Loading AI tools
טכניקת סריגה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סריגה במסרגה אחת (או: קרוֹשֶה, לעיתים באיות השגוי "קרושט"; באנגלית: Crochet), הוא הכינוי העממי ליצירת טקסטיל באמצעות מסרגת קרס (אנ') – מסרגה צרה עם קצה מעוקל המיועד לעזור בתפיסת ומשיכת חוט הסריגה המשכי כדי ליצור לולאות המחוברות לשורה שמתחתן וללולאות שמשני צידיהן. האקדמיה ללשון העברית קראה לאופן העשייה הזה "סריגת קרס"[1], כמו כן מופיע השם "יצירה בצינורה",[2] "סריגה בצינורה"[3] או הפועל "צינוּר".[4] המסרגות בעלות הקרס מיוצרות ממגוון חומרים כמו מתכת, עץ, במבוק או פלסטיק ובמגוון מידות. במסרגת הקרס ניתן לסרוג יצירות כגון תחרה, סוודרים, צעיפים, שמיכות, בדים, תיקים, בובות ויצירות אמנות.
אין תאריך מדויק לתחילת היצירה באופן זה. התיעוד ההיסטורי הכתוב נמצא רק בארצות המערב, באיטליה יש מקורות ראשוניים רבים מ-1500 המציינים את אופן היצירה כ'תחרת הנזירה' ומניחים שמשם זה נפוץ לספרד בשנות ה-1700 ומשם לצרפת וצפונה.
בכנסייה הקתולית הרומית הרבו להשתמש בקישוטים של רקמות, תחרה ותחרת סלילים בבגדי הכהונה, המזבח, וככיסויים לחפצי קדושה. אבל לא ברור האם גם יצירות עבודת הקרושה היו בשימוש כזה במאה ה-16. החוקרת ליס פאלודן (Lis Paludan) טוענת בספרה,Crochet History & Technique, שחיפשה רבות במוזיאונים כנסיות ארכיונים אבל מצאה רק דוגמאות מעטות של יצירות קרושה[5], ואף אחת מהן לא הייתה מוקדמת מהמאה ה-19.
בשנות ה-1840, היה רעב גדול באירלנד, בשל מחלת הכימשון שפגעה אנושות בגידול העיקרי אז בתזונת האירים, תפוחי אדמה[6],אנשים רבים היגרו לאמריקה, אבל רבים נשארו וסבלו מחרפת רעב. המלכה ויקטוריה, שאהבה תחרות עדינות, החלה לרכוש אותן מהנשים האיריות, ובהשפעתה נשות האצולה, החברה הגבוהה ואף המעמד הבינוני, העתיקו את המלכה, לבשו הרבה פריטי אופנה וציפו את מדפי ארונותיהן בפסי תחרה וכך סיפקו מעט פרנסה לנשים האיריות.
בשנת 1842, קורנליה מי (אנ')פרסמה את Manual of Knitting, Netting And Crochet[7]. עד שנת 1847 פרסמה 19 מאמרים על עבודת יד, רובם על סריגת קרושה. היא טענה שהיא המציאה את הסגנון וכי "לפני שהיא כתבה על כך, לא היה שום ידע על זה מלבד עבודות הקרסים הפשוטות של הרועים". היא המשיכה לפרסם דוגמאות לקרושה במשך 30 שנים, מכרה יותר מ-300,000 העתקים של ספרי הסריגה שלה, והייתה דמות משמעות בפופולריזציה של מלאכות היד במאה ה-19.
בשנת 1846 פרסמה אלנור ריאגו דה לה בראנשארדיאר [Eleonore Riego de la Branchardière][7] פרסומים על עבודת הקרושה, והיא המשיכה לפרסמם עד 1888. גם היא טענה שהיא המציאה את הסגנון. ב-1851 בתערוכה הגדולה היא זכתה במדליית זהב היחידה שניתנה לעבודת קרושה.
בשנת 1884 פרסמה תרז דה דילמונט (אנ') את The Complete Encyclopedia of Needlework[8]. האנציקלופדיה פורסמה ב-17 מדינות וב-62 השנים הראשונות נמכרה ביותר ממיליון וחצי עותקים והיא נמכרת עד היום. הפרק על סריגת קרושה הוא בן 68 עמודים ומקיף שלל דוגמאות למוצרים שימושיים וקישוטיים ומאויר באיורים מאירי עיניים. עבודתה הייתה מקושרת למפעל החוטים והבדים לרקמה, Dollfus-Mieg et Compagnie(אנ').
