צ'ארלס קורנווליס

צ'ארלס קורנווליס (באנגלית: Charles Cornwallis, 1st Marquess Cornwallis;‏ 31 בדצמבר 1738‏ – 5 באוקטובר 1805) היה קצין בצבא הבריטי ומנהל קולוניאלי.

צ'ארלס קורנווליס
Charles Cornwallis, 1st Marquess Cornwallis

לידה	31 בדצמבר 1738 כיכר גרוונר, לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה
פטירה	5 באוקטובר 1805 (בגיל 66) הודו הבריטית הודו הבריטית
מדינה	הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
השכלה	איטון קולג' קלייר קולג' Military Academy of Modena
בן או בת זוג	Jemima Cornwallis, Countess Cornwallis (14 ביולי 1768–?)
צאצאים	Charles Cornwallis, 2nd Marquess Cornwallis, Lady Mary Cornwallis
השתייכות	הצבא הבריטי
דרגה	מייג'ור גנרל, גנרל
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות של ארצות הברית מלחמת שבע השנים מלחמת אנגלו-מייסור השלישית מלחמות אנגלו-מייסור מלחמות המהפכה הצרפתית המרד האירי של 1798
עיטורים
אביר הבירית (1786)

בארצות הברית ובבריטניה הוא זכור בעיקר כאחד הגנרלים הבריטיים המובילים במלחמת העצמאות האמריקנית. כניעתו בשנת 1781 לכוח אמריקני-צרפתי משולב, בפיקודם של הגנרל האמריקני ג'ורג' וושינגטון, המרקיז דה לה פאייט והרוזן הצרפתי ז'אן-בטיסט רושאמבו, במצור על יורקטאון, הובילה לסיומה של מלחמת העצמאות האמריקנית.

קורנווליס שימש גם כמושל אזרחי וצבאי באירלנד ובהודו הבריטית; בשני המקומות הוא הביא לשינויים משמעותיים, כולל את חוק האיחוד של 1800 באירלנד וקוד קורנווליס (אנ') והסדר הקבע (אנ') בהודו.

ביוגרפיה

נעורים

צ'ארלס קורנווליס נולד ב-1738 בכיכר גרוונר שבלונדון למשפחה רמת מעלה. בן בכור לצ'ארלס קורנווליס, ברון קורנווליס הראשון (אנ') ואליזבת טאונסנד בתו של צ'ארלס טאונסנד, הוויקונט השני טאונסנד ואחייניתו של ראש ממשלת בריטניה הראשון רוברט וולפול. אחיו ואחיותיו הצעירים היו ויליאם (אנ'), ג'יימס (אנ'), שרלוט, הנרי, אליזבת' ומארי. הנחלה המשפחתית הייתה במחוז סאפוק החל מהמאה ה-14 ונציגי המשפחה ייצגו את המחוז ב"בית הנבחרים של בריטניה" (אנ') במשך 300 שנה.

בנעוריו למד באיטון קולג' ובהמשך בקלייר קולג' שבאוניברסיטת קיימברידג'.

קריירה צבאית

השנים הראשונות

בדצמבר 1757 התגייס קורנווליס לצבא בריטניה והוצב ברגימנט הרגלים "משמר הגרנדירים". לאחר הגיוס אושר לו ללמוד מחוץ לבריטניה והוא החל ללמוד באקדמיה הצבאית של טורינו, איטליה.

מלחמת שבע השנים

ב-1758 סיים את לימודיו ונסע לז'נבה, שווייץ שם נודע לו שהרגימנט שלו בדרכו לארצות הברית להצטרף למלחמת שבע השנים. קורנווליס ניסה להשיג את היחידה אך היא כבר עזבה את אירופה וקורנווליס הצליח להתמנות לקצין מטה במפקדה של מפקד המערכה הבריטי ג'ון מנרז, לורד גרנבי (אנ').

במהלך המלחמה השתתף קורנווליס במספר קרבות במרכז אירופה:

