סיגל ריחני
מין של צמח ממשפחת הסגליים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סיגל ריחני (שם מדעי: Viola odorata) הוא מין צמח עשבוני רב-שנתי ממשפחת הסיגליים[1], המוכר יותר בכינוי סיגלית. הוא גדל בר באירופה, בדרך כלל באזורי יער מוצלים. הוא נאסף בהרי יהודה, בחרמון, ובגלעד הנזכרות בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19. הסיגל הריחני נכחד מישראל כצמח בר לפני כ-100 שנה. כיום בישראל הוא נפוץ כצמח נוי בגינון, המשמש לכיסוי קרקע, ומאותר מדי פעם כפליט תרבות (ראו בתמונה אותו גדל בחומת אבן).
סיגל ריחני | |
---|---|
סיגל ריחני | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | צומח |
מערכה: | בעלי פרחים |
מחלקה: | דו-פסיגיים |
סדרה: | מלפיגאים |
משפחה: | סיגליים |
סוג: | סיגל |
מין: | סיגל ריחני |
שם מדעי | |
Viola odorata ליניאוס |
עלי הסיגל הריחני דמויי לב, מעט מחוספסים, וערוכים בבסיסם בצורת שושנת. מבין שושנות העלים יוצאים גבעולים אופקיים, שלוחות, שבקצותיהם מתפתחות שושנות עלים חדשות, וכך מתפשט הצמח ומכסה שטח ברבייה וגטטיבית. פרחיו הכחולים-סגולים בולטים מבין העלים עד לגובה כ-10 ס"מ, והם ניתנים לקטיפה.
הפרחים והעלים אכילים. הם מכילים שמן נדיף בעל ריח מתקתק, ויש המפיקים מהם בשמים, וכן אף גלידה ייחודית מבושמת[2]. ברפואה מסורתית נהוג להשתמש בהם להקלה על דרכי הנשימה, מכאב גרון ועד ברונכיטיס.[3]
בתרבות מקושר הסיגל הריחני לאהבה וכך הוא מופיע במספר מחזות, בין היתר ביצירתו של ויליאם שייקספיר חלום ליל קיץ בו משתמש פוק בשמן המבושם כדי ליצור שיקוי אהבה, ובשירו של דויד ברוזה, סיגליות.