פאול פון הינדנבורג
נשיא גרמניה לשעבר / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פָּאוּל פוֹן הִינְדֶנְבּוּרְג או בשמו המלא: פאול לודוויג הנס אנטון פון בנקנדורף אונד פון הינדנבורג (בגרמנית: Paul Ludwig Hans Anton von Beneckendorff und von Hindenburg; 2 באוקטובר 1847 – 2 באוגוסט 1934) היה איש צבא ומדינאי גרמני. פיקודו של הינדנבורג במהלך מלחמת העולם הראשונה הפך אותו לפופולרי בקרב פלגים שונים בגרמניה ומאוחר יותר נבחר ושימש כנשיאה האחרון של רפובליקת ויימאר. בתפקידו זה של נשיא מינה את אדולף היטלר לקנצלר גרמניה לאחר לחץ ממושך, ובכך נסללה הדרך לעליית הנאצים לשלטון.
פאול פון הינדנבורג במלחמת העולם הראשונה, 1914. | |||||||
לידה |
2 באוקטובר 1847 ממלכת פרוסיה (1803-1892) פוזן, ממלכת פרוסיה | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
2 באוגוסט 1934 (בגיל 86) גרמניה הנאצית (1933–1935) נוידק (אנ'), גרמניה הנאצית | ||||||
שם לידה | Paul Ludwig Hans Anton von Beneckendorff und von Hindenburg | ||||||
מדינה | רפובליקת ויימאר רפובליקת ויימאר | ||||||
מקום קבורה | גרמניה כנסיית אליזבת הקדושה, מרבורג | ||||||
השכלה | האקדמיה הצבאית הפרוסית | ||||||
מפלגה | עצמאי | ||||||
בת זוג | גרטרוד פון הינדנבורג | ||||||
שושלת von Beneckendorff und von Hindenburg | |||||||
| |||||||
| |||||||
פרסים והוקרה | |||||||
| |||||||
חתימה | |||||||
הינדנבורג במדיו, 1916 | |
מקום קבורה | כנסיית אליזבת הקדושה |
---|---|
מדינה | גרמניה, ממלכת פרוסיה |
השכלה | האקדמיה הצבאית הפרוסית |
בן או בת זוג | Gertrud Wilhelmine von Hindenburg |
צאצאים | אוסקר פון הינדנבורג, Irmengard Pauline Louise Gertrud von Brockhusen |
השתייכות | צבא הקיסרות הגרמנית |
תקופת הפעילות |
1866–1911 1914 – 1919 |
דרגה | גנרל-פלדמרשל |
תפקידים בשירות | |
מפקד הדיוויזיה ה-28 מפקד הקורפוס ה-4 מפקד הארמייה השמינית מפקד הארמייה התשיעית מפקד צבא האימפריה הגרמנית | |
פעולות ומבצעים | |
המלחמה האוסטרו-פרוסית מלחמת פרוסיה צרפת מלחמת העולם הראשונה | |
עיטורים | |
פור לה מריט עם עלי אלון הכוכב של הצלב הגדול של צלב הברזל מסדר העיט השחור מסדר העיט האדום | |
הנצחה | |
סיירת המערכה SMS הינדנבורג | |
הינדנבורג היה איש הצבא הפרוסי ויורשו צבא הקיסרות הגרמנית. הוא שירת במלחמת אוסטריה–פרוסיה ומלחמת צרפת–פרוסיה וב-1885 צוות למטה הכללי הגרמני והיה, ב-1905, מועמד לתפקיד ראש המטה הכללי. ב-1911 פרש לגמלאות בדרגת פילדמרשל, אך נקרא לשוב לדגל בפרוץ מלחמת העולם הראשונה. הינדנבורג הפך לגיבור לאומי בעקבות ניצוחו על הניצחון הגרמני המכריע על צבא האימפריה הרוסית במהלך קרב טננברג. לצד הגנרל אריך לודנדורף התמנה ב-1916 לראש המטה הכללי והשניים היו למעשה מנהיגים בפועל של הקיסרות הגרמנית עד למפלתה בסיום המלחמה. סביב הינדנבורג התפתח פולחן אישיות שפיאר אותו בתור גיבור לאומי. על שמו של הינדנבורג נקרא קו הינדנבורג בחזית המערבית והוא ניצח ופיקד על מספר רב של מבצעים לאורכה של המלחמה ברחבי החזיתות האירופאיות.
לאחר המלחמה הוא שמר על מוניטין טוב ולנוכח התככים הפוליטיים שאפפו את רפובליקת ויימאר הוא נבחר ב-1925 לנשיא גרמניה וכיהן בתפקיד לנוכח השפל הגדול שתרם לעליית התמיכה במפלגות הקיצוניות, המפלגה הקומוניסטית והמפלגה הנאצית. הינדנבורג ניצל פעמים רבות את סמכויות החירום שלו לנוכח אי-תפקודו של הרייכסטאג המפולג. ב-1932 הביס את אדולף היטלר בבחירות לנשיאות אך הנאצים הפכו למפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט. לנוכח לחץ מתמשך ולאחר שכל ניסיונותיו הפוליטיים למנוע זאת עלו בתוהו, הינדנבורג הישיש מינה את היטלר לקנצלר ב-1933. באותה העת היה הינדנבורג חולה ולקה בשיטיון. במותו נעלם הבלם החוקתי האחרון לעליית הדיקטטורה הנאצית והיטלר איחד את משרת הנשיא ומשרת הקנצלר לכדי משרת הפיהרר שבראשה עמד.