• באוגוסט 1759 השתתף ב"קרב מינדן" (אנ') שהתחולל במרכז גרמניה והסתיים בניצחון בריטי ובעצירת התקדמות הצבא הצרפתי להנובר. לאחר הקרב הועלה לדרגת קפטן והוצב ל"רגימנט הרגלים ה-85 של פוט" (אנ').
• ב-1761 הועלה קורנווליס לדרגת לוטננט קולונל של כבוד ומונה למפקד ב"רגימנט הרגלים של סאפוק" (אנ'). ביולי אותה שנה הוביל את הרגימנט שלו ל"קרב וילינגהאוזן" (אנ') שהתחולל ממזרח לדורטמונד והסתיים גם הוא בניצחון בריטי ונסיגת הצבא הצרפתי וקורנווליס צוין לשבח על גבורתו.
• ביוני 1762 השתתף קורנווליס והרגימנט שלו בקרב וילהלמשטאל (אנ') בצפון מחוז הסן שהסתיים בניצחון בריטי.
• ביולי אותה שנה השתתף קורנווליס והרגימנט שלו בקרב לוטרברג (אנ') במהלכו הביסו הבריטים את היחידות הסקסוניות.
• באוקטובר אותה שנה הוביל קורנווליס את הרגימנט שלו למצור על העיר קאסל שהוחזקה על ידי הצרפתים. הכוחות הבריטים כבשו את העיר והביאו בכך לסיום מלחמת שבע השנים ולחתימה על חוזה פריז בתחילת 1763.

לאחר מלחמת שבע השנים

לאחר המלחמה חזר קורנווליס לבריטניה וב-1766 הועלה לדרגת קולונל ומונה למפקד "רגימנט הרגלים של הדוכס ולינגטון" (אנ')^[1][2]. בספטמבר 1775 הועלה לדרגת מייג'ור גנרל.

מלחמת העצמאות של ארצות הברית

הזירה הצפונית

ב-1776 הועלה קורנווליס לדרגת לוטננט גנרל, נשלח לצפון אמריקה והוצב תחת פיקודו של גנרל הנרי קלינטון. לאחר הכישלון הבריטי ב"מצור הראשון על צ'ארלסטון" (אנ') עבר קורנווליס עם קלינטון למערכה על ניו יורק וניו ג'רזי שם הועמד בראש דיוויזיה של כ-4,000 חיילים בריטים. במסגרת המערכה כבש את ניו ג'רזי ורדף אחרי ג'ורג' וושינגטון והצבא הקונטיננטלי. בסיום המערכה שיבח מפקדה גנרל ויליאם האו את קורנווליס על תרומתו לניצחון.

בשלהי 1776 אישר האו חופשה לקורנווליס אך בעקבות הניצחון של וושינגטון על הבריטים בקרב טרנטון הורה האו לקורנווליס לאסוף כוחות בריטים ולצאת מול וושינגטון. ההתקדמות של הכוח הבריטי הואטה בגלל התכתשויות עם כוחות אמריקאים קטנים דבר שאיפשר לוושינגטון לחזק את עמדותיו ובתחילת ינואר 1777 לנצח מול קורנווליס ב"קרב נחל אסונפינק" (אנ'). קורנווליס תכנן לתקוף את האמריקאים למחרת הקרב אך אלו יצרו הסחה, עקפו את כוחותיו של קורנווליס, תקפו בפרינסטון, ניו ג'רזי וניצחו ב"קרב פרינסטון" (אנ').

באביב 1777, עדיין תחת פיקודו של ויליאם האו, הצטרף קורנווליס ל"מערכה לשחרור פילדלפיה" (אנ') שנמשכה על 1778 והסתיימה בכיבוש פילדלפיה על ידי הבריטים. במהלך מערכה זו נלחם קורנווליס בקרב ברנדיויין (אנ'), קרב גרמנטאון (אנ') ו"קרב פורט מרסר" (אנ'). לקראת סיום 1777 חזר קורנווליס למשפחתו בבריטניה ובתחילת 1778 חזר לאמריקה ומונה לסגנו של גנרל הנרי קלינטון שהחליף את ויליאם האו בתור מנהל המערכה.

בעקבות הצטרפותה של צרפת למלחמה ותמיכתה בצבא הקונטיננטלי האמריקאי שינו הבריטים אסטרטגיה, נטשו את פילדלפיה ונסוגו לכוון ניו יורק. ביוני 1778 הוביל קורנווליס כוחות בריטים ב"קרב מונמות'" (אנ') שהתחולל בניו ג'רזי והסתיים ללא הכרעה ברורה. מפקד המערכה הבריטי, גנרל הנרי קלינטון, האשים במרומז את קורנווליס באי הכרעת המערכה. בשלהי אותה שנה נאלץ קורנווליס לחזור לבריטניה ולסעוד את אשתו במחלתה עד פטירתה בפברואר 1779.

