גל טרור בתקופה דצמבר 1987 - ספטמבר 1993 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האינתיפאדה הראשונה שנמשכה מ-9 בדצמבר1987 עד 13 בספטמבר1993, כללה פיגועים רבים נגד ישראלים. פירוט כרונולוגי שלהם ניתן להלן. האיתיפאדה החלה כהתקוממות עממית אולם בהדרגה שינתה את פניה, לצד ההפגנות והפרות הסדר התרחשו גם פיגועים שמספרם הלך וגדל לצד החמרה גוברת באמצעים בהם נעשה שימוש בפיגועים. האחראי העיקרי להסלמה היה ארגון "חמאס" שהודיע על הצטרפותו לאינתיפאדה ב-15 בדצמבר 1987, ימים ספורים לאחר שפרצה. "חמאס" החל לבצע פיגועים כנגד ישראלים וחיילים ב-1989 והיקף פעולותיו הלך והתגבר. ארגון טרור בולט נוסף בתקופת האינתיפאדה היה "ג'יהאד איסלאמי", פיגועים נוספים בוצעו על-ידי פלגים שונים הקשורים לאש"ף ולפת"ח.[1]
חיילי צה"ל במחסום דרכים בג'באליה ברצועת עזה, פברואר 1988
עד 1989 הפיגועים בוצעו היו בעיקר פיגועי דקירה, אולם משנה זאת החלו פיגועים שכללו שימוש בנשק חם וברימונים לצד פיגועי חטיפה של חיילים ומאוחר יותר גם פיגועים המוניים באמצעות מטענים ומוכניות תופת.
ב-13 בספטמבר1993 נחתם הסכם העקרונות בין ישראל לאש"ף המוכר בשם הסכם אוסלו א'.[2] תאריך זה מכר כמועד סיומה הרשמי של האינתיפאדה, ערפאת ומרבית הפלגים הקשורים לאש"ף הודיעו על סיום האינתיפאדה והפסקת הפיגועים כנגד ישראל. "חמאס" ו"ג'יהאד איסלאמי" הכריזו כי לא ילחמו באש"ף וברשות הפלסטינית שתקום, אולם ימשיכו לבצע פיגועים כנגד ישראל.
בתקופת האינתיפאדה הראשונה נרצחו בפיגועים 146 ישראלים, 50 אנשי כוחות הביטחון ו-96 אזרחים.
האירוע שנחשב כניצוץ שהצית את האינתיפאדה הוא ההלוויה של ארבעה פועלים פלסטינים ממחנה הפליטים ג'באליה שברצועת עזה שנהרגו בתאונת דרכים לאחר שנהג משאית ישראלי פגע בשתי מוניות שבהן נסעו, מדרום למחסום ארז, בארבע אחר הצהריים ב-8 בדצמבר1987. השמועות שנפוצו כאילו זו לא הייתה תאונה, אלא פגיעה מכוונת כנקמה על רצח שלמה סקל, שנדקר למוות יומיים לפני-כן, ב-6 בדצמבר 1987 בשוק המרכזי בעזה, עוררו מהומות במחנה.
למחרת בבוקר, ב-9 בדצמבר, החלו בני נוער במחנה ליידות אבנים לעבר חיילי צה"ל. בזמן שערכו חיפוש במחנה אחר המיידים, הקיפה קבוצת פלסטינים את הג'יפ ותקפה את הקצין שהופקד לשמור עליו. אחד מהם ניסה לחטוף את נשקו ושני בקבוקי תבערה הושלכו לעבר הג'יפ. הקצין פתח באש ומהירי נהרג חאתם אל-סיסי, בן 20,[3] ועוד שישה עשר אנשים נפצעו. מוצב צה"ל בג'באליה נכבש והוצת על ידי ההמון הזועם. מאוחר יותר באותו היום, חטפו אלפי פלסטינים את גופתו של אל-סיסי מחדר המתים בבית החולים שיפא וערכו לו מסע הלוויה שהפך להתפרעות ובמהלכו נשמעו הקריאות "איד'בח אל-יהוד".[4] התגובה הקטלנית של החיילים שלא היו מוכנים לעוצמת המהומות גרמה להסלמה נוספת. יום זה, 9 בדצמבר 1987, נחשב ליום פרוץ האינתיפאדה. מג'באליה התפשטו המהומות לכלל רצועת עזה, ולאחר זמן מה למחנות פליטים וישובים פלסטיניים ביהודה ושומרון. ב-19 בדצמבר 1987 החלו מהומות גם במזרח ירושלים.
בימים הראשונים היו המהומות חסרות ארגון כלשהו וכוונו במידה לא מעטה גם כלפי החלקים העשירים של האוכלוסייה הפלסטינית. בסקרים שנערכו בקרב העצורים הפלסטיניים, התברר כי מרבית העצורים בשלב זה לא היו מחוברים כלל למאבק הלאומי שלהם ורבים מהם עבדו בישראל. כמו כן השתתפו בשלב הראשון של המהומות נשים וילדים רבים.
חוסר הארגון הסתיים כאשר הוקמו ועדות עממיות ברחבי יהודה, שומרון ועזה וכן "המפקדה הלאומית המאוחדת להסלמת ההתקוממות בשטחים הכבושים" (שהוקמה פורמלית בסוף דצמבר 1987 והכרוז הראשון שלה יצא ב-10 בינואר1988) שעמדה למעשה בראשן.[5]
כיוון שאש"ף לא ארגן את המהומות בראשיתן הייתה סכנה מבחינתו לאבד את השטח לטובת הכוחות המקומיים. ניסיונות של אש"ף להציג את ההתקוממות כיוזמה שלו נתקלו בהתעלמות או בבוז. עם זאת, אש"ף הצליח להטיל את מרותו על המפגינים משום שמרבית אנשי הוועדות העממיות וכל אנשי המפקדה המאוחדת היו חברים בו וראו את עצמם (לפחות עקרונית) כפופים למרותו. כתוצאה מחוסר רצונה של המנהיגות המקומית להתעמת עם אש"ף, בשל החשש מחשיפה על ידי השב"כ וכן בשל היותם של מרבית המנהיגים משולי החברה הפלסטינית לפני האירועים (מצב זה השתנה במהירות עם תחילת האינתיפאדה), נותרו מנהיגי האינתיפאדה המקומיים אנונימיים, דבר שהקל על אש"ף לטעון לשליטה באירועים.
עם זאת, אש"ף ושלוחיו לא פעלו לבדם בשטח, ולראשונה הארגון מצא את עצמו מתחרה בארגונים טרור אסלאמיים – חמאס (שהוקם בתחילת האינתיפאדה) והג'יהאד האסלאמי, שגם להם היה חלק בליבוי האלימות.
בתחילת האינתיפאדה מרבית הפעילות נעשתה באמצעים מאולתרים: עשרות צעירים פלסטינים בני-עשרה ארבו לסיורים קטנים של חיילי צה"ל, והמטירו עליהם אבנים גדולות תוך ניסיון לפגוע בכוח הזרוע וביתרון מספרי אדיר, וכמו כן נערכו הפגנות רבות. בתקופה זו נעשה ניסיון להימנע מהפעלת נשק חם כלפי צה"ל והמתנחלים וזאת למרות הוראות סותרות שהגיעו מהנהגת אש"ף. בעוד שבתחילה הצליח ניסיון זה הרי ככל שעבר הזמן התמוססה הצלחתו.
אוטובוס האמהות פיגוע בשנת 1988מתקן מאולתר לתיקור כלי רכב 'רכים' ('נינג'ה') עשוי ממסמר ודיסקית גומי. יחידות כאלה פוזרו על ידי פלסטינים בכבישי יהודה ושומרון במהלך האינתיפאדה הראשונה.
בשנת 1988 נרצחו בפיגועים 16 ישראלים, 4 חיילים ו-12 אזרחים.
החל מפברואר 1988 נעשו ניסיונות רבים למרי אזרחי, עם או בלי תמיכה באלימות מקבילה, מרבית ניסיונות אלו נעשו על סמך הרעיונות של מוברק עווד שגורש על ידי ישראל ב-6 במאי. ניסיונות אלו צלחו יחסית בתחילה אולם עם התמוטטות הארגון המקומי והעברת מרכז הכובד להנהגת החוץ הם התמוססו ו"כוחות ההלם" הצבאיים הפכו לגורם המשמעותי.
במהלך 1988 החלו להתבצע גם פיגועי טרור כנגד חיילים ואזרחים, מרבית הפיגועים בשנה זאת היו פיגועי דקירה והשלכת בקבוקי תבערה.
