Loading AI tools
פואמה דידקטית מאת לוקרטיוס מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
על טבע היקום (בלטינית: De Rerum Natura) הוא שיר דידקטי רחב-יריעה במשקל הקסמטרי, מאת המשורר הרומי טיטוס לוקרטיוס קרוס, שחי במחצית הראשונה של המאה ה-1 לפנה"ס. היצירה מופנית לידידו-תלמידו של המחבר, גאיוס ממיוס. היצירה מהווה את הסיכום המלא והממצה ביותר לתורת אפיקורוס שנשתמר עד ימינו אנו. בתקופת ימי הביניים הספר כמעט אבד, אך במהלך הרנסאנס החזירה אותו התנועה ההומניסטית לתודעה ולמחזור הספרותי. היצירה השפיעה על רבים מחלוצי המדע והפילוסופיה המודרניים, ותורגמה לשפות רבות.
_or_3.jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | לוקרטיוס |
| שפת המקור | לטינית |
| סוגה | שירה דידקטית |
| נושא | פילוסופיה |
| הוצאה | |
| עורך | אולי קיקרו |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | מוסד ביאליק |
| תאריך | 1962 |
| תרגום | שלמה דיקמן |
| מספר עמודים | 493 |
| מהדורות נוספות | |
| מקורות לכתיבת הספר | תורת אפיקורוס |
| סדרה | |
| מספר ספרים | 6 |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 001980884 |
יותר מ-2000 שנה אחרי שנכתב, חלק מהרעיונות הכתובים ב״על טבע היקום״ נחשבים לערכים מודרניים על ידי ציבורים רחבים בעולם המערבי, וחלק מהתזות שלו אף הוכחו מדעית.
פסקת הפתיחה של פתיחת הספר הראשון של הפואמה "על טבע היקום" |
|---|
|
חזרה לתרגום
' מאת לוקרטיוס אֵם־מִשְׁפְּחוֹת־בֵּית־אַיְנֳאַס, חֶמְדַּת־כָּל־בָּשָׂר וּבְנֵי־נֶצַח, |
פסקת הפתיחה של פתיחת הספר הראשון של הפואמה "על טבע היקום" |
|---|
|
מאת לוקרטיוס Aeneadum genetrix, hominum divomque voluptas, ' אֵם־מִשְׁפְּחוֹת־בֵּית־אַיְנֳאַס, חֶמְדַּת־כָּל־בָּשָׂר וּבְנֵי־נֶצַח, |
המשורר טיטוס לוקרטיוס קרוס חי ופעל במחצית הראשונה של המאה הראשונה לפנה"ס, תקופת הרפובליקה הרומית, כנראה ברומא.
קיקרו, במכתב לאחיו, כותב ששירתו של לוקרטיוס עשירה ב"ברק אינטלקטואלי" ו"עשויה ביד אומן"[א]. במכתב ששלח מרקוס קורנליוס פרונטו לקיסר אנטונינוס פיוס, הוא תיאר את החופשה של הקיסר כפי שהוא חושב שתתקיים. בין שאר הפעילויות, הוא מונה קריאה בספר של לוקרטיוס כפעולה מרגיעה. בהמשך המכתבים הוא מונה את לוקרטיוס בין אניוס (אנ'), אקיוס (אנ'), אלבוקיוס (אנ'), פקוויוס (אנ'), לוקיליוס ופלאוטוס, ומכנה אותו "נשגב".[2][3] גם קורנליוס נפוס מזכיר את לוקרטיוס בהקשר חיובי בחיבורו על אטיקוס.[4]
אובידיוס כתב בספרו "על האהבה": ”כִּי עֲתִידָה רוֹמְמוּת שִׁירָתוֹ שֶׁל לוּקְרֶטיוּס לִגְוֹעַ אַךְ בהִמּוֹט הָעוֹלָם - / יוֹם אַחֲרוֹן כִּי יָבוֹא”.[5]
סטאטיוס בספרו סילוויי מזכיר את לוקרטיוס במילים ”docti furor arduus Lucreti” (טירופו הנשגב של לוקרטיוס המלומד).[6]
בשנת 1989 קנוט קלווה טען שזיהה עותק של הספר בווילת הפפירוסים בהרקולנאום. בזיהויו הוא הסתמך על סמך מספר מילים שזיהה מתוך המגילה, שנשמרה במצב ירוד ביותר.[7] [8] ישנם כמה חוקרים, ביניהם מריו קאפאסו ובִֵּאטה בר שמערערים על זיהוי זה.[9][10][11][12]