הזירה הדרומית

ביולי 1779 חזר קורנווליס לצפון אמריקה ומונה לפקד על המערכה של בריטניה בגזרה הדרומית. בהמשך השנה עסק קורנווליס, יחד עם הנרי קלינטון באיסוף כוחות בריטים והעברתם דרומה. באביב 1780 הוביל את "המצור על צ'ארלסטון" (אנ') שהסתיים בניצחון בריטי, שבי של כ-5,500 לוחמים אמריקאים ולכידת צי של 13 ספינות מלחמה. קורנווליס ניצל את התבוסה האמריקאית בצ'ארלסטון ושלח יחידה בפיקודו למחוז לנקסטר (אנ') שבקרוליינה הדרומית שם ניצחו הבריטית יחידה מקומית ב"קרב ווקסהאוז" (אנ') שהסתיים בטבח של שליש מהלוחמים האמריקאים.

לאחר המערכה בצ'ארלסטון חזר הנרי קלינטון לאזור ניו יורק וקורנווליס נשאר לפקד על המערכה הדרומית עם הוראה לשמור על הישגי הבריטים בקרוליינה הדרומית וקרוליינה הצפונית. למילוי משימה זו הוקצה לקורנווליס כח של כ-3,000 חיילים שחלקם היה מקומי מנאמני בריטניה. קורנווליס נאלץ להתמודד אם חוסר כרוני במזון וציוד צבאי. בעיית המזון נפתרה, בדרך כלל, על ידי החרמת מזון מאיכרים מקומיים אולם אספקת תחמושת, נשק וציוד צבאי מהכוח המרכזי בצפון נתקלה בבעיות בגלל כוחות אמריקאים שפגעו בשיירות הסיוע (כולל באוניות סיוע).

באוגוסט 1780 הוביל קורנווליס את הכוח הבריטי לניצחון מוחץ בקרב קמדן מול כוח של הצבא הקונטיננטלי. ניצחון זה איפשר לצבא הבריטי לשמור על הישגיו בקרוליינה הדרומית והפך את קורנווליס לגיבור במולדתו.

בתחושה שדרכו סלולה לניצחון על המורדים האמריקאים החלו קורנווליס וצבאו להתקדם צפונה לקרוליינה הצפונית תוך ניסיון לגייס כוחות מקומיים אוהדי בריטניה. תחושת הביטחון החלה להתפוגג כשיחידה של חיילים מקומיים תחת פיקודו של קורנווליס הובסה בתחילת אוקטובר 1780 ב"קרב קינגז מאונטיין" (אנ') ובינואר 1781 הובסו כוחותיו של קורנווליס בקרב קאופנס. קורנווליס הצליח אומנם לנצח בקרב הבא, "קרב גילפורד קורט האוז" (אנ') אולם ספג ביקורת על שהורה לירות על כוחות מתגוששים בריטים-אמריקאים וגרם לפגיעות בחיילים בריטים.

בזמן שקורנווליס התקדם לעיר הנמל וילמינגטון בצפון קרוליינה כדי להצטייד ניצל המפקד האמריקאי בזירה, נתנאל גרין, את נטישת דרום קרוליינה, עקף את קורנווליס וכבש מחדש את רוב השטחים אותם החזיקו הבריטים.

המערכה בווירג'יניה

ציור המתאר את כניעתו של קורנווליס לאחר המצור על יורקטאון

בזמן ששהה בוילמינגטון תוגבר צבאו של קורנווליס על ידי יחידות בפיקודם של ויליאם פיליפס (אנ')^[3] ובנדיקט ארנולד. בעזרת כוחות אלו שמנו כ-9,000 חיילים הצליח קורנווליס להתקדם במדינת וירג'יניה. ג'ורג' וושינגטון מינה את המרקיז דה לה פאייט מצבא צרפת בעל הברית להגן על וירג'יניה. מאחר שלרשות לה פאייט עמדו רק 3,200 חיילים הוא נקט בטקטיקה של הטרדת הבריטים ונמנע מהתנגדות חזיתית.

הנרי קלינטון, שהיה עדיין מפקדו של קורנווליס, הורה לו להתבצר בחצי האי וירג'יניה לחוף האוקיינוס האטלנטי ולהגן גם על הצי הבריטי בזירה. בדיעבד הפכה עמדה זו למלכודת לאחר שביבשה חסם צבא משולב אמריקאי-צרפתי, בפיקודו של וושינגטון, את חצי האי בעוד שצי צרפתי בפיקודו של "פרנסואה ג'וזף פול דה גראס" (אנ') הביס את הצי הבריטי בקרב צ'ספיק.