ב-20 במרץ בוצע פיגוע הירי הראשון באינתיפאדה, שהיה גם הראשון כנגד חייל צה"ל. מחבלים ירו והרגו את החייל משה שמואל כץ ליד אגף הרישוי של משרד הפנים בבית לחם. בעקבות הפיגוע הוטל סגר על העיר בית לחם ונעצרו מאות חשודים במעשה.[8]
ב-7 באפריל נרצחה הנערה תרצה פורת בטיול של קבוצת בני-נוער מאלון מורה. הנערים יצאו לטיול של תנועת הנוער "בני עקיבא" ונקלעו ללינץ' של תושבי הכפר ביתא שבשומרון. המטיילים הותקפו באבנים, המאבטח רומם אלדובי ירה בתוקפים והרג שניים מהם, אולם ההמון הצליח לחטוף את נשקו של המאבטח ובאמצעותו להרוג את תרצה פורת בת ה-15.[9]
ב-27 במאי נדקר בעיר העתיקה בירושלים תלמיד הישיבה חנוך אלבק. הנער נפצע בינוני מהדקירה והצליח להימלט מתוקפיו.[10]
ב-20 ביוני נרצח החקלאי אלי כהן במושב שקף שבחבל לכיש. הוא הותקף במהלך עבודתו על-ידי מחבלים שהגיעו מהכפר בית עווא ודקרו אותו בגבו שבע פעמים.[11]
ב-26 ביוני נדקר בחברון יונה חייקין פעיל בתנועת "כך". חייקין נפצע קשה אולם הצליח לירות באקדחו ולהבריח את המחבל וכך ניצלו חייו.[12]
ב-3 באוגוסט נרצחה במושב שפיר רחל וייס על-ידי שלושה נערים בני 17 שהגיעו ממחנה הפליטים ג'בליה. הנערים רצחו אותה בדקירות במטבח ביתה, הרצח פוענח רק כעבור שבוע, התברר שהם נשלחו לפעולה על-ידי מנהיג "חמאס", אחמד יאסין. היה זה הפיגוע הרצח הראשון שביצע "חמאס", יאסין הגדיר את הפיגוע כ"מבחן קבלה" עבור הנערים.[13]
ב-14 באוגוסט נפצעו 6 אזרחים, בהם 4 ילדים, מבקבוק תבערה שהושלך ממחנה הפליטים אל-בורייג' שבמרכז רצועת עזה. הפצועים נסעו לביקור משפחתי בגוש קטיף והותקפו על ידי תושבי מחנה הפליטים. בתגובה הטילה ישראל עוצר על כל העיר עזה.[14]
ב-6 באוקטובר נפצעו 3 חיילים מבקבוק תבערה בעיר טול-כרם. החיילים היו בסיור, כאשר בקבוק תבערה הושלך על הג'יפ, החיילים הצליחו להימלט מהג'יפ הבוער, אולם שניים מהם נפצעו בינוני-קשה מכוויות.[15]
ב-31 באוקטובר נרצחו 5 ישראלים בפיגוע בקו 961, רחל וייס, שלושת ילדיה והחייל דוד דלרוזה בממתקפת בקבוקי תבערה שהושלכו סמוך ליריחו על אוטובוס אזרחי בו נסעו מטבריה לירושלים. שלושה צעירים פלסטינים מחנה הפליטים עין א-סולטאן ליד ירחיחו השליכו שלושה בקבוקי בקבוק התבערה האוטובוס עלה באש. וייס ושלושת ילדיה נספו, החייל דוד דלרוזה שניסה לחלץ אותם נפצע קשה מכוויות ושאיפת עשן ונפטר בהמשך כתוצאה מקריסת מערכות, עשרות נוסעים נוספים נפצעו.[16]
ב-7 בנובמבר נרצח חייל המילואים דוד דניאל, ששמר בשער המושב משואה בבקעת הירדן, פועל פלסטיני שעבד במושב רצח אותו בדקירות סכין.[17]
ב-13 בדצמבר נרצחו שני ישראלים תושב הר ברכה יעקב פרג וחייל מילואים ארתור הרסטיג. רועה צאן משכם רצח את פרג ולאחר מכן התקיף סיור של חיילי מילואים והרג את הרסטיג לפני שנהרג על ידי הכוח הצבאי.[18]
ככל שהתמשכה האינתיפאדה הלכו וגברו ההוצאות להורג של משתפי פעולה (כפי שזוהו על ידי אש"ף) עם ישראל והתגברה האינתיפדה ביהודה, שומרון ועזה. תופעות אלו וכן צורת הארגון (ועדות עממיות מקומיות, שהוצאו אל מחוץ לחוק על ידי ישראל ב-1 ביולי1988) היו דומות למרד הערבי הגדול (כך למשל נרצחו 90 פלסטינים שנחשדו בשיתוף פעולה עד ספטמבר1989),[דרוש מקור] דבר שאף הביא את המפקדה הלאומית להודיע ב-15 באוגוסט 1989 על דרישה להימנע מהרג של משתפי פעולה ללא אישור מההנהגה העליונה.
בסוף 1988 החל אש"ף לארגן את כוחות ההלם לכדי ארגונים צבאיים ממשיים כתוצאה מכך השתנתה הטקטיקה מאמצע 1988 לאלפי תקריות של שימוש בבקבוקי תבערה, מעל 100 השלכות רימוני יד,[דרוש מקור] ומעל 500 התקפות עם רובים וחומרי-נפץ.[דרוש מקור] למרות זאת, הפלסטינים המשיכו להציג את האירועים כהתקוממות לא אלימה.
ב-1989 נרצחו בפיגועים 27 ישראלים, 6 חיילים ו-21 אזרחים.
ב-1989 החל להסתמן שינוי באופיה של האינתיפאדה. לצד הפרות הסדר שנמשכו בכל רחבי השטחים, חלה עלייה במספר הפיגועים. הגורם המרכזי למגמה זאת (שהחלה בסוף 1988) היה ארגון חמאס שפעל כתנועה חברתית עד פרוץ האינתיפאדה. בדצמבר 1987 הודיע חמאס על הצטרפותו לאינתיפאדה, במהלך 1988 בנה הארגון תשתית של נשק ופעילים ברצועת עזה וב-1989 החל להפגין יכולות מבצעיות ולבצע פיגועים משמעותיים.
פעילותו של חמאס ושל ארגונים נוספים הובילה לשינוי באופי האינתיפאדה ממאבק עממי לפיגועים נגד ישראלים. שינוי זה הלך והתגבר בשנים הבאות והתאפיין בעלייה ניכרת במספר הפיגועים ובמספר הנפגעים הישראלים. לצד פיגועי הדקירה ובקבוקי התבערה, החלו להתבצע ב-1989 גם פיגועים בנשק חם, בנוסף בשנה זאת ביצע "חמאס" שני פיגועי חטיפה של חיילים ו"ג'יהאד איסלאמי" ביצע פיגוע המוני ראשון שגרם למותם של 16 ישראלים.
ב־19 בפברואר נרצח חייל חטיבת גבעתי שלמה כהן בפיגוע דקירה ליד כנסיית הדורמיציון בירושלים. כהן וחייל נוסף הותקפו על ידי שלושה ערבים שרצחו את כהן ופצעו את חברו בדקירות סכין.[19]
ב-20 בפברואר נחטף לוחם הצנחנים החייל אבי סספורטס שעלה לטרמפ בצומת הודיה. החוטפים היו שני מחבלי חמאס מחופשים לחרדים, סספורטס הוגדר נעדר במשך שלושה חודשים עד שנמצאה גופתו. ככל הנראה הוא נרצח זמן קצר לאחר שנחטף.[20]
ב-25 בפברואר נרצח חייל צנחנים במיל', בנימין מייסנר בקסבה בשכם. מייסנר נהרג מידוי סלע במשקל 15 ק"ג על ראשו. הוא היה חלק מכוח צנחנים שסייר בקסבה והותקף על-ידי מתפרעים מקומיים.[21]
ב-13 במרץ נדקר חייל מילואים בעיר בית-לחם. סיור רגלי של חיילי צה"ל קראו לצעיר מקומי לעצור, אך הוא תקף אותם בסכין והצליח לדקור את אחד החיילים בחזה ולפצוע אותו בדרגה בינונית. החיילים האחרים הצליחו לנטרל את הדוקר ולעצור אותו.[22]
ב-21 במרץ נרצח בתל אביב ד"ר משה שלינגר. מחבל ממחנה הפליטים ג'באליה שברצועת עזה, שעבד במכבסה בתל אביב, רצח בדקירות את שלינגר ופצע שני אזרחים נוספים. אחרי הרצח התבצר המחבל על גג בית במשך מספר שעות, עד שכוח מיוחד הצליח לנטרל ולעצור אותו.[23]
ב-3 במאי נרצחו בירושלים שני אזרחים, ניסים לוי ויוסף ורדי. מחבל מהג'יהאד האסלאמי הפלסטיני רצח אותם ובדקירות סכין ופצע שלושה אזרחים נוספים. הפיגוע בוצע בסמוך לסניף הדואר המרכזי בירושלים. המחבל נלכד לבסוף על ידי עוברי אורח שהצליחו לנטרל אותו למנוע ממנו לפגוע באזרחים נוספים.[24]
ב־7 במאי נחטף ונרצח חייל צה"ל, רב-טוראי אילן סעדון על ידי אנשי חמאס. סעדון נחטף מאותו אזור שבו נחטף סספורטס ובשיטה זהה. הוא עלה לטרמפ בצומת מסמיה לרכב שבו היו אנשי חמאס מחופשים לחרדים (אחד החוטפים היה מחמוד אל-מבחוח שחוסל על ידי "המוסד" בדובאי ב-2010). חמאס שאף הפעם להגיע עם החייל החטוף למחנה הפליטים ג'באליה, אולם ככל הנראה סעדון נאבק בהם ונורה בראשו במהלך המאבק.[25] איתור גופתו של סעדון לקח זמן רב ושרידיה נמצאו רק שבע שנים מאוחר יותר, בקיץ 1996.