בימי הביניים הפואמה אבדה כמעט לחלוטין, ונשארו עותקים בודדים שלה במנזרים ברחבי אירופה. מסיבה זו מעטים האזכורים של הספר בספרות התקופה, אם כי יש כמה יוצאים מן הכלל:
מקרוביוס (תחילת המאה החמישית) מצטט פעם רבות "על טבע היקום" בפרק השישי של ספרו הידוע "סאטורנליה" הדן במקורות ההשראה של ורגיליוס.[13] גם איזידורוס מסביליה (תחילת המאה השביעית), מזכיר ומצטט את לוקרטיוס בספרו "אטימולוגיות".[14][15][16][17][18][19][20]
בשנת 810, בספרו "De laudibus sanctae crucis" ("שבחי הצלב הקדוש"), מזכיר רבנוס מאורוס את לוקרטיוס בהקשר של מיזוג הברות: "'גם אני השתמשתי לפעמים במיזוג הברות, במקומות המתאימים לכך, כפי שטיטוס לוקרטיוס עשה לעיתים מזומנות". [ב][21] באנציקלופדיה שלו "De rerum naturis" הוא מצטט או מזכיר שמונה פעמים את לוקרטיוס.[22]
לפי קטלוג הספרייה של מנזר בוביו (אנ') מסוף המאה התשיעית, באותו הזמן כללה הספרייה גם עותק של "על טבע היקום". במשך השנים העותק אבד, כנראה בשל שימוש חוזר בקלף שעליו נכתב הספר.[23]
שלושה עותקים חשובים של הספר מהמאה התשיעית, אובלונגוס (Oblongus, מלבן) וקוואדרטוס (Quadratus, ריבוע),[ג] נמצאו באוספו של אספן הולנדי בשם איסאק ווס ונמצאים בספרייה של אוניברסיטת ליידן מאז 1690.[24][25][26] ועותק נוסף נשמר חלקית בשלושה קטעים, שנמצאים בספרייה המלכותית של דנמרק ובספרייה הלאומית של אוסטריה. [ד][27][28]
בשנת 1417 הומניסט איטלקי בשם פוג'ו ברצ'וליני גילה מחדש את הספר במנזר בגרמניה.[ה] פוג'ו הביא את העותק המקורי למעתיק וחזר למקום מושבו אז בקונסטנץ. כאשר הגיע אליו העותק החדש, פוג'ו שלח אותו לידידו בפירנצה ניקולו ניקולי. ניקולו ניקולי העתיק את הפואמה[29] אך השאיר אותה אצלו בפירנצה לשנים רבות.[30] לאחר שניקולי הסכים להשאיל את הספר לפוג'ו, הפואמה התפשטה בחוגים הומניסטים באירופה והתחילה להשאיר את אותותיה בספרות התקופה.
מכיוון שהספר מכיל תכנים המנוגדים עם ערכי הנצרות, היו בכנסייה מי שרצו לעצור את התפשטות הפואמה. למשל, בשנת 1516, הסינוד של פרצה החליטו לאסור את קריאת "על טבע היקום" בבתי הספר. העונש על הפרת הצו כלל קנס של עשרה דוקטים ועינויי נצח בגיהנום.[31]
הפואמה היא שיר דידקטי במשקל הקסמטרי שנועד ללמד את הקוראים (ואת גאיוס ממיוס, שאליו מופנה השיר) את רעיונות האסכולה האפיקוראית, בדגש על הרעיונות המטאפיזים שלה. כמו כן, הספר מעביר ביקורת רבה על הדתות הממוסדות, לדבריו, הדתות הממוסדות עושות שימוש בפחדים הקיומיים של בני האדם כדי להצדיק עוולות מוסריות כמו מלחמות וקרבנות אדם.
היצירה מחולקת לשישה ספרים:
הספר הראשון מביא דברי פתיחה ופניה לממיוס, מציג מבוא לאסכולה האטומיסטית על פי אפיקורוס, ודברי התנגדות לתפיסות השונות של הרקליטוס, אמפדוקלס, ואנכסגורס.
הספר השני מרחיב על התפיסה האטומיסטית ביתר פירוט, הדן בתנועות האטומים ובתכונותיהם, ומציג את הרעיון של קיום עולמות נוספים.
הספר השלישי עוסק ביחס הגוף והנפש, מציג את התפיסה שהנפש אינה יכולה לחיות בנפרד מהגוף, מתעמת עם תפיסות של הישארות הנפש, ויוצא כנגד הפחד מפני המוות.