ב-19 באוקטובר 1781, לאחר 3 שבועות של מצור שכונה המצור על יורקטאון, נכנע קורנווליס לוושינגטון. סך הכל נכנעו כ-8,000 חיילים בריטים שהיוו כרבע מהכוח הבריטי שהשתתף במערכה. קורנווליס שוחרר על תנאי מהכלא האמריקאי, חזר לבריטניה, ולא השתתף יותר במלחמת העצמאות^[4].

החזרה לבריטניה

ב-17 בינואר 1782 חזר קורנווליס לבריטניה ולא השתתף עוד במערכה בצפון אמריקה. פעילותו שם ובמיוחד התנהלותו בזירה הדרומית עוררה ביקורת נגדו בקרב מתנגדיו הפוליטיים כמו גם מצד גנרל הנרי קלינטון שהאשים אותו בכישלון מערכה זו.

השירות בהודו

ב-1786 מונה קורנווליס למושל הכללי של הודו ומפקד צבא הודו. בתקופת השירות בהודו קידם רפורמות רבות במבנה השלטון הבריטי במדינה וכן הסדיר את פעילותה של חברת הודו המזרחית הבריטית שבסיסה היה בהודו, בין השאר על ידי צמצום הנפוטיזם ומינוי אנשים מוכשרים לתפקידים מרכזיים.

קורנווליס שם דגש מיוחד בפעילותו על נוהלי הממשל ומערכת המשפט. הוא השתלט על מערכת המשפט בהודו ומינה שופטים מטעם חברת הודו המזרחית הבריטית בכל דרגי השיפוט. ב-1793 פרסם קורנווליס את קוד קורנווליס (אנ') שהגדיר את נוהלי השפיטה בתת-היבשת. ספר זה הציב את הבריטים בראש הפירמידה תוך התנשאות על התושבים המקומיים וצמצום אפשרויות הקידום שלהם. יחד עם זאת פעל קורנווליס לשיפור תנאי החיים של ילידי הודו וכן צמצם את תופעת העסקת ילדים קטנים.

רפורמה נוספת שנכללה בקוד קורנווליס הייתה רפורמת קרקעות. קורנווליס ויועציו קבעו שחוכרי אדמה ישלמו לפי ערך הקרקע ולא לפי ערך התוצרת כשכוונת מחוללי הרפורמה הייתה להיטיב עם החקלאים חוכרי הקרקעות אולם בסופו של דבר המשיכו בעלי הקרקעות לרדות באיכרים.

משימה נוספת שהוטלה על קורנווליס הייתה לשפר את הייחסים את שכנותיה של הודו ולצמצם את האיום בקונפליקטים. במסגרת מאמצים אלו:

• חיזק את אמנת מנגלור (אנ') שנחתמה ב-1784 וסימנה את סיומה של מלחמת אנגלו-מייסור השנייה. קורנווליס יישם זאת על ידי ביטול הסכמים עם מדינות כמו האימפריה המראטהית וניזאם היידראבאד שלדעתו סתרו את הסכם מנגלור. פעולה זו איפשרה לקורנווליס להישאר נייטרלי במלחמה שפרצה בין ממלכת מייסור לאימפריה המראטהית.
• ב-1786 הקים בסיס חדש של חברת הודו המזרחית הבריטית בעיר ג'ורג' טאון שבמדינת פננג (מלזיה) והגיע להסדר תשלומים עם הראג'ה המקומי כדי לשמור על השקט מול השלטונות. המבצר ששמר על בסיס זה נקרא פורט קורנווליס על שמו.
• ב-1792 שלח את נציגו, קולונל ויליאם קיקפטריק (אנ'), לקטמנדו שבנפאל כדי ליישב סכסוך צבאי שהחל שם.

מלחמת אנגלו-מייסור השלישית

העברת שני ילדיו של טיפו סולטאן כבני ערובה לידיו של קורנווליס בסיומה של מלחמת אנגלו-מייסור השלישית

על אף מאמציו של קורנווליס לשמור על יחסים טובים עם המדינות השכנות ועל אף החתימה על אמנת מנגלור עם ממלכת מייסור מדרום החליט סולטאן מייסור, טיפו סולטאן, לתקוף את הטריטוריה של חברת הודו המזרחית הבריטית. הפלישה של טיפו סולטאן לממלכת טרוונקור השכנה, בשלהי 1790, סימנה את תחילה של מלחמת אנגלו-מייסור השלישית. מאחר שטרוונקור הייתה בעלת ברית של חברת הודו המזרחית הבריטית^[5] שלח קורנווליס שלח למערכה בדרום הודו כוח צבאי בפיקודו של גנרל "ויליאם מדוז" (אנ'). לאור חוסר הצלחתו של מדוז להדוף את הכוח המייסורי נאלץ קורנווליס לקחת את הפיקוד על המערכה בעצמו ב-1791.