שני פיגועי החטיפה והרצח של אבי סספורטס ואילן סעדון היוו מפגן כוח של חמאס והפתיעו מאוד את ישראל בשל התעוזה והתחכום שהיה בהם. חטיפת החיילים שינתה מהיסוד את הוראות הבטיחות של הצבא לגבי נסיעה בטרמפים שנחשבו עד אז לדבר שבשגרה. חיילים הונחו לעלות בזוגות בלבד ולשבת במושב האחורי כדי שלא ניתן יהיה להפתיע אותם.
במאי 1989 ביצעה ישראל גל מעצרים גדול מאוד של 650 פעילי חמאס, כולל מעצרו של אחמד יאסין מנהיג התנועה. גל המעצרים אומנם בלם את התעצמות הארגון לתקופה, אולם לצד זאת מוקד ההנהגה עבר מעזה ל"חמאס חוץ" שפעל הרחק מהישג ידו של צה"ל ומשם ארגן והינחה מחדש את פעילי השטח הרבים של "חמאס" שנותרו ברצועה.[26]
ב-18 במאי נהרג חייל המילואים יצחק רווח בהיתקלות עם חוליית מחבלים חמושה בכפר בית אולא הסמוך לחברון. בהתקלות נפצעו קשה גם קצין ישראלי בדרגת סא"ל ושבעה חיילים נוספים. כל חברי חוליית המחבלים נהרגו בהיתקלות, לאחר ההיתקלות הטיל צה"ל סגר על האזור ופוצץ את בתי המשפחות של המחבלים.[27]
ב-19 ביוני נרצח סטיבן רוזנפלד, תושב אריאל, גופתו נמצאה בשטח שבין הכפרים בורקין וסלפית. רוזנפלד יצא לטיול באזור ובמהלכו נחטף ונרצח על ידי רועי צאן פלסטינים.[28]
ב-6 ביולי נרצחו 16 אזרחים בפיגוע בקו 405, שבו דירדר מחבל את אוטובוסאגד קו 405 לתהום ליד קריית יערים. הפיגוע בוצע על-ידי מחבל מארגון הג'יהאד האסלאמי. במודיעין הישראלי זיהו כי מתפתחת תחרות בין שני הארגונים האסלאמיים, מה שמוביל להקצנה בפעולות כנגד ישראל. חמאס זכה לתהילה לאחר שהצליח פעמיים לחטוף חיילים ישראליים וכעת היה זה הג'יהאד האסלאמי שהצליח בפיגוע אחד למספר שיא של נפגעים ישראלים.[29]
ב-7 באוגוסט נפצע קצין מילואים מבקבוק תבערה שהושלך על סיור בשכם. באחת הסמטאות הושלכו על הסיור ארבעה בקבוקי תבערה, אחד מהם פגע בג'יפ שעלה באש.[30]
ב-15 באוגוסט נפצעו 4 עובדי המינהל האזרחי מבקבוק תבערה שהושלך על רכבם. עובדי המינהל היו אנשי מס הכנסה שנסעו לגביית מיסים ברמאללה, 2 בקבוקי תבערה הושלכו על הרכב וארבעת הנוסעים נפצעו.[31]
ב-20 באוגוסט דקר מחבל את חייל הצנחנים מרדכי כהנא, אחיינו של מאיר כהנא. המחבל, נער ערבי ממזרח-ירושלים דקר את החייל מאחור ופצע אותו פציעה בינונית.[32]
ב-23 באוגוסט ניסה מחבל נוסף לחקות את שיטת הפיגוע של דרדור אוטובוס בירידות מירושלים. במקרה זה הצליחו נהג האוטובוס ונוסעים נוספים להתגבר עליו ולמנוע פיגוע קשה נוסף. בעקבות שני הפיגועים הותקנו בכל האוטובוסים דלתות הגנה ליד הנהגה, כך שלא ניתן יהיה להגיע להגה האוטובוס.[33]
ב-25 באוגוסטנחטף שאול משעניה על ידי חוליה של מחבלים בטולכרם, שהגיע לעיר לצורכי עסקים. השב"כ הצליח לעלות על עקבותיו ולשחרר אותו כעבור יומיים.[34]
ב-14 בנובמבר נהרג בעזה החייל סרול טרכטנברויט וחייל נוסף נפצע קשה. מחבלים ממחנה הפליטים נוסייראת ירו על ג'יפ של צה"ל ושני החיילים נפגעו מהירי.[35]
ב-1989 עדיין הייתה עיקר האינתיפאדה התקוממות עממית שהתבטאה בהפגנות המוניות, חסימות כבישים וידויי אבנים, אולם ניתן היה לזהות שינוי שהתבטא בעלייה בניכרת במספר הפיגועים לצד ההתקוממות האזרחית. בשנה זאת בוצעו לראשונה פיגועי חטיפה, חלה עלייה משמעותית במספר פיגועי הירי ובוצע פיגוע המוני ראשון בקו 405.
ב-1990 נרצחו בפיגועים 15 ישראלים, 6 חיילים ו-9 אזרחים.
בחודשים הראשונים של 1990 ניכרה ירידה מסוימת בפיגועים, גל המעצרים הגדול של מאות אנשי חמאס ובראשם אחמד יאסין אחרי פיגועי החטיפה הביא לירידה בפעילות חמאס. אומנם הפיגועים נמשכו, אך מרביתם היו פיגועי דקירה. אולם הארגון החל להתאושש כעבור מספר חודשים, את הפעילות הוביל "חמאס חוץ" שפרס את חסותו מחוץ לארץ על אנשי הארגון שנשארו בעזה ללא הנהגה. הדמות הבולטת היה מוסא אבו מרזוק, איש חמאס שעזב את עזה בסוף שנות ה-70 וחי בארצות הברית. אבו מרזוק הזרים כספים לאנשי חמאס בעזה וביהודה ושומרון והינחה אותם לחדש את הפעילות כנגד ישראל.
בקיץ 1990 חזר הארגון לבצע פיגועים כנגד ישראלים.[36] חידוש הפיגועים כלל מלבד פיגועי הדקירה גם פיגועים בנשק חם ופיגוע חטיפה של נערים ישראלים.
ב-23 באפריל בוצע פיגוע הירי הראשון כנגד אוטובוס אזרחי. אש נפתחה מהכפר בית-אומר על קו 160 שנסע מחברון לירושלים, מהיריות נפצעו 5 מנוסעי האוטובוס.[37]
ב-17 במאי בוצע פיגוע ירי נוסף על סיור צה"ל בסמוך לקרית-ארבע, מהירי נפצע חייל אחד.[38]
ב-26 במאי נדקר חקלאי במושב חמרה על-ידי קבוצת פועלים שעבדה אצלו. ארבעה פועלים התקיפו אותו, פצעו אותו פציעה בינונית בדקירות והצליחו לגנוב את אקדחו ולברוח.[39]
ב-29 במאי נהרג האזרח שמעון כהן מפיצוץ מטען בשוק מחנה יהודה בירושלים, בפיגוע נפצעו 9 ארחים נוספים. את הפיגוע ביצע ארגון הג'יהאד האסלאמי באמצעות מטען שהוחבא בפח אשפה.[40]
ב-30 במאי נתפסו שתי סירות של החזית העממית שניסו לבצע פיגוע בתל אביב, דבר שהביא לסיום הדיאלוג בין אש"ף וארצות הברית ב-20 ביולי.
