Loading AI tools
סופרת אירית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיים נינט דה ולואה (Dame Ninette de Valois; נולדה בשם אדריס סטאנוס; אנגלית: Edris Stannus; 6 ביוני 1898 – 8 במרץ 2001) הייתה רקדנית, מורה, כוריאוגרפית ומנהלת אומנותית של בלט קלאסי, בריטית ילידת אירלנד. היא ידועה בעיקר כמי שרקדה באופן מקצועי, עם להקת הבלט בלט רוס, בניהולו של סרגיי דיאגילב, ומאוחר יותר נודעה כמי שייסדה את הבלט המלכותי, אחת מלהקות הבלט הבולטות ביותר במאה ה-20 ואחת מלהקות הבלט המובילות בעולם. בנוסף לכך, היא ייסדה את בית הספר המלכותי לבלט, וכמו כן את הסדלר'ס ולס, מה שיהפוך לימים לבלט המלכותי של ברמינגהאם. היא נחשבת בקרב הקהל הרחב כאחת הדמויות המשפיעות ביותר בהיסטוריה של הבלט וכן ל"סנדקית" של הבלט האנגלי והבלט האירי.
 | |
| לידה |
6 ביוני 1898 בלסינגטון, אירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
8 במרץ 2001 (בגיל 102) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| שם לידה |
Edris Stannus |
| מדינה |
אירלנד, הממלכה המאוחדת |
| בן או בת זוג |
Arthur Blackall Connell (5 ביולי 1935–?) |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
נינט דה ולואה נולדה ב-6 ביוני 1898, כאדריס סטאנוס, לקצין אשר שירת בצבא הבריטי ולאם אשר עסקה בייצור בקבוקי זכוכית. היא נולדה בעיירה בלסינגטון שבמחוז ויקלו, באירלנד של היום, שבאותם ימים הייתה עדיין שייכת לממלכה המאוחדת. היא החלה לקחת שיעורי בלט, בשנת 1908, באקדמיית לילה פילד המיועדת לילדים (Lila Field Academy), בהיותה בת 10. בתארה לימים את אקדמיית לילה פילד, היא העידה שהיה זה בית ספר טיפוסי לתיאטרון וכמו כן היא למדה שם קצת מכל דבר. בסביבות שנת 1913, אדריס סטאנוס החליפה את שמה לנינט דה ולואה, זאת כאשר היא מתחילה לצאת לסיבובי הופעות בלט במסגרת להקת ילדים שכינויה היה "ילדי הפלא". להקה זו ביצעה הופעות בלט מצומצמות, על בסיס מחזות שנכתבו בעבור אותן הופעות, במגוון אולמות. דה ולואה דיברה מאוחר ביותר על תחושת גאוותה שהיא הופיעה ורקדה כמעט בכל התיאטראות ששכנו לאורך חופיה של אנגליה. אחד מהביצועים הפופולריים ביותר עליה, היה מופע הבלט המבוסס על היצירה The Dying Swan, מאת אלפרד לורד טניסון, וכן התרשמותה מאנה פבלובה, רקדנית הבלט הראשית שהשתתפה במופע זה. סיבוב הופעות זה היה אמנם מייגע אך הוא הטביע בנינט דה ולואה את משמעת הברזל ואת הסיבולת הדרושות כל כך בעבור המשך התקדמות הקריירה שלה כרקדנית וככוריאוגרפית של בלט.
בסתיו 1914, דה ולואה הבטיחה לעצמה את החוזה המקצועי הראשון בחייה, עם ה-Lyceum Theatre (אנ'), לונדון, חוזה במסגרתו היא הופיעה בתיאטרון במשך חמש שנים, זאת לצד תיאטראות אחרים. בקיץ 1919, היא התקבלה לעבוד בלהקת הבלט של בית האופרה שבקובנט גארדן, דבר אשר יעצב את ניסיונה, לא רק מבחינה מוזיקלית אלא גם ובעיקר מבחינת הקריירה העתידית שלה ככוריאוגרפית של בלט. דה ולואה הייתה נחושה לשפר את טכניקת הריקוד שלה והתלמדה עם מורי הבלט המשפיעים ביותר באותו הזמן, ביניהם ניתן למנות את אדוארד אספינוסה (Edouard Espinosa), אנריקו צ'קטי וניקולאי לגאט (Nikolai Legat). כל אחד מהם, השפיע, בתורו, על סגנון הריקוד שלה: אספינוסה לימד אותה לפתח עבודת רגליים נקייה וחזקה; מצ'קטי היא הפנימה את חשיבות העבודה על הסימטריה והדיוק הפרטני וכן את אופן תנועת זרועות הידיים, במהלך ריקוד הבלט, מה שמכונה בעגה המקצועית של עולם הבלט, פור דה ברה; לגאט אימן אותה להפוך את הריקוד לפחות מתוח ומכווץ והטביע בה את תחושת הערך העצמי שלה כרקדנית. מאוחר יותר היא הזמינה את לגאט להעביר שיעורי בלט בסדלר'ס ולס, במהלך שנות ה-1930.
נינט דה ולואה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