קורנווליס כרת ברית צבאית עם השלטונות של היידראבאד וצירף את צבאם למערכה. הצבא הבריטי התקדם דרומה, כבש את פורט בנגלור והתקדם לבירת מייסור סרירנגפאטנה (אנ') אולם מחסור באספקה הניעו את קורנווליס לסגת בחזרה לבנגלור. בינואר 1792, לאחר שהצטייד והתארגן, חזר קורנווליס דרומה וב-5 בפברואר הטיל מצור על סרירנגפאטנה עד כניעתו של טיפו סולטאן וחתימתו על "אמנת סרירנגפאטנה" (אנ'). במסגרת הסכם זה סיפחו הבריטים שטחים גדולים ממלכת מייסור ושניים מבניו של טיפו סולטאן נמסרו לקורנווליס כבני ערובה. על הצלחתו במלחמה הוענק לקורנווליס התואר "מרקיז קורנווליס" והוא הועלה לדרגת גנרל.

קורנווליס חזר לבריטניה ב-1794 והוחלף על ידי ג'ון שור (אנ').

מלחמות המהפכה הצרפתית

ב-1794, עם חזרתו לבריטניה, התבקש קורנווליס לתווך במלחמות המהפכה הצרפתית. לאחר כישלון התיווך מונה לקצין הלוגיסטיקה של צבא בריטניה (אנ') עם אחריות על ארטילריה, מהנדסים, ביצורים, אספקה צבאית, תחבורה, בתי חולים שדה ועוד. במסגרת תפקידו טיפל קורנווליס בתשתיות הצבא, פיקח על מחסני האחסון ותשתיות האספקה, פיקד על כוחות הארטילריה וההנדסה, שיפר את הגנת החוף של בריטניה והרחיב את תוכנית ההכשרה של קציני ארטילריה מוסמכים.

הממונה על אירלנד

ביוני 1798 מונה קורנווליס לתפקיד "לורד לוטננט של אירלנד" (אנ') ולמפקד העליון צבא אירלנד (אנ'). מינוי זה בא בתגובה לפרוץ המרד האירי במאי אותה שנה. קורנווליס פיקד על דיכוי המרד של הרפובליקנים האירים ובאוגוסט 1798 כשנחתו כוחות צרפתים, בפיקודו של ז'אן ז'וזף אמאבל אימבר, בקונכט כדי לסייע למורדים הביס גם אותם. מבחינת קורנווליס המערכה באירלנד החלה אומנם בתבוסה ב"קרב קסטלבר" (אנ') שהתחולל בשלהי אוגוסט 1798 אך בהמשך תוגברו הכוחות הבריטים והגיעו לכ-60,000 חיילים. בהמשך ניהל קורנווליס את "קרב באלינמצ'וק" (אנ') שהסתיים בניצחון הבריטים ועד סיום השנה השלים את דיכוי המרד תוך הוצאה להורג של מספר מורדים אירים.

ב-1800 היה קורנווליס בין התומכים בחוק האיחוד שנועד לאחד את ממלכת אירלנד עם ממלכת בריטניה הגדולה תחת הכותרת הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד. כדי לממש את האיחוד פעל קורנווליס לגייס לו תומכים בקרב הפרלמנטים. בגלל השוני הדתי בין אירלנד ובריטניה ניסו קורנווליס וראש ממשלת בריטניה ויליאם פיט הבן לשכנע את המלך ג'ורג' השלישי להסכים לאמנציפציה קתולית (אנ') אולם ללא הצלחה ובעקבות זה שניהם התפטרו וקורנווליס חזר לבריטניה.

הסכם אמיין

ב-1801, לאחר שובו לבריטניה, מונה קורנווליס לראש הפיקוד המזרחי (אנ') של האי ועיקר תפקידו היה להגן על הממלכה מפלישה צרפתית. בהמשך מינה אותו ראש הממשלה, הנרי אדינגטון, לציר דיפלומטי בצרפת לצורך שיחות שלום עם נפוליאון בונפרטה. השיחות הניבו את הסכם אמיין עליו חתם קורנווליס ב-25 במרץ 1802 בשם בריטניה. הסכם זה הביא לפירוקה של הקואליציה האנטי-צרפתית השנייה אולם פעולות התקפיות של נפוליאון הביאו, לאחר כשנה, להקמת הקואליציה האנטי-צרפתית השלישית. יש שהאשימו את קורנווליס בפשרנות יתר בהסכם אמיין שהביא להמשך התוקפנות של נפוליאון.

