הצפוני-מזרחי של איטליה, מהרי האלפים דרומה לכיוון הים האדריאטי, ושלאורכו התנהלו הקרבות. בקרב השנים-עשר, קרב קפורטו, הוכרעה סדרת הקרבות לטובת אוסטרו-הונגריה, בסיוע נרחב של צבא הקיסרות הגרמנית.

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

רקע

עם פרוץ המלחמה בקיץ 1914, לא הצטרפה איטליה לבעלות בריתה מן הברית המשולשת שנחתמה ב-1882, האימפריה האוסטרו-הונגרית והקיסרות הגרמנית. איטליה טענה כי הברית היא הגנתית בטבעה ולכן התוקפנות של אוסטרו-הונגריה, שהכריזה מלחמה על סרביה, איננה מחייבת אותה לקחת חלק במלחמה. לאיטליה הייתה עוינות רבת שנים עם אוסטרו-הונגריה, מאז קונגרס וינה משנת 1815 בתום המלחמות הנפוליאוניות, שבעקבותיו הועברו אזורים בצפון איטליה לאוסטרו-הונגריה. יתר על כן, בשנות ה-80 של המאה ה-19 נוסדה תנועה בשם 'איטליה הבלתי משוחררת' (Italia irredenta) שתבעה את האזורים הצפוניים, המיושבים באיטלקים, מן האימפריה האוסטרו-הונגרית, ובעיקר את אזור מישור החוף של הים האדריאטי ושטחה של טירול האיטלקית – דרום טירול (כיום הנפות של טרנטו ודרום טירול שבצפון איטליה) – חצי האי איסטריה ונמל טריאסטה, הערים גוריציה וגרדיסקה, וצפונה של דלמטיה. בראשית המאה ה-20 זו הפכה לתביעה פוליטית של ממש ולמטרתה העיקרית של המלחמה עבור האיטלקים, בדומה למה שאירע בחבל אלזס-לורן באזור הגבול שבין הקיסרות הגרמנית וצרפת.

מדינות ההסכמה קיימו מגעים חשאיים עם הממשלה האיטלקית לגבי הצטרפות ממלכת איטליה לכוחותיהן, וביום 26 באפריל 1915 נחתמה ברית לונדון, שבה השתחררה איטליה מן ההתחייבויות לברית מדינות המרכז והצטרפה למדינות ההסכמה. ביום 23 במאי 1915 הכריזה איטליה מלחמה על אוסטרו-הונגריה, וזאת לאחר שהייתה נייטרלית מאז פרוץ המלחמה באירופה.

החזית האיטלקית מתייחסת לסדרת קרבות שנערכו בין הצבאות של אוסטריה-הונגריה ושל איטליה ובנות בריתן, בצפון איטליה, בין השנים 1915–1918. על אף שאיטליה קיוותה לפתוח במלחמה בהפתעה, תוך שהיא ממהרת לכבוש ערים אוסטריות אחדות, המלחמה עברה מיד למלחמת חפירות, בדומה למה שהתרחש באותה שעה בחזית המערבית. עוד לפני קרבות איזונצו יצא צי המלחמה הקיסרי האוסטרו-הונגרי כדי להפציץ את החוף המזרחי האיטלקי, בין ונציה וברלטה. הצי האיטלקי הופתע, וכמעט שלא ביצע פעולות נגד, ואת התקפותיו עצר הצי הקיסרי האוסטרו-הונגרי ללא כל אבדות.

הקרבות

הגנרלים האיטלקים שילחו עוד ועוד התקפות באותו מבנה אחיד, בהם הסתערו חיילים איטלקים מלמטה על עמדות מבוצרות ונקטלו באמצעות אש מקלעים. מיוני 1915 עד ספטמבר 1917 נערכו אחד-עשר קרבות על האיזונצו שגבו מהאיטלקים כ-150,000 הרוגים, וההישג היחידי היה כיבוש העיר גוריציה בקרב השישי על האיזונצו באוגוסט 1916. עם זאת הדיווחים שהועברו על ידי ראש המטה הכללי האיטלקי לואיג'י קאדורנה לעורף (הן למלך והן לציבור) סיפרו רק על הצלחות וניצחונות.

סדרת קרבות האיזונצו הסתיימו בניצחון אוסטרו-הונגרי מכריע בקרב קפורטו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרבות נהר איזונצו בוויקישיתוף

• קרבות נהר איזונצו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• עודד מגידו, מערכת קרבות חזית ה-ISONZO – חזית נשכחת של מלחמת העולם הראשונה, חלק א', חלק ב', באתר "במה להיסטוריה צבאית", 29 ביולי 2014