ב-15 ביוני נדקר נער בן 11 בשכונת ארמון הנציב בירושלים. מחבלת בת17 שעבדה באחת המסעדות בשכונה, דקרה אותו מאחור ופצעה אותו, הנער הצליח להימלט פצוע ונשאר בחיים.[41]
ביום שבת ב-28 ביולי הונח מטען חבלה בחוף ירושלים בתל אביב. בפיגוע נהרגה תיירת מקנדה ונפצעו עשרות אזרחים ישראלים שבילו בחוף.[42]
ב-8 ביולי נדקר שוטר בעיר העתיקה ונפצע פציעות בינוניות. שני שוטרים שהוזעקו לאירוע גניבה הותקפו על-ידי מחבל שהצליח לדקור ולפצוע את אחד השוטרים.[43]
ב-4 באוגוסט, שבוע לאחר הפיגוע בחוף, חטפה חוליית מחבלים את הנערים רונן קרמני וליאור טובול. שני הנערים נחטפו בצומת רמות בירושלים על ידי 3 מחבלים שהכריחו אותם באיומי אקדח לעלות לרכבם, הם הוגדרו כנעדרים במשך יומיים.[44] כעבור יומיים נמצאו גופותיהם בוואדי בין שכונת רמות לבית חנינא, על פי המצב הגופות התברר כי הם נרצחו בדקירות סכין רבות על-ידי החוטפים.[45]
ב-23 בספטמבר נרצח חייל המילואים ארנון פומרנץ בלינץ' במחנה הפליטים אל-בורייג' במרכז רצועת עזה. פומרנץ נכנס למחנה הפליטים בטעות, רכבו נרגם באבנים ובלוקים, הוא ניסה להימלט אך נתקע בתוך הרכב. ההמונים הציתו את המכונית כשהחייל בתוכה והוא נשרף למוות.[46] הרצח עורר זעזוע גדול, הצבא ביקש לגרש עשרות מעורבים ברצח ולבצע הרס בתים נרחב במחנה. יוזמת הגירוש נתקלה בקשיים מפני שהרצח בוצע בצורה של לינץ' המוני ולא אותרו אחראים ספציפיים. הריסת הבתים התעכבה ביומיים בגלל צו ביניים של בג"ץ, אך לאחר ביטול הצו נהרסו 33 בתים במחנה.[47]
ב-5 באוקטובר נפצעו 2 שוטרי מג"ב ו-5 אזרחים מרימון שהושלך לעברם בין שער שכם לשער הפרחים בעיר העתיקה בירושלים, המחבל שהשליך את הרימון הצליח להימלט ברכב שהמתין בסמוך למקום.[48]
ב-22 באוקטובר נרצחו 3 ישראלים בשכונת בקעה בירושלים. המחבל דקר למוות את לוחם הימ"מ, צ'רלי שלוש, החיילת איריס אזולאי והאזרח אלי אלטרץ. הפעולה בוצעה על ידי סאלח אבו סירחאן, מחבל שהגיע מכפר סמוך לבית לחם, בחקירה הוא טען שמטרתו הייתה לנקום בכמה שיותר יהודים. שני ארגונים פלסטינים שונים לקחו אחריות על הפיגוע, "כוח 17" המשוייך לאש"ף והג'יהאד האסלאמי.[49]
ב-23 באוקטובר בוצעו שני פיגועים בירושלים, בסופרמרקט בנווה-יעקב דקר מחבל את אחד מעובדי הסופר, העובד נפצע. בפיגוע אחר התקיף מחבל בגרזן בגן העצמאות בירושלים, השוטרים הצליחו להשתלט על המחבל ולנטרל אותו.[50]
ב-24 באוקטובר בוצעו שני פיגועים. מחבל מעזה תקף שני עובדי מסגריה באשקלון, אחד מהם נפצע קשה והשני בינוני. בפיגוע השני בצומת אלונים דקר מחבל שתי חיילות, אחת מהן נפצעה בצורה קשה והשנייה בינוני, אזרחים שהיו בתחנת האוטובוס הצליחו להשתלט על המחבל.[51]
ב-8 בנובמבר נהרג סגן יהודה ליפשיץ בהתקלות עם חוליית מחבלים בבקעת הירדן. חוליה של 5 מחבלים פתחה באש על כוח הנדסה, מהירי נהרג הקצין יהודה ליפשיץ, החיילים הצליחו להרוג מחבל אחד ולעצור את ארבעת המחבלים האחרים.[52]
ב-8 בנובמבר בנובמבר נרצח הסוהר כמאל פארס. מחבל שהגיע לבקר קרוב משפחה בכלא ג'נין רצח את פארס בדקירה בעת עבודתו במסוף המבקרים, המחבל הצליח להימלט לאחר שדקר את פארס.[53]
ב-10 בנובמבר נפצע קשה השוטר עופר חג'בי בפיגוע דקירה בעיר העתיקה בירושלים. נער בן 17 ממזרח-ירולים דקר את חג'בי ופצע אותו בצורה קשה, השוטרים האחרים ניטרלו את הדוקר ועצרו אותו.[54]
ב-12 בנובמבר ניסתה חוליית "חמאס" לחטוף חייל בצומת ליד בית-אל. המחבלים שהיו מחופשים לאנשים דתיים הציעו לו לעלות לטרמפ, החייל שחשד בהם סירב לעלות, המחבלים פתחו עליו באש ונמלטו מהמקום, ניסיון החטיפה נכשל.[55]
ב-2 בדצמבר נרצח יעקב ברוך בפיגוע דקירה באוטובוס בבני-ברק. 3 מחבלים מהג'יהאד האסלאמי הסתערו על נוסעי אוטובוס בבני ברק, בפיגוע נרצח יעקב ברוך הייזלר ונפצעו 3 אזרחים נוספים.[56]
ב-5 בדצמבר התרחשו שני פיגועי ירי שהביאו לפציעתם של שוטר ו-3 אזרחים.[57] בפיגוע אחד נפצע קשה שוטר מג"ב מירי מחבלים בשכונת שייח רדואן בעזה, בפיגוע השני נפצעו 3 ארחים מירי על אוטובוס אזרחי ליד אלון-מורה.[58]
ישראל הגיבה על גל הפיגועים בסוף 1990 במעצרים של פעילי חמאס רבים ובהטלת עוצר על יהודה ושומרון. פעולות אלה הביאו לירידה באלימות, אם כי הפיגועים לא נפסקו. פיגועי הירי בחודש דצמבר סימנו שלב חדש באינתיפאדה שהתאפיין בעלייה בפיגועים בנשק חם.
ב-1991 נרצחו 19 ישראלים בפיגועים, 5 חיילים ו-14 אזרחים.
בתחילת 1991 הייתה הפוגה בפיגועים בשל עוצר מתמשך שהוטל לאורך כל תקופת מלחמת המפרץ. ב-17 בינואר פרצה מלחמת המפרץ, עם פרוץ המלחמה הכריזה ישראל על מצב חירום ועוצר מוחלט ביהודה ושומרון. העוצר נמשך עד סיום המלחמה ובתקופה זאת לא התרחשו כלל פיגועים. אך מיד עם סיום המלחמה התחדשו הפיגועים. ב-1991 הייתה עלייה חדה במספר פיגועי הירי כנגד ישראלים, מרבית הפיגועים היו פיגועי ירי או פיגועי דקירה, אך ארגוני טרור החלו להפעיל שיטות נוספות של פיגועי דריסה ופיגועי מטענים.
ב-5 בינואר1991 ביצע נהג אוטובוס מעזה פיגוע בצומת יד מרדכי, הוא דרס 3 מכוניות ישראליות. בפיגוע נרצחה סיגל אלון ממושב ברוש ונפצעו 4 אזרחים נוספים.[60]
ב-6 בפברואר נדקר חייל מילואים בתחנת אוטובוס בנצרת על-ידי מחבל מג'נין. פיגוע הדקירה היה הפיגוע היחידי שבוצע בתקופת מלחמת המפרץ שבמהלכה הוטל עוצר מלא על על כל הערים הפלסטיניות.[61]
ב-28 בפברואר נרצח אלחנן אתאלי תלמיד הישיבה "עטרת כוהנים" בעיר העתיקה בירושלים. הוא נרצח בדקירות סכין בסמוך למבנה הישיבה.[62] הפיגוע סימן את חזרתה של האינתיפאדה ופיגועי הטרור שפסקו במהלך מלחמת המפרץ.