החזרה להודו ומותו

המאוזוליאום בו נקבר קורנווליס

ב-1805 מינה ראש ממשלת בריטניה ויליאם פיט הבן (בכהונתו השנייה) שוב את קורנווליס למושל הכללי של הודו. קורנווליס הגיע ביולי 1805 להודו וב-5 באוקטובר, בזמן ששהה בעיר גאזיפור (אנ') שבממלכת ואראנסי (כיום מדינת אוטר פרדש), נפטר מחום. הוא נקבר על גדות נהר הגנגס בעיר גאזיפור שם נפטר ועל קברו נבנה מאוזוליאום.

קריירה פוליטית

הפרלמנט הבריטי

ב-1760 הפך קורנווליס לחבר פרלמנט (אנ') בבית הנבחרים הבריטי של בריטניה מטעם הכפר איי (אנ'), מחוז סאפוק בו חי. ב-1762 ירש את תואר האצולה מאביו והפך לרוזן השני של קורנווליס דבר שהכניס אותו לבית הלורדים. בתוארו זה הפך לבן טיפוחיו של מנהיג המפלגה הוויגית וראש הממשלה העתידי של בריטניה צ'ארלס ווטסון-ונטוורת', המרקיז השני מרוקינגהם.

במסגרת תפקידו הפרלמנטרי תמך במושבות באמריקה במאבקן לעצמאות ובין השאר הצביע ב-1765 כנגד חוק הבולים שהטיל מס בולים על המושבות באמריקה מבלי שזכו בייצוג בפרלמנט^[6].

השליחות לפרוסיה

באוגוסט 1785, לאחר שחזר ממלחמת העצמאות של ארצות הברית, נשלח כשגריר לחצרו של פרידריך השני, מלך פרוסיה בניסיון להשיג ברית בין בריטניה לפרוסיה.

משפחתו

קורנווליס נישא ב-14 ביולי 1768 לימימה טולקין לבית ג'ונס והם עברו לגור בעיירה קאלפורד (אנ'), סאפוק. לזוג נולדו 3 ילדים: צ'ארלס, סטנלי ומארי. צ'ארלס ירש את תואר מאביו והפך למרקיז הראשון של קורנווליס. ימימה נפטרה ב-14 באפריל 1779. קורנווליס נפטר ב-5 באוקטובר 1805 כששהה בהודו והובא למנוחות בעיר בה נפטר. תואר המרקיזות עבר לבנו צ'ארלס (אנ').

הנצחה ומורשת

אתרים

• פסל של קורנווליס הוצב בקתדרלת סנט פול שבלונדון.
• קורנווליס הונצח בארבעה אתרים בהודו:
  • פסל, מעשי ידיו של ג'ון בייקון (אנ'), המוצב באנדרטת ויקטוריה שבקולקטה. למרגלות דמותו של קורנווליס מוצגות 2 דמויות המסמלות חוזק ואמת.
  • פסל, מעשה ידיו של תומאס בנקס (אנ'), מוצג ב"פורט סנט ג'ורג'" (אנ') במאדרס. הפסל מציג את כניעתו של סולטאן טיפו ומסירת ילדיו כבני ערובה.
  • פסל המוצב במוזיאון "באהי דז'י לד" (אנ') שבמומבאי
  • המאוזוליאום בו נקבר קורנווליס בעיר גאזיפור על גדות הגנגס. בנייתו הושלמה ב-1824^[7].
• מבצר קורנווליס בפננג שבמלזיה נקרא על שמו.
• הדרך החוצה את הרי וויקלו (אנ') באירלנד (R115) קרויה של שמו של קורנווליס.
• העיירה קורנווליס (אנ') בניו זילנד קרויה על שמו^[8]
• בניין נקרא על שם קורנווליס באוניברסיטת קנט (אנ') שבבריטניה.
• בניין נקרא על שמו של קורנווליס בבית הספר הרפואי המלכותי בסאפוק (אנ') שבבריטניה.
• מבנה ציבור בשם "המרקיז מקורנווליס" (The Marquis of Cornwallis) בכפר לייהאם (אנ') במחוז סאפוק נקרא על שמו^[9].
• רחובות נקראו על שמו של קורנווליס בליברפול, באוקספורד^[10] וברובע איזלינגטון שבלונדון^[11].

