נירבורגרינג

נירבורגרינג
Nürburgring
מידע כללי
סוג	מסלול מירוץ
על שם	Nürburg
מיקום	ריינלנד-פפאלץ
מדינה	גרמניה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1925
תאריך פתיחה רשמי	18 ביוני 1927
אדריכל	גוסטב אייכלר
מידות
אורך	5,148 מ'
קואורדינטות	50°20′08″N 6°56′51″E
	nuerburgring.de
	(למפת גרמניה רגילה) שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני נירבורגרינג

נירבורגרינג (בגרמנית: Nürburgring) (ידוע גם בכינויים "The Ring" ו"הגיהנום הירוק") הוא מתחם ספורט מוטורי בסמוך לעיירה נירבורג במדינת ריינלנד־פפאלץ אשר בגרמניה. הוא ממוקם כ־70 קילומטר דרומית לעיר קלן וכ־120 קילומטר צפונית־מערבית לפרנקפורט.

עובדות מהירות מידע כללי, סוג ...

סגירה

לנירבורגרינג תצורות שונות של מסלולי מרוץ. האירועים העיקריים המתקיימים בו הם מרוצי הגרנד פרי הגרמני והאירופי, אליפות העולם לאופנועים, מרוץ ה־DTM, מרוץ 24 השעות של נירבורגרינג, מרוץ 6 השעות של נירבורגרינג ומרוצי ה־VLN. בנוסף, מסלול ה'נורדשלייפה' (Nordschleife) (פירוש: "לולאה צפונית") אשר נבנה בשנות ה־20 מסביב לטירת נירבורג מימי הביניים, משמש את מרבית יצרניות הרכב הגדולות כמעין מרכז ניסויים לדגמים שונים שלהן ובחינת יכולותיהן. בין היצרניות מתנהלת גם תחרות לא רשמית אך בעלת משמעות גדולה של זמני הקפת המסלול^[1].

מסלול נירבורגרינג נחשב לאחד המסלולים בעלי המשמעות ההיסטורית הגדולה ביותר ולאחד המסלולים המאתגרים ביותר בסבב מרוצי הפורמולה 1^[2], ולאחד משמות מסלולי המרוצים התובעניים והמוערכים ביותר^[3] בספורט המוטורי בעולם. את שם הכינוי "הגיהנום הירוק" הגה נהג המרוצים הבריטי ג'קי סטיוארט עקב פיתולי הכביש המסוכנים בתוך היערות המקומיים.

במקור היו בנירבורגרינג ארבע תצורות של מסלולי מרוץ: המסלול כולו (Gesamtstrecke), אשר אורכו 28.265 קילומטר, מסלול הנורדשלייפה העיקרי, המכיל 73 פניות^[4] מהן 33 לצד שמאל ו־40 לצד ימין, ואורכו 22.832 קילומטר; מסלול הזידשלייפה (Südschleife) (שפירושו: "הלולאה הדרומית"), אשר אורכו 7.747 קילומטר; ומסלול החימום (המכונה Betonschleife) באורך 2.281 קילומטר מסביב לאזור עצירות ה'פיט', המכונה לעיתים גם "לולאת הסיום" (Zielschleife). בין השנים 1982–1983 נהרס אזור קו הסיום של המסלול על מנת לבנות מסלול גראנד פרי חדש בטיחותי ומודרני. בנייתו של המסלול הסתיימה בשנת 1984, ומאז משמש את כל אירועי המרוץ הגדולים והבינלאומיים ובכללם מרוץ הפורמולה 1. עם זאת, מסלול הנורדשלייפה עדיין בשימוש לצורך מרוצים ובדיקות שונות ובנוסף גם פתוח מדי יום לגישה ציבורית לקהל הרחב אשר באפשרותו לנהוג על המסלול תמורת תשלום.

מסלול נירבורגרינג המלא מורכב מ־174 פניות. רוחבו הוא בין 8 ל־9 מטרים בממוצע.

היסטוריה

בתחילת שנות ה-20 היה הספורט המוטורי בתחילת דרכו כאשר מרוצי ה-ADAC (כיום מועדון הרכב הגדול בגרמניה ובאירופה עם 17 מיליון חברים נכון ליוני 2010) בגרמניה התקיימו בכבישים ציבוריים מסביב להרי האייפל. אולם הסכנות הגדולות שטמונות במרוצים המתקיימים בכבישים ציבוריים התבררו, ומייד הוצעה בנייתו של מסלול מרוצים ייעודי בדומה לאבוס בברלין ולמונזה באיטליה אך עם אופי שונה, כאשר התוכנית הייתה לבנות מעגל ארוך ותובעני אשר יחשוף כל פגם כלשהו ברכב חדש.