ב-11 במרץ נרצחו 4 נשים ישראליות מרצדס בניטה, רוזה אליאספור, מרים בניטה ואישה נוספת, עולה חדשה מברית המועצות ששמה לא פורסם. את הפיגוע בשכונת קריית היובל בירושלים ביצע מחבל שהגיע ממחנה הפליטים ג'באליה ברצועת עזה שהסתער על הנשים עם סכין מטבח גדולה ודקר אותן למוות, הרוצח נבלם לבסוף על ידי שוטר שירה בו.[63]
ב-12 במרץ נהרגו החיילים שחר גנוסר וגיא צ'יקו ליד הכפר בית-חנון. נהג משאית דרס קבוצת חיילים שהיו בסיור במסגרת קורס מ"כים, גנוסר וצ'יקו נהרגו, 4 חיילים נוספים נפצעו. בחקירת התאונה טען הנהג כי נרדם ולא התכוון לבצע פיגוע.[64]
ב-21 במרץ נרצח בפיגוע דקירה בחדרה מרדכי רויכמן, באותו יום נפצע חייל בפיגוע דריסה בטולכרם.[65]
בפיגוע אחד בכיכר הדוידקה נפצעו 3 אזרחים ישראלים מדקירות של מחבל שהגיע מרמאללה.[69]
בפיגוע השני נרצח עומר שהין, ערביי ישראל ממזרח ירושלים שעבד בתחנת הרדיו "קול ישראל" (רשת ב'), הוא נרצח על ידי מחבלים ועל-פי ההודעה הואשם בשיתוף פעולה עם ישראל.[70]
ב-16 ביוני דקר פועל מג'נין את המעסיק שלו, חקלאי ממושב שדי תרומות. פועלים אחרים שעבדו עם הדוקר הצילו את החקלאי הישראלי, אולם הדוקר הצליח להימלט מהמקום.[71]
ב-29 ביוני נרצח אבי אושר במושב משואה בבקעת הירדן. אושר שהיה תושב בקעות נרצח בדקירות במטעי התמרים בהם עבד על ידי פלשתינאים שהגיעו מהכפרים הסמוכים.[72]
ב-6 ביולי נפצע קשה קבלן מאשדוד בפיגוע ירי בצומת מורג ברצועת עזה. הקבלן הגיע כדי לאסוף פועלים, אך בזמן שהמתין לפועלים הגיע רכב עם מחבלים מארגון "החזית העממית" ופתח באש על הקבלן שנפצע קשה.[73]
ב-8 ביולי בוצע פיגוע ירי נוסף בצומת מורג ברצועת עזה, בפיגוע נפצע בינוני אמנון יהלומי, רכז הביטחון של מושב דקל שהגיע לשם לאסוף פועלים. המחבלים נטמעו בין הפועלים שהמתינו לאיסוף והסתערו על יהלומי ביריות כשעצר לאסוף את הפועלים.[74]
ב-31 ביולי נפצע יובל דרך, תושב חברון שנדקר על ידי מחבלים במרכז חברון. בעקבות הפיגוע החלו הפגנות של מתנחלים שדרשו מהצבא הפעלת יד קשה יותר. הרמטכ"ל אהוד ברק אמר לאחר הפיגוע כי "ישנו שינוי מגמה באינתיפאדה, מצד אחד ישנה ירידה בהפרות הסדר ובאלימות הרחוב, אך מן הצד השני ישנה עלייה בפיגועים ובשימוש בנשק חם ורימונים.[75]
ב-15 בספטמבר נהרג חייל גבעתי, יורם כהן מירי מחבלים בג'נין. המחבלים מארגון הפת"ח המתינו לסיור במארב ופתחו על החיילים באש, מהירי נהרג כהן.[76]
ב-16 בספטמבר הניחו מחבלים מחברון מטען צינור בשוק בבאר שבע. מהמטען נפצעו 2 אזרחים, צה"ל עצר לאחר הפיגוע 180 חשודים ואיתר לבסוף את מניחי המטען שהגיעו מחברון.[77]
ב-26 בספטמבר ניסו מחבלים בג'נין לבצע פיגוע דריסה במחסום של חיילי צה"ל. החיילים פתחו באש על הרכב, המחבלים שהיו חמושים יצאו מהרכב ובקרב יריות בין החיילים למחבלים נהרגו 3 מחבלים.[78] המחבלים היו שייכים לארגון החזית העממית, בעקבות האירוע עצר צה"ל 460 מאנשי הארגון.
ב-12 באוקטובר נרצחו בפיגוע שמואל מיכאלי ואהרון אגמון ונפצעו עשרות חיילים נוספים. מחבל מכפר-קיביה דרס קבוצה גדולה של חיילים שעמדה בתחנת אוטובוס בצומת גהה. המחבל שעבד בישראל גנב רכב מתל אביב וביצע עימו את הפיגוע. בעקבות הפיגוע עלו דרישות לסגור את ישראל לכניסת פועלים מהשטחים, אולם שר המשטרה רוני מילוא סירב וטען שהשטחים הם חלק מישראל.[80]
ב-15 באוקטובר נרצח הקבלן ג'מיל חסון מדלית אל-כרמל בכפר סמוך לג'נין. חסון הגיע לאסוף פועלים שעבדו אצלו, אולם בעת שירד מהרכב ירו בו שני חמושים מקומיים והרגו אותו.[81]
ב-28 באוקטובר נרצחו 2 ישראלים בפיגוע ירי ליד צומת תפוח, מחבלים ירו על אוטובוס של מועצה אזורית מטה בנימין שהיה בדרכו להפגנה בתל אביב כנגד וועידת מדרדיד שעמדה להתחיל. בפיגוע נהרגו נהג האוטובוס יצחק רופא והאזרחית רחל דרדק מהיישוב שילה, מהירי נפצעו 5 ילדים שישבו באוטובוס.[82]
על-פי דו"ח שנתי של מערכת הביטחון מאז תחילת האינתיפאדה ישנה עלייה של פי 10 במספר פיגועי הטרור. בשנת 1987 התרחשו 411 פיגועים ובשנת 1990 3,750 פיגועים. מגמת העלייה בלטה גם בשימוש בנשק חם שכמעט לא היה קיים עד 1987, אולם ב-1990 כבר בוצעו 360 פיגועי ירי והשלכת רימונים.
ב-1992 נרצחו בפיגועים 33 ישראלים, 16 אנשי כוחות הביטחון ו-17 אזרחים.
ב-1992 נמשכה המגמה של החמרה בפיגועים והתגברות של פיגועי הירי והמטענים. את מרבית הפיגועים ביצע ארגון "חמאס". בשנה זאת ניסה "חמאס" לבצע בפעם הראשונה פיגוע של מכונית תופת במרכז הארץ. כדי לנסות ולבלום את ההסלמה הגוברת גירשה ממשלת ישראל בחודש דצמבר 415 אנשי "חמאס" לדרום-לבנון.
ב-2 בינואר1992 נרצח דורון שורשן מכפר דרום בפיגוע ירי ברצועת עזה,[83] את הפיגוע ביצעו אנשי הפת"ח. ישראל החליטה בתגובה לגרש מרצועת עזה 12 מאנשי הארגון.