• 
  המאוזוליאום בו נקבר קורנווליס בעיר גאזיפור על גדות הגנגס
• 
  פסלו של קורנווליס בקתדרלת סנט פול שבלונדון (פסלו של ג'ון רוסי (אנ'))
• 
  פסל של קורנווליס המוצב באנדרטת ויקטוריה בקולקטה שבהודו
• 
  מבצר קורנווליס בפננג שבמלזיה
• 
  המונומנט להנצחת קורנווליס שנבנה ב"פורט סנט ג'ורג'" במאדרס שבהודו

באומנות

• ב-1835 הוציא הסופר ג'ון פנדלטון קנדי את הספר "הורס-שו רובינסון" (אנ') המתאר את המערכה של קורנווליס בגזרה הדרומית במלחמת העצמאות של ארצות הברית.
• ב-2000 הופיעה דמותו של קורנווליס בסרט הפטריוט שם שוחק על ידי טום וילקינסון.
• ב-2004 יצא ספרו של תומאס פלנגן (אנ') האירי "שנת הצרפתים" (The Year of the French) על המרד באירלנד בו מתוארת דמותו של קורנווליס.

לקריאה נוספת

• Adams, R (באוקטובר 1931). "A View of Cornwallis's Surrender at Yorktown". American Historical Review. 37 (1): 25–49. doi:10.2307/1842255. JSTOR 1842255. {{cite journal}}: (עזרה)
• Clement, R (בינואר–במרץ 1979). "The World Turned Upside down At the Surrender of Yorktown". Journal of American Folklore. 92 (363): 66–67. doi:10.2307/538844. JSTOR 538844. {{cite journal}}: (עזרה)
• Hibbert, Christopher (2001). Rebels and Redcoats: The American Revolution Through British Eyes. London.
• Mackesy, Piers (1964). The War for America. London.
• Middleton, Richard (2022). Cornwallis: Soldier and Statesman in a Revolutionary World (באנגלית). Yale University Press. ISBN 978-0-300-26550-7.
• Pakenham, Thomas (1969). The Year of Liberty : the History of the Great Irish Rebellion of 1798. Englewood Cliffs, NJ: Prentice Hall. OCLC 229133087.
• Peckham, H (1967). The War for Independence, A Military History. Chicago.
• Saberton, Ian, ed. (2010). The Cornwallis Papers: The Campaigns of 1780 and 1781 in the Southern Theatre of the American Revolutionary War. Vol. 6. The Naval & Military Press Ltd. אורכב מ-המקור ב-27 במאי 2012. נבדק ב-29 באפריל 2012. {{cite book}}: (עזרה)
• Bicheno H. (2003). Rebels and Redcoats: The American Revolutionary War. London.
• Borick, Carl P. (2003). A Gallant Defense: the Siege of Charleston, 1780. Columbia, SC: University of South Carolina Press. ISBN 978-1-57003-487-9. OCLC 50511391.
• Buchanan, J (1997). The Road to Guilford Courthouse: The American Revolution and the Carolinas. New York.
• Carrington, Henry Beebe (1876). Battles of the American Revolution, 1775–1781. New York: A. S. Barnes. p. 584. OCLC 33205321.
• Duffy, Christopher (1985). Frederick the Great: A Military Life. London. ISBN 978-0689115486.
• Dupont, Jerry (2001). The Common Law Abroad: Constitutional and Legal Legacy of the British Empire. Littleton, CO: Wm. S. Hein. ISBN 978-0-8377-3125-4. OCLC 44016553.
• Ferling, John (1988). The World Turned Upside Down: The American Victory in the War of Independence. London.
• Fewer, Michael (2007). The Wicklow Military Road: History and Topography. Dublin: Ashfield Press. ISBN 978-1-901658-66-8.
• Fischer, David Hackett (2004). Washington's Crossing. New York: Oxford University Press. ISBN 0-19-517034-2.
• Fortescue, John William (1902). A History of the British army, Volume 3. New York: Macmillan.
• Greene, Jerome (2005). The Guns of Independence: The Siege of Yorktown, 1781. New York: Savas Beatie. ISBN 1-932714-05-7. OCLC 60642656.
• Harvey, R (2001). A Few Bloody Noses: The American War of Independence. London.
• Harvey, R (2007). War of Wars: The Epic Struggle Between Britain and France 1789–1815. London.
• Johnston, Henry Phelps (1881). The Yorktown Campaign and the Surrender of Cornwallis, 1781. New York: Harper & Bros. p. 34. OCLC 426009.
• Lecky, William Edward Hartpole (1892). A History of Ireland in the Eighteenth Century. London: Longmans, Green. ISBN 978-1-4021-6724-9. OCLC 312999699.
• Mill, James; Wilson, Horace Hayman (1858). The History of British India, Volume 5. London: Piper, Stephenson, and Spence. OCLC 3019507.
• Ooi, Keat Gin, ed. (2004). Southeast Asia: a Historical Encyclopedia, From Angkor Wat to East Timor, Volume 3. Santa Barbara, CA: ABC-CLIO. ISBN 978-1-57607-770-2.
• Pancake, John (1985). This Destructive War. University, AL: University of Alabama Press. ISBN 0-8173-0191-7.
• Piecuch, Jim (2006). The Battle of Camden: a Documentary History. Charleston, SC: The History Press. ISBN 978-1-59629-144-7. OCLC 70219827.
• Rohatgi, Pauline; Parlett, Graham (2009). "Indian Life and Landscape by Western Artists: Beginnings – The English East India Company". Chhatrapati Shivaji Maharaj Vastu Sangrahalaya. אורכב מ-המקור ב-29 ביוני 2010. נבדק ב-23 באוגוסט 2010. {{cite web}}: (עזרה)
• Cornwallis, Charles (1859). Ross, Charles (ed.). Correspondence of Charles, First Marquis Cornwallis. Vol. 1. London: J. Murray. OCLC 1163639.
• Sen, Sailendra Nath (1994). Anglo–Maratha Relations, 1785–96. Delhi: Popular Prakashan. OCLC 1406688.
• Unger, H.G (2002). Lafayette. New York.
• Ward, Christopher (1952). War of the Revolution. New York: Macmillan. OCLC 214962727.
• Weintraub, Stanley (2005). Iron Tears, Rebellion in America 1775–1783. London: Free Press. ISBN 978-0-7432-2687-5.
• Wickwire, Franklin and Mary (1970). Cornwallis: The American Adventure. Boston: Houghton Mifflin. OCLC 62690.
• Wickwire, Franklin and Mary (1980). Cornwallis: The Imperial Years. Chapel Hill: University of North Carolina Press. ISBN 0-8078-1387-7.
• Wilbur, Marguerite Eyer (1945). The East India Company and the British Empire in the Far East. New York: R. Smith. OCLC 186486927.
• Whelpton, John (2005). A history of Nepal. Cambridge, UK: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-80470-7. OCLC 55502658.
• Steggles, Mary Ann (2000). Statues of the Raj. Putney, London: BACSA. pp. 58–60. ISBN 0-907799-74-4.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צ'ארלס קורנווליס בוויקישיתוף

