סיירות המערכה מסדרת אינווינסיבל
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שלושת סיירות המערכה מסדרת אינווינסיבל נבנו עבור הצי המלכותי ונכנסו לשירות בשנת 1908 בתור סיירות המערכה הראשונות בעולם. הם היו פרי מוחו של אדמירל סר ג'ון ("ג'קי") פישר, האיש שנתן חסות לבניית אוניית המערכה "הכל-תותחים גדולים" הראשונה בעולם, אה"מ דרדנוט. הוא דמיין זן חדש של ספינת מלחמה, איפשהו בין הסיירת המשוריינת לאוניית המערכה; אשר יהיה לה את החימוש של האחרונה, אבל את המהירות הגבוהה של הראשונה. השילוב הזה יאפשר לה לרדוף אחרי רוב הספינות, תוך שהוא מאפשר לה להתחמק מאוניות חזקות יותר.
אה"מ אינווינסיבל | |
תיאור כללי | |
---|---|
סוג אונייה | סיירת מערכה |
צי | הצי המלכותי הבריטי |
דגל הצי | |
סדרה קודמת | אין |
סדרה עוקבת | סיירות המערכה מסדרת אינדפטיגבל |
אוניות בסדרה | אינווינסיבל, אינפלקסיבל, אינדומיטבל |
ציוני דרך עיקריים | |
מספנה | ארמסטרונג ויטוורת' |
תחילת הבנייה | 1906 |
הושקה | 1907 |
תקופת הפעילות | 1908–1921 (כ־13 שנים) |
אחריתה | 1 הוטבעה, 2 נגרטו |
מידות | |
הֶדְחֶק | סטנדרטי: 17,250 טון, מקסימלי: 20,420 טון |
אורך | 173 מטר |
רוחב | 23.93 מטר |
שוקע | 9.1 מטר |
נתונים טכניים | |
מהירות | 25.5 קשרים |
גודל הצוות | 784–1,000 איש |
טווח שיוט | 5,720 ק"מ במהירות 10 קשר |
הנעה | 31 דוודים המזינים 4 טורבינות בהספק 31,000 כוחות סוס |
צורת הנעה | 4 מדחפים |
נתונים צבאיים | |
שריון |
שריון עיקרי – 102–152 מ"מ שריון סיפון – 38–64 מ"מ צריחי תותחים – 178 מ"מ ברבטות – 178 מ"מ מגדל הניווט – 152–254 מ"מ מחיצת טורפדו – 64 מ"מ |
חימוש |
8 תותחי Mk X BL 12 אינץ' (305 מ"מ)/45 קליבר 12 תותחי Mk I 4 אינץ' (102 מ"מ)/40 קליבר 4 צינורות טורפדו 18 אינץ' (450 מ"מ) |
פילוסופיית העיצוב הזו תתגלה כמוצלחת ביותר כאשר אוניות הסדרה היו מסוגלות להשתמש במהירות שלהם כדי להשמיד ספינות קטנות וחלשות יותר. הדוגמה הקלאסית הייתה במהלך מלחמת העולם הראשונה בקרב איי פוקלנד, שם אינווינסיבל ואינפלקסיבל הטביעו את הסיירות המשוריינות הגרמניות SMS שרנהורסט ו-SMS גנייזנאו; למרות פגיעות רבות של הספינות הגרמניות, אינווינסיבל ואינפלקסיבל ספגו מעט מאוד אבדות בקרב הצוותים שלהם. הם היו פחות מוצלחות כשעמדו במערך הקרב הראשי, שם הם התמודדו עם אוניות הראשה של האויב. דוגמה לכך היא אובדן אינווינסיבל מהתפוצצות מחסן תחמושת במהלך קרב יוטלנד כשמונה עשר חודשים לאחר הצלחתה בפוקלנד, אם כי פיצוץ זה נבע יותר מפגמים בפרקטיקות הטיפול בתחמושת הבריטיות – שחשפו מטענים רבים של קורדיט לשריפה באחד מצריחי התותחים שלה – מאשר הפגמים בעיצוב הספינה.
לאחר אובדן אינווינסיבל, שתי הספינות ששרדו עברו את שארית המלחמה ללא אירועים מיוחדים, בניהול סיורים בים הצפוני, שכן על צי הים הפתוח נאסר להסתכן בהפסדים נוספים. הם הוכנסו למילואים בתחילת 1919 ונמכרו לגרוטאות ב-1921.