ב-14 בינואר ירו מחבלים על אוטובוס אגד שנסע מירושלים לשילה. בפיגוע נפצעו 7 מנוסעי האוטובוס, שניים מהם נפצעו קשה והיתר פציעות קלות.[84]
ב-9 בפברואר נפצעה אזרחית ו-2 חיילים בפיגוע בבית האריזה של היישוב נצרים, מחבלים הטמינו שני מטענים במקום, מהפיצוץ נפצעה עובדת אחת בצורה קשה, כוח צה"ל הוקפץ למקום ואז הופעל מטען נוסף, מהמטען השני נפצעו שני חיילים פציעות בינוניות.[85] בפיגוע אחר באותו יום נפצע קשה יורם אברג'יל ממושב ברוש, פועל מעזה שעבד אצלו דקר אותו וגרם לו לפציעה קשה.[86]
ב-15 בפברואר נרצחו 3 חיילים, יורי פרדה, יעקב דובינסקי וגיא פרידמן על ידי מחבלים מארגון הג'יהאד האסלאמי. חוליית מחבלים חדרה למחנה טירונים עולים חדשים מברית המועצות. המחבלים רצחו בגרזנים וקלשונים את הטירונים והצליחו להימלט. לאחר מעצרם התברר כי חברי החוליה הם ערבים ישראלים תושבי ואדי עארה.[87]
ב-24 בפברואר נרצח בג'נין האזרח ליאור סרלקר. סרלקר היה מאבטח חמוש של מכלית דלק, רעול פנים ירה בו מטווח קצר והרג אותו. את האחריות לפיגוע נטל ארגון "הפנתר השחור" שהיה שייך לאש"ף.[88]
ב-6 במרץ נהרג לוחם יחידת שמשון, ברוך בן-שמעון בהתקלות עם מחבלים ברצועת עזה. כוח המסתערבים נתקל בחוליה של 8 מחבלים, בן-שמעון נהרג מירי של המחבלים, הכוח הצליח לגבור על יתר חברי החוליה, מחבל אחד חוסל והיתר נעצרו.[89]
ב-17 במרץ במהלך חגיגות פורים נרצחו ביפו 2 אזרחים ישראלים, אילנית אוחנה ועבד אל-קארים. את הפיגוע ביצע מחבל בן 19 מארגון הג'יהאד האסלאמי שרצח את אוחנה בדקירות ולאחר מכן את אל-קארים בעל המוסך שניסה להגן עליה. עד שנעצר הספיק המחבל לפצוע עוד 18 עוברי אורח, רובם ילדים שהשתתפו בחגיגות פורים.[90]
ב-4 במאי נהרג בשכם סמ"ר יעקב שיימן מירי של משתף פעולה. לטענתו של היורה הוא חשב שחיילי צה"ל הם ערבים שבאו להתקיף אותו.[91]
ב-17 במאי נרצח בירי מחבלים האזרח דוד כהן ממושב תאשור. מחבלי חמאס הכינו לו מארב, כאשר הגיע לעיירה בית לאהיא בצפון רצועת עזה לצורך עסקה של מכירת בקר, הם ירו בו 3 כדורים מטווח קצר והרגו אותו.תבנית:הכרה
ב-25 במאי נרצחה בבת ים הנערה הלנה ראפ. מחבל שהגיע ממחנה הפליטים נוסיראת בעזה דקר אותה למוות בטיילת בבת ים בזמן שהמתינה לאוטובוס שייקח אותה לבית הספר. הרוצח דקר אותה למוות והוסיף להשחית את גופתה לאחר שנרצחה עד שנוטרל על-ידי אזרחים שהיו במקום.[92] הרצח עורר זעם גדול ובמשך כמה ימים נערכו הפגנות סוערות של תושבי בת-ים שכללו גם התפרעויות ופגיעה בעוברי אורח ערבים.
ב-24 במאי נהרג ערן סובלמן לוחם ביחידת הלוט"ר של מג"ב. סובלמן נהרג במהלך פריצה לדירת מחבלים בעיירה סברה ברצועת עזה. בדירה היו 4 מחבלים חמושים אנשי "חמאס". סובלמן נהרג מירי המחבלים, חבריו לכוח הצליחו להרוג 3 מחבלים ולעצור את המחבל הנוסף.[93]
ב-28 במאי נרצח הרב שמעון בירן על-ידי מחבלי "חמאס". בירן שהיה רב היישוב כפר-דרום יצא לעבודתו, אולם מחבל "חמאס" מהעיירה דיר אל-בלח התחבא בשער היישוב הסתער עליו ורצח אותו בדקירות סכין. המחבל נוטרל על ידי חייל שירה בו ופצע אותו קשה, אולם החייל לא הספיק להציל את רב היישוב.[94]
ב-26 ביוני בוצעו 3 פיגועים במקביל, בפיגועים נרצחו 3 ישראלים ונפצעו נוספים:
2 אזרחים, משה בינו ועמיקם זלצמן נרצחו על ידי מחבלי חמאס בבית האריזה קרני ליד עזה. הנרצחים נדקרו על ידי חוליה של 4 מחבלי חמאס שפרצה למפעל.[95]
בהתקלות עם כוח חמוש של מחבלים ליד ג'נין נהרג חייל צה"ל, אמיר רוזנברג. בחילופי האש בין צה"ל לבין המחבלים מארגון החזית העממית נהרגו גם 3 מחבלים ו-3 אחרים נמלטו מזירת ההיתקלות.[96]
בפיגוע אחר נפצע קשה מתנחל מהישוב מעלה לבונה על ידי מחבלים שתקפו והכו אותו בגרזן. המחבלים המתינו לו בכניסה ליישוב ותקפו אותו ואת משפחתו בגרזן, חבר אחר ביישוב הציל את חייו כאשר הבריח את חוליית המחבלים ביריות.[97]
ב-30 ביולי נרצח השוטר פנחס דאדי על ידי מחבל ממזרח ירושלים החבר בארגון חמאס. הפיגוע התרחש בעיר העתיקה, המחבל רצח את דאדי בדקירות סכין ופצע שוטר נוסף. כוח מג"ב שהגיע למקום הצליח להרוג את המחבל.[98]
ב-1 באוגוסט נהרג בחאן יונס לוחם יחידת "שמשון", דורון דרזי. בהיתקלות עם מחבל מארגון הפת"ח, פתח המחבל באש על החיילים, הכוח של המסתערבים הצליח להרוג את המחבל, אולם בהיתקלות נהרג דרזי ונפצעו קשה 2 לוחמים נוספים בצוות.[99]
ב-20 באוגוסט נרצח בכור חג'ג' במושב כפר יעבץ. חג'ג' נרצח על ידי שני פועלים שעבדו עימו בחממות במושב. לאחר הרצח לקחו המחבלים את רכבו של חג'ג' ונמלטו עימו חזרה לשטחים.[100]
ב-26 באוגוסט נהרג בג'נין אליהו אברם, קצין במג"ב. הוא נהרג במהלך ניסיון פריצה לבית בו התבצרו שני מחבלים מארגון "הפנתר השחור". המחבלים פתחו באש והרגו את אברם, הם ניסו לחטוף את גופתו והצליחו למנוע במשך מספר שעות כניסת כוחות נוספים לבית באמצעות ירי ממקום המסתור שלהם. האירוע הסתיים לבסוף לאחר שכוח ימ"מ הצליחו לפרוץ ולהרוג את המחבלים.[101]
ב-22 בספטמבר נחטף ונרצח עבד אל-רחים נהג הסעות ממזרח ירושלים. אל-רחים שהתגורר במזרח ירושלים היה משתף פעולה של ישראל, הוא נחטף במהלך עבודתו, גופתו נמצאה כעבור מספר ימים בואדי ג'וז.[102]
ב-11 באוקטובר נרצח אמציה בן-חיים במושב גני טל בגוש קטיף. בן-חיים מקיבוץ יד-מרדכי יצא לעבודה שחממות המושב גני טל, פועל ערבי שעבד בחממה רצח אותו במכות מעדר.[103]
ב-15 באוקטובר נרצח החקלאי שמעון אברהם במושב מיטב בחבל התענכים. אברהם יצא לעבודתו בשדה הסמוך למושב, שני מחבלים שהגיעו מג'נין רצחו אותו בדקירות סכין.[104]
ב-17 באוקטובר נרצחה יהודית אוסטרן בפיגוע ליד היישוב חשמונאים. אושרן ועוד 8 בני משפחה, עולים חדשים מברית המועצות נסעו ברכב ליד היישוב חשמונאים, שם הופעל עליהם מטען צד. הרכב עלה באש, רוב בני המשפחה הצליחו להיחלץ, אולם אוסטרן נלכדה בתוך הרכב ונשרפה למוות.[105]
ב-30 באוקטובר נרצח מרדכי ביטון תושב היישוב גנים בשומרון. ביטון נסע עם אשתו לקניות במכולת הסמוכה לג'ינין. מחבלים חמושים נכנסו לחנות ורצחו אותו ביריות, אשתו הצליחה להינצל, לאחר שפתחה בירי על המחבלים והם נמלטו מהמקום.[106]
ב-22 בנובמבר ניסה "חמאס" בפעם הראשונה לפוצץ מכונית תופת במרכז ישראל. 3 מחבלי "חמאס" היו עם מכונית ממולכדת בדרכם לפיגוע, רכב משטרתי זיהה אותם באור-יהודה ופתח במרדף אחריהם. המחבלים נמלטו לרמת-אפעל, שם הצליחו השוטרים לעצור שני מחבלים. המחבל השלישי, יחיא עיאש, הצליח להימלט חזרה לעזה, מכונית התופת פוצצה על-ידי המשטרה. במהלך המרדף פונו כל תושבי השכונה מבתיהם למקלטים.[107]
ב-1 בדצמבר נרצחו 2 אזרחים שלוה אוזנה ויצחק וינשטוק. אוזנה הייתה בדרכה לעבודתה כגננת בבית אל, הרכב שלה נתקע ורכב אחר ובו יצחק וישטוק עצר כדי לסייע להם. מחבלים שעברו במקום ירו צרור על שני הרכבים הישראלים, מהירי נהרגו אוזנה ווינשטוק ונפצעו שני נוסעים נוספים.[108]
ב-7 בדצמבר נהרגו 3 חיילים מילואים ברצועת עזה, סגן חגי עמית והחיילים אודי זמיר ושלום צברי. מחבלים מארגון חמאס עקפו ג'יפ של צה"ל ליד שכונת שג'אעייה, הם נעמדו מולו וסינוורו אותו, לפני שהחיילים התעשתו פתחו המחבלים באש והרגו 3 חיילים. המחבלים הספיקו להימלט לפני שכוחות התגבור הגיעו. בעקבות הפיגוע הטיל צה"ל סגר לזמן בלתי מוגבל על עזה, הרמטכ"ל אמר שזה פיגוע הירי ה-20 ברצועה בתוך חודש והגדיר את המצב ברצועה כ"מצב מלחמה".[109]
ב-12 בדצמבר נהרג לוחם ימ"מ ששון מורדוך בכפר ענזה ליד ג'נין. הלוחם נהרג במהלך מצור אחרי מבוקש מארגון הג'יהאד האסלאמי, הכוח פרץ לביתו של המבוקש שפתח לעברם באש, הרג את מורדוך ופצע 4 לוחמים נוספים לפני שחיסלו אותו.[110] בעקבות האירוע הנחה הרמטכ"ל אהוד ברק להשתמש במקרים דומים עתיד בירי טילים ממסוקי קרב על בתי מבוקשים, אמצעי שעד אז נעשה בו שימוש רק בלחימה בלבנון.