במהלך חלק מהמלחמות המודרניות, נקראו נשים לסרוג לחיילים כובעים, גרביים, צעיפים וכפפות. באוסטרליה במלחמת העולם הראשונה היו גם נשים שיצרו תחרות במסרגה אחת[9] שבהן שולבו מוטיבים פטריוטיים כגון אניות, חיילים, מדליות או סמלי חילות שונים. כמו כן שולבו משפטים כגון, God Bless our boys או Success To the Allies והיו שיצרו עבודות זיכרון למישהו שנהרג. חלק נעזרו בדוגמת תחרת הזיכרון שנוצרה בשנת 1916 לזכרו של הרוזן הורשיו קיצ'נר. כמו כן נוצרו הרבה בגדים, מפיות ויצירות נוספות שנמכרו בירידים שהכנסותיהם נתרמו לטובת החיילים בחזית.
בשנים הראשונות של המאה ה-20, עבודות במסרגת אחת היו מאוד נפוצות. נערות למדו מאמהות, דודות או סבתות כיצד ליצור חפצים שימושיים או קישוטיים לבית, לא היה מקובל שנשים תשבנה בחיבוק ידיים. הייתה פריחה של שבועוני נשים, שגם נתנו הוראות למה שהם כינו 'האמנויות הנשיות'. המוציאים לאור של השבועונים הדפיסו גם ספרים עם דוגמות של עבודות קרושה. בשנת 1912 יצא לאור הספר, The Home Art crochet Book[10], שכתבה פלורה קליקמן עם דוגמאות חדשות לגמרי להוספת עבודות קרושה ללבני נשים, למפיות עם חרוזים, לתכים קישוטיים של קישוטי בגדים. עיון בהוראות מגלה שהן פחות מפורטות מאשר הדוגמאות העכשוויות. הדוגמאות מסודרות בספר על פי קושי העשייה, כנראה משום שהסורגת הממוצעת בתחילת המאה ה-20 הייתה הרבה יותר מיומנת מהסורגת המומחית כיום. העניין המתמשך בדוגמאות של עבודות קרושה, הביא להוצאה מחודשת[11] של הספר בשנת 1990. במבוא העורכת מזכירה לקוראי האנגלית שהמינוחים האנגליים שונים במעט מהאמריקאיים ולכן נוספה לספר גם טבלת המרה של המינוחים כמו גם של מידות המסרגות.
תחילת הסריגה היא ביצירת לולאה ראשונית ולאחר מכן מושכים באמצעות המסרגה חוט דרך הלולאה הקיימת. כך שבכל פעם ישנה לולאה אחת שאיתה עובדים ודרכה משחילים את החוט וכך יוצרים את הלולאה הבאה. סוג סריגה זה ידוע גם כקרושה. מהלולאה הראשונית אפשר ליצור עיגול או ריבוע, אם רוצים סריג גדול יותר מתחילים עם שורה של לולאות בסיס, שעליהן ממשיכים אחר כך עוד שורות של לולאות מורכבות או פשוטות.
בגלל הקלות היחסית של יצירת עיניים בודדות ואפשרות לעבוד לכל מיני כיוונים להפסיק את הסריגה ולהתחילה שוב במקום אחר ביצירה בשונה מסריגה בשתי מסרגות שבה היוצר/ת צריך לשמור לרוב על רצף בהמשכיות הסריגה. אפשר לשלב את עבודת הקרושה עם טקסטילים אחרים[12].
הסריג, מושפע מעובי החוט וצורות הליפוף השונות של כל עין, וניתן 'לדלל' את היצירה או ליצור מעין 'חורים' על ידי שימוש בחוט עבה יותר מהנחוץ, בשנות ה-1970 התחילו תעשיינים ליצר מיני חוטים שבהם עירבו גם חוטים תעשייתיים מבריקים, חוטים עם קשרים וכל מיני תערובות. מה שאפשר לקבל סריג הרבה יותר 'מעניין' בצורה מהירה יותר[13].
בקרושה משתמשים גם ליצירת 'ריבועי סבתא', יחידות קטנות שיכולות להיות גם עגולות[14], מחומשות, משושות, מתומנות או בצורת פרח שמהם תופרים או מחברים יצירות גדולות יותר, או אפשר להוסיף ביניהן סריגה עם חורים גדולים (מעין רשת) וליצור צעיפים, וילונות עדינים, תחרה אירית, או מוצרים אחרים.
