סותו

סוּתוּ (Sutu) היו שבטים נוודים שחיו במסופוטמיה. הם מוזכרים לראשונה במחצית השנייה של המאה ה-18 לפנה"ס בעת הופעתם בגבולות בבל בתקופתו של עמורפיא(חמורבי). הסותו מוזכרים בתעודות מרי ביחד עם בני ימין. לעיתים שימש השם סותים ככינוי כללי לנוודים או לשכירי חרב ממוצא נוודי.^[1]

אד-רימי (אנ') מלך אללח' סיפר בכתובת על פסלו (אנ') שלאחר שיצא מאמר כדי לא להיות וסאל, הוא "חצה את המדבר" והגיע ללוחמי הסותו, ומהם המשיך לכנען.^[2]

הסותו ישבו מדרום לפרת המערבי, והיו כנראה השבט הכי פחות יושב קבע.^[3] כ־72% מהסותו נשאו שמות אמוריים, וכ־17% שמות אכדיים (השאר לא מזוהים).^[4]

במכתבי אל עמרנה הסותו מוזכרים שש פעמים. על פי מכתבים אלה הסותו סיכנו את הדרכים שבין אשור למצרים. במכתב 169 מתלונן בן עזירו מלך ממלכת אמורו על הנזק לממלכה בעקבות מעצרו של אביו במצרים בכותבו " וכל הארצות וכל חיילי הסותו אמרו כך, ”עזירו איננו יוצא מארץ מצרים". ועתה הסותו עוזבים את הארצות ומודיעים לי שוב ושוב אביך יושב במצרים, ואנחנו נצא אליך למלחמה”.^[5]

במכתב 292 מתלונן מושל גזר 'פחי' על אנשי הסותו בכותבו "הייתי לכלי נחושת בגלל אנשי הסותו".

הסותו מופיעים גם במכתבים נוספים המזכירים אותם ואת החבירו גם יחד, במכתב 195 פוקד "ביריאווזה" (בִרִיַוַזַ) מושל מקומי מכֻּמִדֻ/דמשק שבאזור סוריה את צבאו והוא מתייחס ל"עפירו שלי" וה"סותו שלי". מושל אחר בשם "דַגַנתַכַּלַ" פונה במכתב 318 למלך מצרים ומבקש ”הצילני מהאויבים העזים מידי העפירו השודדים, ומידי הסותו הצילני, המלך הגדול אדוני”.^[6]

במכתב מס' 16 פונה אשור-אובליט הראשון מלך אשור לאמנחותפ הרביעי ובין היתר כותב ” [אתה תוהה] ששליחיך התמהמהו אליך, הסותו מדריכיהם מתו. עד שכתבתי ועד שהובאו אלי סותו - מדריכים (אחרים), [עיכב]תי אותם”.^[7]

במכתבים 123-122 מתלונן רִבּהַדַּ מושל גבל למלך מצרים על פּחֻרַ נציב מצרי ששלח את הסותו והם הרגו את השִרדַנֻ.^[8]

הידיעה האחרונה על הסותו מופיעה במאה ה-8 לפנה"ס בתקופתו של סרגון מלך אשור.^[9]

הערות שוליים

1. ציפורה כוכבי-רייני, לאדוני נמלך מכתבי אל עמארנה, מוסד ביאליק 2005, עמ' 341.
2. Edward L. Greenstein, David Marcus, The Akkadian Inscription of Idrimi, Journal of the Ancient Near Eastern Society 8, 1976, עמ' 64, 67, שורות 10–18
3. Michael P. Streck, Das amurritische Onomastikon der altbabylonischen Zeit. Band 1: Die Amurriter, die onomastische Forschung, Orthographie und Phonologie, Nominalmorphologie, Ugarit-Verlag, 2000, עמ' 51
4. Michael P. Streck, Das amurritische Onomastikon der altbabylonischen Zeit. Band 1: Die Amurriter, die onomastische Forschung, Orthographie und Phonologie, Nominalmorphologie, Ugarit-Verlag, 2000, עמ' 41
5. תרגום ציפורה כוכבי-רייני לאדוני המלך מכתבי אל עמארנה, מוסד ביאליק, 2005, עמ' 171.
6. ציפורה כוכבי-רייני בספרה עמוד 290, מתרגמת את המשפט "עם אנשי העפירו שלי ועם נוודי עומדים לרשות הצבא הסדיר במקום שיצווה המלך"
7. תרגום ציפורה כוכבי-רייני בספרה עמוד 91
8. ציפורה כוכבי-רייני בספרה עמוד 161
9. מיכאל אסטור, בעיית החבירו וכיבוש כנען, 1958, תרגום והערות מ' ויינפילד, ירושלים: חמו"ל, 1971, עמ' 12–14.

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.