Loading AI tools
רופא, פתולוג ופיזיולוג איטלקי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קַמִילוֹ גוֹלְגִ'י (באיטלקית: Camillo Golgi; 7 ביולי 1843 – 21 בינואר 1926) היה רופא, פתולוג ופיזיולוג איטלקי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה.
קמילו גולג'י ב-1906 | |
לידה |
7 ביולי 1843 קורטנו גולג'י, ממלכת לומברדיה-ונציה, האימפריה האוסטרית |
---|---|
פטירה |
21 בינואר 1926 (בגיל 82) פאביה, ממלכת איטליה |
ענף מדעי | מדעי המוח |
מקום מגורים | איטליה |
מקום קבורה | monumental cemetery of Pavia |
מקום לימודים |
|
מוסדות |
|
פרסים והוקרה |
|
בן או בת זוג | לינה אלטי |
קמילו גולג'י נולד בשנת 1843 בקורטנו (Corteno; כיום קורטנו גולג'י) שבוואל קמוניקה. אביו היה רופא ששימש גם כאחראי על הרפואה בנפה. גולג'י למד באוניברסיטת פאביה, שם עבד במעבדה לפתולוגיה ניסויית תחת ג'וליו ביצוצרו (Giulio Bizzozero), שהסביר את תכונותיו של מח העצם. הוא סיים את לימודיו ב-1865. במהלך מרבית הקריירה המקצועית שלו הוא חקר את מערכת העצבים המרכזית. במחצית השנייה של המאה ה-19 לא היו טכניקות צביעת רקמות יעילות מספיק למחקר רקמות העצבים. כאשר עבד כמנהל הרפואי של בית חולים פסיכיאטרי (ה-Ospedale Di San Mateo בפאביה), בשנים 1865–1871, הוא ערך ניסויים בהספגת רקמות עצבים במתכת, כשהוא משתמש בעיקר בכסף (צביעת כסף). הוא גילה שיטה לצביעת רקמת תאים, כך שיצבעו מספר מוגבל של תאים בשלמותם. שיטה זו אפשרה בפעם הראשונה לבחון את הנתיבים של תאי העצבים במוח. הוא כינה את תגליתו "תגובה שחורה" (באיטלקית reazione nera), שאחר כך כונתה לכבודו שיטת גולג'י או צביעת גולג'י. הגורם לצביעה של חלק מהתאים בלבד עדיין אינו מובן.
התגובה השחורה כללה הצמדות של חלקיקי כסף כרומטי למעטפת העצב (נוירילמה) בתגובה כימית בין כסף חנקתי לאשלגן דו-כרומטי. עקב כך נוצר משקע שחור בולט על גוף תא העצב, כמו גם על האקסון וכל הדנדריטים. הניגודיות שבין התא הצבוע בשחור לבין הרקע הצהוב מאפשרת קבלת תמונה ברורה של תא העצב. היכולת לצפות בתאי עצב נפרדים בעזרת צביעותיו, שימשה את סנטיאגו רמון אי קחאל לציור מפורט של תאים ומבנה הרקמה בחלקים שונים של המוח, ואיפשרה את פיתוחה והתקבלותה של דוקטרינת הנוירונים, הנמצאת בבסיס הבנת פעילות המוח עד ימינו. למרבה האירוניה, גולג'י עצמו היה בין המתנגדים לתיאוריה, כשהוא מסרב לראות את המבנה התאי של רקמת המוח כפי שהתברר מהצביעה שלו עצמו. במקום זאת, הוא דגל בתיאוריה ה"רטיקולרית" שטענה לרשת רציפה בכל המוח[1]. אפילו בהרצאת הנובל, הפרס אותו קיבל עבור תרומתו לפיתוח דוקטרינת הנוירון, הוא המשיך להתנגד ולטעון לצורך לחשיבה מחודשת בנושא[2].
בנוסף לתגלית זו גילה גולג'י את אברון החישה בגיד הקרוי על שמו אברון הגיד על שם גולג'י, קולטן הממוקם בצומת שריר-גיד הרגיש לשינוי במאמץ המתיחה על מערכת השריר-גיד הנובע מכיווץ השריר. גולג'י חקר את מחזור החיים של ה-Plasmodium[3] והקשר בין התרחשות הקדחת השלישונית והרביעונית של מחלת המלריה למחזור החיים של האורגניזמים המכונים כיום Plasmodium vivax ו-Plasmodium malariae בהתאמה.
תוך שימוש בטכניקות הצביעה שלו, גילה גולג'י ב-1898 את האברון המצוי בכל התאים האוקריוטיים הקרוי על שמו אברון גולג'י או בקיצור גולג'י, שתפקידו העיקרי לעבד מקרומולקולות, כמו חלבונים וליפידים, שסונתזו על ידי התא.
תגלית נוספת של גולג'י קשורה לפיזיולוגיה של הכליות. גולג'י היה הראשון שהראה כי הטובול הדיסטלי של הנפרון חוזר לפקעית ממנה יצא, תגלית אותה פרסם ב-1889 ("Annotazioni intorno all'Istologia dei reni dell'uomo e di altri mammifieri e sull'istogenesi dei canalicoli oriniferi". Rendiconti R. Acad. Lincei 5: 545–557, 1889).
אחרי זמן קצר שבו שימש לראש הקתדרה לאנטומיה באוניברסיטת סיינה, גולג'י חזר לאוניברסיטת פאביה כראש הקתדרה להיסטולוגיה ופתולוגיה כללית ואף מונה פעמיים כרקטור האוניברסיטה, בשנים 1896-1893 ו-1909-1901. כמו כן שימש כמרצה באוניברסיטת בולוניה.
ב-1906 זכה גולג'י יחד עם ההיסטולוג, הפיזיולוג והפתלוג הספרדי סנטיאגו רמון אי קחאל בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשל מחקריו על מערכת העצבים. גולג'י מת בפאביה שבאיטליה בינואר 1926 ונקבר בה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.