כבר בשנת 1966, אמר המדען ריצ'רד פינמן בהרצאה שנשא לפני האיגוד הלאומי של מורי המדע (אנ') האמריקאי ש"סריגה מתאימה מאוד כדי להסביר מתמטיקה"[15], ואכן ישנם מושגים מתמטיים שמודגמים ומוסברים על ידי דגמים שנסרגו במסרגה אחת. משטח היפרבולי, מערכת לורנץ[16], חבורה ציקלית, כפל, סדרה חשבונית, טופולוגיה[17] וטבעת מוביוס.
דוקטור דאימנה טמינה, מתמטיקאית באוניברסיטת קורנל, גילתה בשנת 1997 כיצד ליצור דגמים של היפרבולה בקרושה.[18] עד אז מדענים חשבו שבלתי אפשרי לבנות דגמים כאלה, כמו השוניות שצמחו בטבע במשך מיליוני שנים. כך נולד דגם ענקי שבו השתתפו אלפי נשים ביצירת 'פרויקט השונית המצונרת'.
פרויקט השונית[19] נהגה ונחנך על ידי שתי האחיות התאומות מרגרט וקריסטין ורטהיים, ילידות אוסטרליה בשיתוף עם[20]The Institue o Figuring (אנ') שבלוס אנג'לס. התאומות החלו את המיזם כתגובה למשבר שעובר על שוניות שנהרסות בגלל שינויי האקלים. השונית שנסרגה מדמה שונית טבעית ואמורה להזכיר לאנשים לשמור על הסביבה. עבור ילדים רבים זו עלולה להיות האפשרות היחידה שלהם לראות כיצד נראית שונית על כל חלקיה, כאשר לעיתים קרובות מדי שומעים על הרס שוניות ברחבי העולם.
מרגרט ורטהיים חוקרת בשנים האחרונות את הגאומטרייה של המרחב-זמן[21], לדבריה המרחב-זמן בנוי כמבנה היפרבולי ונשים שסרגו במסרגה אחת יצרו צורות היפרבוליות מבלי שידעו שיש מבנה מתמטי כזה. לדבריה המרחב-זמן דינמי מתקמט ומתעקם והשאלה הגדולה של הקוסמולוגיה כיום היא האם יש למרחב-זמן מבנה כוללני או גאומטרייה כללית. היא מסבירה שסריגת קרושה ורקמה משוכלת הן ביסודן תהליך אלגוריתמי. חוקרים פמיניסטיים של המדע טענו כבר מזה זמן שיש קשר ישיר בין מלאכות היד למחשוב ובכל זאת עדיין נפוץ המיתוס שאין קשר בין עיסוקים נשיים ומלאכות יד לבין מחשוב.
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא חסרים מחקרים איכותיים התומכים בטענות המובאות.מחקרים רפואיים שונים[22][דרוש מקור][מפני ש...] שבים ומראים שיש הרבה יתרונות בריאותיים ביצירה במסרגה אחת. בשנת 2014, קתרין וארסילו [Kathryn Vercilo] אספה עדויות מנשים על ההשפעה הפסיכולוגית והגופנית של יצירה במסרגה אחת בזמן משבר, ופרסמה אותן בספר בשם, Crochet Saved My life. ארבע שנים לאחר מכן בשנת 2018 החוקרת האוסטרלית פיפה בורנס [ Pippa Burns מאוניברסיטת וולונגונג [Wollongong] חקרה יחד עם רוזמרי פאן דה מאר, כיצד סריגה יכולה לעזור לאנשים. שני המחקרים היו אנונימיים, בכל מחקר השתתפו בערך 8000 נפשות, רוב התשובות נענו על ידי נשים, במחקר של 2018 50% מהמשיבות היו בגילאי 41–60, במחקר של 2014 34% היו בין גילאי 36–50 ו-35% היו בין גילאי 51-60.בשני המחקרים ההמשיבות סרגו כל יום. במחקר של 2014, היו רק 1/3 מהשאלות שהיו במחקר של 2018. למחקר השני נענו משיבות מ-75 ארצות. בעוד במחקר של 2014 ענו 25% שהן סרגו רק 2–5 שנים ו-20% שסרגו יותר מ-30 שנה. במחקר של 2018 58% של העונות סרגו בין 1–10 שנים. בשני המחקרים אנשים נשאלו למה הם סורגים, השאלה לא שאלה ישירות לגבי בריאות נפשית, אבל התשובות מראות בבירור שיש קשר בין הסריגה לבין הרגשות הטובים. שלושת הסיבות הראשונות לסריגה היו 1.יצירתיות, 2. הרפיה 3. תחושה של הישג. לשאלה מה התועלת שבסריגה השיבו 90% רוגע, 82% אושר, 74% שיפור הזיכרון, 71% שיפור הריכוז.