ב-13 בדצמבר נהרג החייל סמ"ר יובל טוטנג'י בפיגוע בירי בחברון. רכב מחבלים עקף את הג'יפ בו נסעו החיילים ופתח עליהם באש. בפיגוע נהרג טוטנג'י ושני חיילים נוספים בג'יפ נפצעו, אחד מהם פציעות אנושות. הג'יפ בו נסעו התהפך לאחר היריות וחוליית המחבלים הצליחה להימלט.[111]
ב-13 בדצמברנחטף ניסים טולדנו, שוטר מג"ב, ליד ביתו בלוד.[112] טולדנו נחטף על ידי חוליה של מחבלי חמאס שדרשו ממשלת ישראל לשחרר את מנהיג הארגון, אחמד יאסין. רבין סירב לפתוח עם המחבלים במשא ומתן ללא קבלת אות חיים. המחבלים הציבו אולטימטום של 48 שעות ולאחר שפקע האולטימטום רצחו את טולדנו והתעללו בגופתו.[113]
מה-1.1.1993 עד ה-13.9.93 נרצחו בפיגועים 36 ישראלים, 13 אנשי כוחות הביטחון ו-23 אזרחים.
ב-13.9.1993 הסתיימה באופן רשמי האינתיפאדה עם חתימת הסכם אוסלו. ב-ב-8 והחודשים עד לחתימת ההסכם נמשכה מגמת ההסלמה בפיגועים, את רוב הפיגועים ביצע "חמאס" שפעילותו לא נפגעה למרות הגירוש של רבים ממנהיגיו בדצמבר 92. מרבית הפיגועים היו פיגועי ירי, אך בוצעו גם פיגועי חטיפה ופיגוע אחד של פיצוץ מכונית תופת.
ב-3 בינואר נרצח איש השב"כ חיים נחמני על ידי מאהר אבו סרור, סוכן פלסטיני אותו הפעיל. אבו סרור הגיע לפגישה הקבועה עם נחמני בדירת מסתור בירושלים, אולם הפעם הצטרפו אליו שני בני-משפחה שהמתינו מחוץ לדלת הבית. אבו סרור תקף את נחמני שהצליח להיאבק בו ולבלום אותו, אולם אז פרצו לדירה שני קרובי המשפחה ורצחו את איש השב"כ. בעקבות הרצח שונו נוהלי העבודה שב"כ ונקבע כי כל פגישה של מפעיל עם סוכן חייבת להתקיים בליווי אבטחה גלויה או סמויה.[114]
ב-20 בינואר נרצחה בחולון שרה שרון. מחבל רצח אותה בדקירות לאור יום ברחוב היוגב בחולון.[115]
ב-30 בינואר נהרג 2 חיילים מירי על סיור בגוש קטיף. ההרוגים היו נהג הרכב, חייל המילואים אריק ארפי והגשש שישב לצידו, סולימאן אלעול מהכפר ערוער. ארפי שהיה תושב שדרות נהג בג'יפ צה"לי בסיור בגוש קטיף במסגרת שירות המילואים ואלעול שירת כחייל סדיר. הג'יפ ביצע פתיחת ציר בגוש קטיף, בסמוך לעיר ח'אן יונס פתחו מחבלים באש, ארפי בן ה-31 נהרג מהירי[116] ואלעול בן ה-22 נהרגו מהירי.[117]
ב-9 בפברואר נרצח חזי אברהם ביישוב כפר ים בגוש קטיף. אברהם שהיה בעל דוכן שבשוק הכרמל ביפו הגיע עם שותף ערבי מיפו לכפר ים לקנות סחורה. מחבלים רעולי פנים חטפו את שניהם וכעבור מספר שעות שחררו את השותף הערבי ורצחו את אברהם.[118]
ב-15 בפברואר נרצח בירושלים יחזקאל מזרחי. הוא נרצח בדקירות סכין על ידי מחבל שתקף ופצע אישה אחרת, מזרחי ניסה להגן עליה, אולם המחבל רצח אותו ונמלט מהמקום.[119]
ב-16 בפברואר נרצח יזהר מנסור ממושב מעלה אפרים בבקעת הירדן. מנסור עבד כשומר באתר בנייה ליד פתח תקווה, הוא נרצח במהלך משמרת לילה על ידי מחבלים שירו בו וגנבו ציוד מהאתר.[120]
ב-26 בפברואר נפטרה חווה וקסברג מפציעות קשות שספגה בפיגוע חבלני 3 ימים קודם לכן. מכוניתה של חווה ובני משפחתה הותקפה על ידי מחבלים ליד חברון, הם הצליחו להימלט, אולם המכונית התהפכה. וקסברג, תושבת קריית ארבע נפצעה קשה ומתה מפצעיה כעבור 3 ימים.[121]
ב-1 במרץ רצח בתל אביב מחבל מהג'יהאד האסלאמי 2 אזרחים, נתן עזריה וגרגורי אברמוב. המחבל שהגיע מעזה הצטרף לקבוצת פועלים בעלי אישורי עבודה, כאשר הוא מחזיק אישור עבודה מזויף. כשירד מההסעה הוא פתח במסע רצח כשהוא דוקר עוברים ושבים ללא הבחנה, המחבל הצליח לרצוח 2 אזרחים ולפצוע 9 נוספים עד שנוטרל.[122] באותו יום בוצעו שטחים שני פיגועי ירי על אוטובוסים ישראליים, ניסיון פיגוע אחד בוצע ליד ג'נין והשני ליד מחנה הפליטים דהיישה. שני הפיגועים הסתיימו ללא נפגעים. בתגובה לגל הפיגועים הורה רבים להטיל סגר מוחלט על רצועת עזה.[123]
ב-2 במרץ נרצח יהושע וייסבורד במחנה הפליטים רפיח. וייסבורד, תושב תל אביב ועובד חברת "פטרולגז" היה בנסיעת עבודה ברצועת עזה, הוא נכנס בטעות למחנה הפליטים רפיח והותקף על ידי המון מקומי. לאחר שנפצע על ידי האספסוף ירה בו רעול פנים מקומי והרג אותו.[124]
ב-7 במרץ נרצח החייל יהושע פרידברג על ידי מחבלים בסמוך לצוות נווה אילן בירושלים. המחבלים רצחו אותו ביריות אקדח וגררו את גופתו 300 מטר ממקום הרצח, פרידברג הוגדר כנעדר במשך 4 ימים והיה חשש שנחטף, אולם גופתו נמצאה לבסוף במרחק של כמה מאות מטרים ממקום הרצח.[125]
ב-8 במרץ נרצח אורי מגידש במושב גן אור בגוש קטיף. מגידש נרצח על ידי 3 פועלים שעבדו בחממות שלו. הפועלים שהגיעו מהעיר חאן יונס השתייכו לארגון הפת"ח, לאחר הרצח טענו גורמי ביטחון כי תושבי גן אור הוזהרו על-ידיהם כי הם מעסיקים פועלים לא חוקיים המשתייכים לארגוני טרור.[126]
ב-13 במרץ נרצחה שמחה לוי מגוש קטיף. היא נסעה לאסוף פועלים פלסטיניים בדרום ח'אן יונס, כאשר הגיעה לנקודת האיסוף ועצרה את הרכב, התנפלו עליה 2 מחבלים שהיו מחופשים לנשים ורצחו אותה במכות גרזן. בעקבות הרצח הטיל צה"ל עוצר מלא על מחנה הפליטים בדרום ח'אן יונס.[127] באותו יום נפצעו שני חיילים בפיגועי ירי שבוצע בחברון.[128]
ב-21 במרץ נהרגו 2 ישראל ב-2 פיגועי ירי. יוסי שבתאי, חייל מחטיבת הנח"ל נהרג מירי מחבלים ליד מחנה הפליטים ג'באליה בצפון רצועת עזה. המחבלים מארגון חמאס פתחו בירי על סיור של כוח צה"ל והצליחו לאחר מכן להימלט בסמטאות מחנה הפליטים.