• צ'ארלס קורנווליס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• צ'ארלס קורנווליס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• צ'ארלס קורנווליס, באתר history.com
• צ'ארלס קורנווליס, באתר battlefields.org
• צ'ארלס קורנווליס, באתר mountvernon.org
• צ'ארלס קורנווליס, באתר National Park Service
• צ'ארלס קורנווליס, באתר ouramericanrevolution.org
• התכתבויות של צ'ארלס קורנווליס באתר הארכיון של ספריית אוניברסיטת קיימברידג'
• פורטרטים של קורנווליס, באתר National Portrait Gallery
• מסמכים הקשורים לקורנווליס, בארכיון האינטרנט

הערות שוליים

1. רשימת מפקדי רגימנט הרגלים של הדוכס ולינגטון, באתר dwr.org.uk (אורכב)
2. קורנווליס המשיך לפקד על הרגימנט עד פטירתו ב-1805
3. פיליפס נפטר זמן קצר אחרי הגיעו לווירג'יניה וקורנווליס קיבל את הפיקוד על כוחותיו
4. הבריטים ניסו לבטל את השחרור על תנאי שלו על ידי שחרור אסיר אמריקאי בכיר שישב בכלא בבריטניה אולם האמריקאים סירבו לעסקה
5. הברית נוצרה כחלק מאמנת מנגלור ועקב הסכמת ממלכת טרוונקור לקלוט פליטים ממלחמות אנגלו-מייסור הקודמות
6. חוק הבולים היה בין הטריגרים לפרוץ מלחמת העצמאות של ארצות הברית
7. המאוזוליאום של קורנווליס, באתר "הארכאולוגיה של הודו
8. השם ניתן על ידי אחיינו של קורנווליס ויליאם קורנווליס סימונד (אנ') שהיה מראשוני המתיישבים האירופאים בניו זילנד
9. בית קורנווליס בכפר לייהאם, באתר pubshistory.com
10. רחובות אוקספורד, באתר oxfordhistory.org.uk
11. רחובות איזלינגטון, באתר islingtonhistory.org.uk