במחקר שבדק את ההשפעה של פעילויות שונות בגיל השלישי על ירידה ביכולות הקוגניטיביות ראיינו מדגם אקראי של מהאוכלוסייה בגילאים 70–89 על הפעילויות שלהן במהלך השנה והשוו את אלה לקבוצה של כ-200 נבדקים עם פגיעה קוגניטיבית קלה. הממצאים הראו סיכוי נמוך יותר לירידה קוגניטיבית אצל אלה שעסקו בפעילויות מחשב, באמנויות יצירתיות כגון סריגה או טלאים, במשחקים ובקריאת ספרים[23].
האמנית השווייצרית סופי טאובר-ארפ, הייתה אמנית שיצרה בגאומטרייה אבסטרקטית[24] שיצרה עבודות עם ריקמות, הדבקות, ציורים ויצירות סרוגות. סריגה וקרושה בצורה חופשית[25] היא יצירה ללא דוגמה או 'סדר', היוצר/ת יכולים להכניס את הקרושה לכל חלק של היצירה. אפשר לעבוד לכל הכיוונים, ההתחלה עם מעין לוח חלק וממשיכים לאן שהאמנות מוליכה את היוצר/ת. היצירה בצורה חופשית נחשבת כאמנות, כי היא קרובה יותר לציור כאשר היא דו־ממדית, או לפיסול כאשר היא תלת־ממדית.
ישנם יוצרים המשתמשים בקרושה כדי ליצור מיצבים של צמחייה, כלי בית, חלקי גוף ועוד. האמנית המאיירת קייתלין מקורמאק[26] יצרה דמויות של שלדי חיות, צורות אנתרומורפיות ומבנים דמויי מבצרים וכנסיות.
בשנת 2018 עיצבה חברת Choi+Shine Architects מיצב לפסטיבל האורות במפרץ המרינה של סינגפור[27]. המיצב שמדמה את קיפודי הים, החיים על קרקע הים ובבריכות סלעים נוצר במסרגה אחת מחוטי פוליסטר, עלי ידי 50 אנשים שיצרו שהשתמשו ב-1700 מטרים של חוטים כדי ליצור ב-10 שבועות חלקים שונים של כל אחד משלושת הדגמים. מטרת המיצב הייתה לחקות את הדוגמאות המתמטיות שיוצרות את העטיפה העדינה של היצורים הימיים הללו ולבטא את היופי והמגוון של הטבע.
אם בגלל יופיים של פריטי עבודת קרושה שונים ואם בגלל הזמן שנשים השקיעו ביצירתם, אפשר למצוא הרבה יצירות של בגדים מחודשים או חדשים לגמרי המקושטים או מורכבים מפיסות תחרה מצונרת[28].
אופן היצירה בקרושה, מאפשר להשתמש בה למיחזור ושימוש מחודש של חומרים שונים[29]. למשל לחתוך שקיות ניילון לפסים ולסרוג מהם תיקים, שטיחי מקלחות, ושטיחים. גם בדים אפשר לחתוך לפסים וליצור מהם כיסויים למיטות, לרצפה וכריות. כמו כן אפשר לסרוג קרושה עם פיסות ניר עיתון, סרטי וידאו ישנים, ואפשר לפרום סריגים ישנים ולהפכם שוב לחוטים רגילים. אפשר גם לחבר מפיות מצונרות בעזרת מסרגת הקרס[30] לשמלה או למלבוש אחר.
במאה ה-21 מרבים לסרוג בטריקו, שאפשר לגזור מחולצות וגופיות משומשות[31][32], ואפשר לרכוש בחנוית לעבודות יד קצוות של גלילי סריגי טריקו שמשמשים לעשית סריגים עבים. למעשה כל חוט גמיש יכול לשמש לעבודת קרושה, חבלי כביסה גמישים, חוט תיל דקיק.
סריגת קרס, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