הספר הרביעי דן בעיקר בתורת ההכרה, ועוסק בפעולת החושים וביכולתנו לקלוט מידע על המציאות ולתפוסו באמצעותם, וכמו כן מכיל דברי ביקורת על תפיסת התכליתיות של הטבע.
הספר החמישי עוסק בהיווצרות העולם, גרמי השמים, התפתחות הצמחייה ובעלי-החיים (ובכלל זה מכיל רעיונות מוקדמים על תאוריית הברירה הטבעית), והתפתחות התרבות האנושית על מרכיביה - מסגרת המשפחה, השפה, האש, החוק והמשפט, הדת והמלאכות והאמנויות השונות. לוקרטיוס טוען בספר זה שכל בעלי החיים התפתחו בהדרגה במשך אלפי שנים, בתהליך של ברירה טבעית וללא תכלית מוגדרת מראש. התרבות האנושית מתפתחת אף היא בתהליך של ברירה טבעית.
הספר השישי עוסק בהסברים לתופעות טבע חריגות - הברק והרעם, הקשת בענן, רעידות-האדמה, התפרצויות הרי-געש, ומחלות. הוא מסתיים בתיאור המגפה הגדולה באתונה בימי המלחמה הפלופונסית.
הפואמה "על טבע היקום" גרמה לתחיית הדיון ברעיונות האפיקוראים, ולכן היא השפיעה בעקיפין על יוצרים וכותבים רבים במהלך ההיסטוריה.[ו] להלן רשימה של כמה יוצרים שהפואמה השפיע עליהם ישירות:
פייר גסנדי, מחייה התיאוריה האטומיסטית ברנסאנס, ציטט 6249 הקסמטירים מ"על טבע היקום" בכתביו שמהווים 84.28 אחוזים מאורך "על טבע היקום". הוא ניסה לגשר בין תורת הטבע האפיקוראית לתאולוגיה הנוצרית.[33][34]
לפי גרינבלט, הפילוסוף הפוליטי המשפיע ניקולו מקיאוולי הושפע מהספר, אף שלא הזכיר את הספר במפורש בספריו.[35] מקיאוולי העתיק את הפואמה בשנת 1497, והעותק שהעתיק נמצא כיום בספריית הוותיקן.[36]
מישל דה מונטן, מסאי ופילוסוף צרפתי חשוב, הרבה לצטט מן הפואמה, ובספרו מסות מופיעים קרוב למאה ציטוטים ממנה. בשנת 1989 התגלה שעותק משנת 1563 של "על טבע היקום" שנמכר במכירה פומבית היה העותק הפרטי של מונטן. העותק מכיל הערות רבות שכתב מונטן.[37]
לבן ג'ונסון היה עותק של הספר, אך על הספר נשפך של דיו מברזל שפגע בחלקים מהספר והותיר אותו שביר ופגיע מאוד. הספר שמור בספריית הוטון שבאוניברסיטת הרווארד. גם לאלכסנדר פופ היה עותק של הפואמה, הנושאת את חתימתו.[38]
לתומאס ג'פרסון, מהאבות המייסדים של ארצות הברית ונשיאה השלישי, היו לפחות 5 מהדורות בלטינית של "על טבע היקום" ותרגומים שלו לאנגלית, לאיטלקית ולצרפתית. גרינבלט טוען שהספר השפיע עליו וגרם לו להוסיף להכרזת העצמאות של ארצות הברית את הזכות ל"חתירה לאושר".[39]
ייתכן כי הספר שימש אחד מהמקורות האיקונוגרפים של סנדרו בוטיצ'לי לציור פרימוורה.[ז]
מוטו מדינת ניו מקסיקו שבארצות הברית הוא "גדל כפי שהולך" (Crescit eundo) ביטוי הלקוח מ"על טבע היקום".
.jpg)
בשנת 1675 סיימה לתרגם את הספר לאנגלית פוריטנית אנגליה בשם לוסי האצ'ינסון. מאז היצירה "על טבע היקום" תורגמה פעמים רבות נוספות לשפה האנגלית.[ח]
בשנת 1717 הודפס התרגום לאיטלקית של הספר בתרגומו של אלסנדרו מרקטי (איט').[40] מאז תורגם הספר לאיטלקית עוד 16 פעמים.
נועה לימונה, כיצד גילויו של שיר עתיק שינה את פני ההיסטוריה, באתר הארץ, 25 בינואר 2013Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