גיתי אבישר נהרג בפיגוע ירי ליד אזור התעשייה ברקן, בפיגוע זה נפצעו קשה שני נוסעים נוספים. אבישר תושב עלי זהב נפגע מירי המחבלים, הוא ירד מהג'יפ וניסה להסתער עליהם, אולם הם הצליחו להרוג אותו.[129] במקביל לפיגועים נמשכו הפגנות סוערות בח'אן יונס, חמאס האשים את ישראל בהסלמה ודרש את החזרת המגורשים מדרום לבנון.
ב-27 במרץ נהרג בטולכרם החייל ג'מאל מסאלחה. מסאלחה היה מוסלמי מכפר דבורייה שהתגייס למג"ב וחלק מבני משפחתו החרימו אותו בשל כך. במהלך פעילות מבצעית הותקף הסיור של כוח מג"ב ביריות של מחבל מטווח קצר, מסאלחה נהרג מהירי.[130]
ב-28 במרץ נרצח יהודה גאווי תושב ניסנית בצפון רצועת עזה. שני המחבלים שבנו את ביתו רצחו אותו בדקירות סכין, חטפו את אקדחו והצליחו להימלט ללא פגע. פיגוע אחר באותו יום בארמון הנציב נפצע קשה תושב ירושלמי שהותקף בדקירות סכין כאשר יצא לריצת בוקר.[131] בעקבות הפיגועים ישראל הטילה פעם נוספת סגר על עזה, ימים ספורים לאחר שהוסר הסגר בעקבות הפיגועים הקודמים.
ב-29 במרץ 1993 נרצח בכפר ים בגוש קטיף שעיה דויטש. דויטש נרצח על ידי פועל שהועסק בחממות שלו. הפועל רצח אותו בדקירות סכין, דויטש הצליח לירות בפועל ולהימלט מהמקום, אולם נפטר כעבור זמן קצר מאיבוד דם.[132]
ב-30 במרץ1993 נרצחו השוטרים דני חזוט ומרדכי ישראלי. הרצח בוצע בצומת תלמי אלעזר ליד חדרה, שני השוטרים ישבו ברכב המשטרתי במהלך סיור לילה, מחבלים מארגון חמאס רצחו אותם בזמן שהם יישובים באוטו והצליחו לגנוב את אקדחיהם ולהימלט מזירת הרצח. השוטרים נמצאו רק כעבור מספר שעות על ידי עובד תנובה. בעקבות הרצח הוטל סגר גם על יהודה ושומרון, הייתה זאת הפעם הראשונה שכל השטחים היו נתונים תחת סגר.[133]
ב-16 באפריל ביצע "חמאס" את פיגוע מכונית התופת הראשון מאז הקמתו. הניסיון הראשון לפיגוע של מכונית תופת נעשה בנובמבר 92' אך סוכל, ב-16.4.93 החנה מחבל מתאבד מכונית התופת בין שני אוטובוסים של חיילים במזנון הבקעה בצומת מחולה. המכונית התפוצצה בזמן שהחיילים היו במזנון. כתוצאה מהפיצוץ נהרגו 2 המחבלים, האוטובוסים נשרפו ובתוכם ציוד אישי וצבאי רב של החיילים. מכיוון שהחיילים לא היו באוטובוסים, הסתיים הפיגוע הקשה עם 8 פצועים קל שנפגעו מההדף.[134]
ב-18 באפריל נרצח בעזה האזרח עו"ד איאן פיינברג. הנרצח היה יועץ השקעות של חברות אירופאיות שהשקיעו ברצועת עזה, הוא הגיע לפגישת עבודה בעזה והותקף על-ידי שני מחבלים מארגון "הנשר האדום" שרצחו אותו במהלומות גרזן.[135]
ב-17 במאי נרצחו נסים פאלס ואבשלום כלפון במושב גדיד בגוש קטיף. הנרצחים היו סוחרי ירקות מהדרום שהגיעו יחד עם שני שותפים פלסטינים לקנות סחורה בגוש קטיף. חוליית מחבלים חמושה רצחה בירי את ארבעתם. הפיגוע היה הפיגוע הראשון בו שיתפו פעולה מחבלים מארגון "חמאס" עם מחבלים מהפת"ח.[136]
ב-29 במאי נרצח בחברון תלמיד הישיבה ארז שמואל. מחבלי "חמאס" רצחו אותו בדקירות כאשר היה בדרכו מקרית-אבע למערת המכפלה, לאחר שרצחו אותו גנבו המחבלים את אקדחו של שמואל.[137]
ב-1 ביולי רצחו שני מחבלים מארגון "חמאס" את אולגה חייקוב וז'נט קדוש. המחבלים עלו על אוטובוס בשכונת נוה-יעקב, בתוך האוטובוס הם פתחו באש, הרגו את חייקוב ופצעו נוסעים נוספים. לאחר-מכן הם נמלטו מהאוטובוס, וחטפו את האזרחית ז'נט קדוש. המחבלים ניסו להימלט לשטחים במכוניתה הפרטית של האזרחית החטופה, במחסום בית-לחם התפתח קרב יריות בין המחבלים לחיילי צה"ל, מהיריות נהרגו האזרחית הישראלית והמחבלים.[138]
ב-2 באוגוסט נרצח בעיר עזה יצחק אמיר, עובד המינהל האזרחי. מחבלים מארגון "ג'יהאד איסלאמי" גנבו אוטובוס של אונר"א ודרסו איתו רכב משטרה ורכב של המינהל האזרחי. אמיר נהרג בפיגוע ו-5 שוטרים ועובדי מינהל נפצעו.[139]
ב-5 באוגוסט נחטף ונרצח החייל ירון חן על-ידי מחבלים מארגון "חמאס". חן עלה לטרמפ בשכונת רמות בירושלים, המחבלים הצליחו לחטוף אותו אף על פי שנאבק בהם. רכב צבאי שזיהה את האירוע פתח במרדף אחרי רכב המחבלים, אולם הם הצליחו להימלט לדרך עוקפת, שם רצחו את חן ושרפו את הרכב עם גופתו.[140]
ב-7 באוגוסט נהרגו 2 חיילים תומר דוד ולב פיסחוב בהיתקלות עם מחבלים מארגון "חמאס". החיילים היו במחסום סמוך לרמאללה, שלושה מחבלים עצרו את ריכבם כמה עשרות מטרים מהמחסום, הם פתחו באש על החיילים והרגו אותם. כוח אחר של צה"ל השיב אש והצליח להרוג שני מחבלים, המחבל השלישי נמלט.[141]
ב-2 בספטמבר נרצח החייל ציון אלקובי בפיגוע ירי של "חמאס" בכפר-דורה ליד חברון. המחבלים פתחו באש על רכב צה"ל, אלקובי נהרג מהירי וחייל נוסף נפצע.[142]
ב-12 בספטמבר נרצח יחיאל כרמי נהג אוטובוס ישראלי. מחבל מארגון "חמאס" עלה לאוטובוס כנוסע רגיל בצומת כפר-סילבר והתיישב באוטובוס. כעבור מספר דקות הסתער המחבל על 3 נוסעים ופצע אותם בדקירות, יחיאל כרמי נהג האוטובוס פתח את דלתות האוטובוס ואיפשר ליתר הנוסעים לברוח, אולם כרמי עצמו נרצח על-ידי המחבל. את ההסתערות של המחבל עצרו שני חיילי מילואים שהרגו אותו, על גופו של המחבל הייתה חגורה ממולכדת ועל-פי ההערכות הוא התכוון לפוצץ את עצמו בהמשך.[143]
ב-12 בספטמבר נהרגו בעזה 3 חיילים, וופע אסד, איברהים שיבל ומועפק אבו שייח'. חוליה של אנשי "חמאס" פתחה בירי על רכב ובו שלושת החיילים, הרכב נתקע והמחבלים הסתערו על החיילים והרגו אותם לפני שהספיקו לצאת מהרכב. חוליית המחבלים הצליחה להימלט והשאירה במקום כרוז בו היא מודיעה כי הפיגוע בוצע על-ידי ארגון עז א-דין אל-קאסם (הזרוע הצבאית של "חמאס").[144]
