פיניגנז וייק
ספר מאת ג'יימס ג'ויס מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ספר מאת ג'יימס ג'ויס מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיניגנז וייק (באנגלית: Finnegans Wake) היא יצירה ספרותית אוונגרדית שכתב הסופר האירי ג'יימס ג'ויס.
היצירה קרויה על שם הבלדה העממית פיניגנ'ז וייק ("Finnegan's Wake") - "סעודת האשכבה של טים פיניגן". הבלדה נוצרה בשנות ה-50 של המאה ה-19 במסגרת מופעי בידור עממיים שכללו שירים קומיים. לפי מנהג אירי עתיק, לפני קבורת אדם מקיפים חבריו את מיטתו ועורכים ליל שימורים שבו הם מדברים על אודות חברם המת, סועדים ושותים ויסקי. בבלדה זו, לאחר שהוויסקי נשפך באקראי אל פיו של פיניגן המת, הוא מתעורר לחיים.
ג'ויס הסיר את גרש הסמיכות משמה של הבלדה, כך שמתקבלת צורת הריבוי פיניגנז (פיניגנים), והפך בכך את הדמות לסמל לכל בני האדם. ניתן לומר שהעלייה והנפילה, השינה והיקיצה, המוות והקימה לתחייה, החטא והכפרה, הקונפליקט והפיוס, ומעל הכול – הזמן עצמו, כל אלה עומדים בלבה של מסה זאת של ג'ויס על האדם.
ג'ויס כתב את היצירה במשך כ-16 שנה מ-1923, לאחר פרסום "יוליסס", והיא יצאה לאור ב-1939, שנתיים לפני מותו של המחבר. מ-1924 החלו להתפרסם חלקים ממנה בהמשכים בכתבי העת הפריזאיים "טרנסאטלנטיק רוויו" ו"טרנזיסיון" תחת הכותרת: "עבודה בעיצומה" (Work in progress).
היצירה מאופיינת בכתיבה אקספרימנטלית ייחודית, בסגנון זרם התודעה, והיא כמעט בלתי קריאה. השפה האנגלית בה מפורקת ומרוסקת; מילים רבות הן תחדישים, הלחמים והרמזים, ומשולבים בטקסט משחקי-מילים בין-לשוניים ומילים מושאלות משישים שפות אחרות. נזנחו כליל מוסכמות ספרותיות מקובלות, כגון בניית עלילה ודמויות. הביטויים הם רב-משמעיים, ומשמעויותיהם השונות סותרות לעיתים זו את זו. השפה אינה נדמית כאמצעי לתיאור עניינים בעולם, אלא כעניין המרכזי עצמו. השפה היא הדמות הראשית, ואילו העולם החיצוני הוא משני. בשל כל אלה לא נקראה היצירה על ידי הקהל הרחב, אך היא ממשיכה להעסיק חוקרי ספרות. ג'ויס עצמו ניבא שעבודתו תעסיק את החוקרים במשך מאות שנים, ובכך קנה לעצמו מעין חיי נצח.
היצירה כוללת 17 פרקים ללא כותרות, המחולקים לארבעה ספרים. הספר הראשון כולל שמונה פרקים, השני והשלישי כוללים כל אחד ארבעה פרקים, והספר האחרון כולל פרק אחד קצר. הספר השני נתפס כסתום ביותר, ומבקר אחד כינה אותו "הביצה הטובענית ביותר ביצירה". קוראים וחוקרים ניסו לחלץ מהטקסט עיסוק בקורותיה של משפחת אירוויקר, שבה האב קרוי HCE (Humphrey Chimpden Earwicker) ודמותו מבוססת על אביו של ג'ויס - ג'ון סטניסלאוס ג'ויס; האם ALP (Anna Livia Plurabelle) המייצגת את הנהר ליפי שעל גדותיו נבנתה דבלין, ושלושת ילדיהם: שֵם, שון ואיסי.
