קולוקול

קוֹלוֹקוֹל (רוסית: Колокол, "פעמון") היה עיתון בשפה הרוסית שיצא לאור באירופה על ידי אלכסנדר הרצן, והיה העיתון הרוסי הראשון שיצא ללא השפעת צנזורה.

ערך ללא מקורות

קולוקול
Колокол

מו"ל	Free Russian Press
בעלים	אלכסנדר הרצן, ניקולאי אוגריוב
תאריכי הופעה	1857 – 1 ביולי 1867 (כ־10 שנים)
שפה	רוסית, צרפתית
מערכת	לונדון

רקע

בשנים הראשונות של קיום בית הדפוס החופשי (אנ') בלונדון, לא הצליח הרצן להגיע לשיתוף כותבים מהאימפריה הרוסית, ורוב הפרסומים היו פרי עטו. המצב השתנה כאשר בקיץ 1855 הוא התחיל להוציא לאור את המגזין "כוכב הצפון" (Полярная звезда). לקראת שנת 1857 גדל היקף החומר הזמין גדל עד כדי כך שלמגזין היוצא לאור פעם בשנה לא הייתה יכולת מעשית לכלול את הכול. בנוסף לכך, הוא ביקש להגיב באופן מהיר על האירועים ברוסיה. לאור כך הוחלט להתחיל להוציא לאור תוספת למגזין, שתופיע בתדירות גבוהה יותר.

חמש שנים של הצלחה

המהדורות הראשונות, עד למהדורה מס' 8, יצאו לאור פעם בחודש. החל מפברואר 1858 יצא העיתון לאור פעמיים בחודש. בשיא הפופולריות שלו, בשנים 1861–1863, הוא הופיע בתדירות של 3–4 פעמים בחודש. היקפו היה 8–10 דפים, שהודפסו על נייר דק במטרה להקל על הברחתו דרך הגבולות. מספור הדפים היה רצוף, כך שמהדורה מס' 245 הסתיימה בדף 2002.

עד מהרה התברר כי לעיתון קיים ביקוש רב ברוסיה. בהתחשב בהדפסות נוספות מעריכים שהודפסו כחצי מיליון עותקים. בתקופת השיא הגיעה התפוצה עד לכ-5,000 עותקים; זאת בהשוואה לעיתונים רשמיים, שהיו מתפרסמים בתפוצה של עד כ-12 אלף עותקים.

מיד עם תחילת יציאתו לאור, נאסר העיתון להפצה בתחומי האימפריה הרוסית. השלטונות אף הצליחו לאסור את הפצתו בשטחי גרמניה ואיטליה. למרות זאת, הרצן הצליח למצוא דרכים יעילים להפצת העיתון ברוסיה.

בנוסף לאקטואליה, פרסם העיתון יצירות משל מיכאיל לרמונטוב, ניקולאי נקראסוב וסופרים נוספים.

באותה תקופה השלטון לא היה מפרסם את נתוני התקציב השנתיים. עיתונאים מצוות העיתון הצליחו להשיג את הנתונים לשנת 1859 ו-1860, והם פורסמו. דפי העיתון נוצלו לכתיבת פניות ישירות לצאר. כמו כן היה נהוג לשלוח את העיתון לפקידי הממשל שהיו מעורבים בכתבות שכללו ביקורת על תפקודם. על פי עדויות, במהלך ישיבות עם השרים, היה הצאר אלכסנדר השני מציין שאת הנושא זה הוא כבר למד בעיתון "קולוקול". בעיתון מס' 25 פורסמו מסמכים סודיים בהקשר לרפורמה הצפויות, הצנזורה ועוד.

ירידה בפופולריות וסגירה

בשנת 1862 הורגשה ירידה בפופולריות של העיתון. חלקים מהחברה ברוסית, שציפו מהעיתון לעמדה אסרטיבית יותר כלפי השלטון, ועזבו אותו. לאחר שהחל העיתון לתמוך במרד בפולין הפסיקו חלק נוסף מהקוראים לקרוא אותו. בסוף שנת 1863 התפרסמו כ-500 עותקים בלבד.

בשנת 1865 עברה הדפסת העיתון מלונדון לשווייץ; הדבר לא הצליח להגדיל את תפוצת העיתון. בשנת 1867 ירדה התדירות לפעם בחודש, וביולי 1867 יצאה לאור המהדורה האחרונה של העיתון.

בשנת 1868 התחדשה הפצת העיתון בצרפתית, אך ללא הצלחה.

בשנת 1870 הוציאו ניקולאי אוגריוב וסרגיי נצ'אייב עוד 6 מהדורות של העיתון.

על פי זכרונותיו של יוסף קרוק, לקראת יובל ה-50 להופעת העיתון, הוא עצמו החל בהברחת חומרי תעמולה מהפכניים ממערב אירופה לרוסיה, דרך העיר צ'נסטוחוב בה הוא גר. קרוק העיד על מידת ההשפעה של 'קולאקול', וציטט בזכרונותיו מגליונו הראשון, בו כתב הרצן כי "המלה הרוסית החופשית הראשונה מחוץ לארץ תהיה מופנית אליכם", כלומר "אל מיטב הנציגים של האינטליגנציה הרוסית". קרוק המשיך וציטט מהגיליון הראשון את הדברים הבאים:

"תנו נא את דעתכם, מה נוח יותר: שאנו עצמנו נהיה התחלה של רוסיה חופשית חדשה ונפתור מרצוננו החופשי יחד עם האיכרים את בעיית הקרקע הקשה, או לפתוח נגדם במסע־צלב כשהרובה בידנו האחת והמגלב ביד השנייה".^[1]

בשנים 1962–1964 פורסמו כל המהדורות של העיתון מחדש. פרסומים של העיתון בצרפתית עם תרגום לרוסית פורסמו בשנת 1979.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קולוקול בוויקישיתוף

• כתב העת 'קולוקול' באתר הספרייה הלאומית הרוסית

הערות שוליים

1. יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, תל אביב: מחברות לספרות, 1968, עמ' 108