Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סאו ז'וזה פאקט אפריקה (בפורטוגזית: São José Paquete Africa) הייתה ספינת עבדים פורטוגזית שטבעה מול חופי דרום אפריקה בשנת 1794. הספינה טבעה קרוב לחוף, אך במים עמוקים. על הספינה שהו פרט לאנשי הצוות הפורטוגזים גם בין 400 ל-500 עבדים שחורים מאפריקה. 212 עבדים וכן אנשי הצוות שרדו את הטביעה.[1] בשנת 2015, המוזיאון הלאומי להיסטוריה ותרבות אפרו-אמריקאית בסמית'סוניאן שבוושינגטון, מוזיאון איזיקו שבדרום אפריקה, פרויקט "Slave Wrecks" ושותפים נוספים הודיעו כי איתרו את שרידי הספינה השקועה.[2][3] זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שספינה כזו, שטבעה בעודה נושאת עליה מטען אנושי, מתגלה.[4][5]
ב-27 באפריל 1794 הפליגה סאו ז'וזה פאקט אפריקה מליסבון שבפורטוגל בפיקודו של רב החובל מנואל ז'ואאו פריירה (Manuel Joao Perreira). היא הכילה בתוכה מטען של 1,500 מטילי ברזל מכוילים היטב. הללו נדרשו כדי להסיט את הספינה ביעילות לצדדים בים הפתוח. יעד הספינה הייתה המושבה הפורטוגזית מוזמביק בדרום-מזרח אפריקה. מוזמביק היוותה מקור חדש יחסית שממנו השיגו סוחרי עבדים את סחורתם.
במוזמביק השיגה הספינה את מבוקשה: בין 400 ל-500 גברים נשים וילדים שחורים נחטפו ונדחסו בבטן הספינה. המושבות הפורטוגזיות בדרום אמריקה היוו את עורק החיים של האימפריה הפורטוגזית. במושבות אלו היו בעלי המטעים הפורטוגזים מייצרים סוכר, טבק וכותנה. הפורטוגזים שלטו על מרבית סחר הסוכר באירופה, ועד שנת 1640 ייצאה פרנמבוקו לבדה כ-24,000 טון סוכר בשנה.[6] מטעי סוכר אלו הצריכו עבדים רבים. האינדיאנים לא התאימו לתפקיד זה, ועל כן מצאו האירופאים פתרון בדמות עבדים שחורים מיבשת אפריקה ביטוי שהומצא בתקופת המלחמה בעבדות אומר כי "סוכר נעשה בדם".[6] ברצועת החוף שבין סנגמביה לאנגולה, חיו בתקופה שבה החל סחר העבדים האירופי כ-25 מיליון בני אדם.[6] האירופאים החלו לנצל את השטח הזה בתחילת המאה ה-16, וגרמו נזק דמוגרפי עצום. נזק זה, כמו גם התחרות ההולכת וגוברת בין החברות הקולוניאליות השונות, הביא בסופו של דבר את סוחרי העבדים הפורטוגזים לחפש משאב חדש בדמות מוזמביק.[6] ב-3 בדצמבר עזבה הספינה את חופי מוזמביק במטרה לצאת למסע בן כ–11 אלף קילומטרים לעבר חופי מראנהאו שבברזיל (גם היא מושבה פורטוגזית).
מסעה של הספינה, שהיה אמור להימשך ארבעה חודשים, ארך בפועל 24 יום בלבד. בצהרי 27 בדצמבר רוחות וטלטלות סחפו את הספינה לתוך סלעים בערך 100 מטרים מהחוף באזור כף התקווה הטובה.[7] אנשי הצוות הפורטוגזים ירו בתותחי הספינה בתקווה לקבל סיוע כלשהו ממושבת הכף. לאחר מכן חולצו כל אנשי הצוות, ואחר כך החלו לנסות להציל את ה"מטען". כמחצית מהעבדים פחות או יותר ניצלו והובאו לחוף, ולפחות 212 מהם נספו. היה קשה לחלץ אותם בשל כבלי הברזל שבהם היו אזוקים. העבדים ששרדו נמכרו בקייפטאון.[3][8]
בשנת 1980 נצפתה הספינה בידי צוללנים מקומיים מדרום אפריקה, אולם הללו זיהו אותה בטעות כספינת סוחר הולנדית בשם "שולנבורג", שטבעה ב-1756.[7] בשנת 2010 הועלתה השערה שהשרידים אינם קשורים לספינה ההולנדית, ולפיכך המוזיאון הלאומי להיסטוריה ותרבות אפרו-אמריקאית בסמית'סוניאן שבוושינגטון, החלו לבדוק אפשרות שמדובר בספינת העבדים סאו ז'וזה.[7] בהמשך התגלו מסמכים בארכיונים של פורטוגל ומוזמביק, שעל פיהם אושר בשנת 2015 כי אכן מדובר בספינת העבדים סאו ז'וזה. ב-3 ביוני של אותה שנה, בד בבד עם ההודעה על המציאה, התקיים טקס לזכרם של העבדים שנהרגו. במהלך הטקס הורידו צוללנים אל הספינה אדמה ממוזמביק, כהוקרה לעבדים והשפחות שנחטפו מארץ זו.[7] צוותי צלילה מארצות הברית מוזמביק ודרום אפריקה, צללו באזור ודיווחו על מטילי מתכת שנמצאו בסמוך לשרידי הספינה, כאמור לעיל על הספינה הועמסו 1,500 מטילי מתכת כאלה.[7] על הספינה ובסביבותיה לא נמצאו גופות או שלדים.[3]
חלק מהממצאים הועברו אל מוזיאון איזיקו שבדרום אפריקה. דווח כי ייעשו מאמצים לשימור הספינה בשלמותה.[9] כמו כן דווח כי המוזיאון הלאומי להיסטוריה ותרבות אפרו-אמריקאית, יקבל ב-2016 מספר מוצגים בהשאלה לצורך התערוכה המיוחדת שלו האמורה לספר את סיפורם של העבדים שנחטפו מאפריקה לאמריקה.[10][11]
הלן קופר, מסע במצולות אל ההיסטוריה של מסעות העבדים מאפריקה לאמריקה, באתר הארץ, 1 ביוני 2015Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