הספר נפתח במשפט קטוע שהוא, לפי עדותו של ג'ויס עצמו, המשכו של המשפט הקטוע החותם את היצירה, וכך נוצרת תנועה מעגלית, ללא התחלה או סוף. אם מחברים את המילים החותמות את היצירה לאלה הראשונות מתקבל המשפט הבא:
A way a lone a last a loved a long the / riverrun, past Eve and Adam's, from swerve of shore to bend of bay, brings us by a commodius vicus of recirculation back to Howth Castle and Environs.
כל התחבולות הלשוניות נועדו להמחיש מצב של שינה וחלום. ב-1926, במהלך הכתיבה, התייחס ג'ויס לאופן הכתיבה המיוחד של היצירה במילים אלה: "חלק גדול מאוד מהקיום של כל בן אנוש עובר עליו במצב שאין לתפסו באמצעות שימוש בשפה צלולה, בדקדוק מקובל ובעלילה שהולכת למישרין". ובמילים מפורשות יותר הסביר ג'ויס כי היצירה נועדה "לשחזר את חיי הלילה" ולנסות לפרש את "הלילה האפל של הנפש". ג'ויס אף טען שהיצירה אינה שרירותית וחסרת פשר, וצוטט כאומר: "אני יכול להצדיק כל שורה ושורה ביצירה הזאת". כמו כן עמד ג'ויס על כך שהאפיזודות מקיימות בתוכן רצף וקשרים הדדיים, אף שקשה לאתר זאת. התחזקות היסוד הצלילי ביצירה זו התרחשה במקביל לאובדן הראייה של ג'ויס.
היצירה עוררה מיד ביקורת שלילית ברובה, בעיקר בשל העיבוד הקיצוני של השפה האנגלית ובשל הפרת המוסכמות הספרותיות של הרומן. ג'ויס התייחס לכך במכתב לסיסלי הדלסטון:
כמו כן כתב:
במהלך השנים קנתה לה היצירה מקום של כבוד בספרות האנגלית. המבקר הרולד בלום הכתיר אותה כיצירת מופת הראויה להימנות לצד יצירותיהם של שייקספיר ודנטה. הספר נכנס גם לרשימה היוקרתית של מאה היצירות הספרותיות באנגלית החשובות ביותר במאה ה-20. ז'אק דרידה פיתח את תאוריית הדקונסטרוקציה בהשפעת "פיניגנז וייק".
"פיניגנז וייק" כולל הרמזים לטקסטים רבים אחרים. הוא אינטר-טקסטואלי. הטקסטים הראשיים שהוא מתייחס אליהם הם: "המדע החדש" של ג'אמבטיסטה ויקו, "ספר המתים" המצרי, מחזות של שייקספיר, האגדה "טריסטן ואיזולדה", "איגרת פאולוס אל העברים", מיתולוגיה אירית והתנ"ך.
במשך שנים רבות עמלים החוקרים לחלץ מתוך הטקסט הלא-קריא את העלילה ואת הקו הסיפורי שלו, אך יש חוקרים הסבורים שזו מלאכה חסרת סיכוי. החוקר דייוויד היימן טען: "לגבי כל הניסיונות המאומצים לבסס עלילה ביצירה, אין טעם לכפות תבנית עלילה על הפרוזה הזאת". והחוקר פריץ זן אמר: "בידינו כמה תקצירים מקובלים של היצירה, וכמה מהם אף הוכנסו למחזור על ידי ג'ויס עצמו, אבל אני מוצא שהם בלתי מספקים בעליל. הם מותירים בחוץ קטעים קשים נרחבים, ומפיצים מחדש את מה שכבר ידוע לנו. אני מסרב להאמין שהיצירה הזאת היא כה משעממת וסתמית כפי שעולה מהתקצירים האלה".
מדור ההתוודעות של כתב העת דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ה (2015), הוקדש ל'פיניגנז וייק'. תוכן המדור כדלקמן:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