המסלול תוכנן כך שבמידת הצורך ניתן יהיה לחלקו לשני חלקים: מסלול דרומי קטן באורך 7.7 קילומטר אשר ישמש לבדיקות שונות ומרוצים קטנים. ומסלול צפוני גדול באורך 20.8 קילומטר אשר נועד למרוצים גדולים ונועד לבחון מכוניות ואת נהגיהן עד קצה גבול יכולתם. בנוסף תוכנן מסלול נירבורגרינג המקורי להוות במה להנדסת תעשיית הרכב הגרמנית ולכישרונות המרוצים של המדינה. תצורת פריסתו של המסלול על ההרים דמתה לתצורת מרוץ הטארגה פלוריו, מרוץ מכוניות מסוג סיבולת ואחד המרוצים המוטוריים החשובים ביותר באותה תקופה.

בנייתו של המסלול החלה בספטמבר 1925 והושלמה באביב 1927, כאשר מרוצי ה-ADAC החלו כבר להתקיים במקום. ביוני 1927 התקיים במסלול מרוץ אליפות העולם באופניים, וחודש לאחר מכן התקיים מרוץ הגראנד פרי הגרמני הראשון במקום. אירוע הספורט המוטורי הבכיר האחרון שהתקיים במסלול נירבורגרינג המלא כולו התקיים בשנת 1939, כאשר לאחר מכן כל האירועים המרכזיים כגון מרוצי הגראנד פרי נערכו רק במסלול הנורדשלייפה. מרוצי אופנועים ושאר מרוצים קטנים נערכו בדרך כלל במסלול הסודשלייפה הקצר והבטיחותי יותר.

לאחר מלחמת העולם השנייה חודשו בעולם אירועי המרוצים והספורט המוטורי כאשר מסלול הנורדשלייפה הפך שוב בשנות ה-50 למרכז במת הגראנד פרי הגרמני במסגרת אליפות העולם במרוץ הפורמולה 1, למעט מרוץ שנת 1959 אשר התקיים באבוס בברלין. בשנת 1953 הוצג על ידי ארגון ה-ADAC לראשונה מרוץ 1000 הקילומטרים של נירבורגרינג, מרוץ סיבולת למכוניות ספורט אשר מתקיים גם כיום. בשנות ה-60 התקיימו במסלול הסודשלייפה הקצר גם כמה מרוצים של סבב מרוצי הגראנד פרי הגרמני לאופנועים. בשנת 1970 הוצג מרוץ 24 השעות של נירבורגרינג, מרוץ סיבולת למכוניות טורינג.

במהלך סוף שנות ה-60 מסלול הנורדשלייפה כמו גם מסלולי מרוץ אחרים באירופה נעשו יותר ויותר מסוכנים עבור הדורות החדשים של מכוניות הפורמולה 1. בשנת 1967 נבנתה פניית שיקיין (Chicane) לפני ישורת התחלת\סיום המסלול על מנת להפחית את מהירות המכוניות בכניסה לנתיב רחבת הטיפולים (הפיט). לאחר התאונה הקטלנית בה נהרג הנהג הבריטי פירס קוראג' במסלול זאנדוורט בהולנד בשנת 1970, החליטו נהגי הפורמולה 1 להחרים את המרוץ בנירבורגרינג אלא אם כן ייעשו בו שינויים משמעותיים, בדומה לשינויים שנעשו במסלול בספא בשנה שלפני כן. ביצוע שינויים אלו במסלול לא התאפשר עקב ההתראה הכל כך קצרה של הנהגים, עקב כך בוטל הגראנד פרי הגרמני בנירבורגרינג בשנה זו וקיום המרוץ הועבר למסלול הוקנהיימרינג המשופץ.

בהתאם לדרישות נהגי הפורמולה 1 מסלול הנורדשלייפה שופץ ועבר החלקה כולל יישור מהמורות, מספר הפניות במסלול הוקטן, ובנוסף נבנו גדירות בטיחות. בעקבות שינויים אלו, מרוץ הגראנד פרי הגרמני חזר להתארח בנורדשלייפה בשנים 1971–1973.

בשנת 1973 הוספה פנייה שמאלה אשר האטה את המהירות ביציאה מפניית מצגספלד (Metzgesfeld) המהירה ובכניסה לפניית קאלנהארד (Kallenhard) המסוכנת. במהלך השנים נעשו עבודות נוספות לבטיחות המסלול אשר שופרה כעת שוב שוב, כגון החלקת הקפיצות בישורת הארוכה והראשית של המסלול, בנוסף להרחבתה על ידי הסרת הצמחייה והשיחים מסביב אשר הצרו את המסלול באופן מסוכן. עד לשנת 1976 נערכו במסלול שלושה מרוצי פורמולה 1 נוספים, אולם דרישות גבוהות יותר הן של נהגי הפורמולה 1 והן של ארגון ה-FIA לשינויים בטיחותיים נוספים במסלול לא יכלו להיענות עקב עלות כספית גבוהה או שהיו בלתי אפשריים לביצוע, על כן מרוץ 1976 היה מרוץ הפורמולה 1 האחרון שהתקיים במסלול הנורדשלייפה הישן.

בשל אורכו הרב של המסלול (22 קילומטר) ורוחבו הצר עקב התוואי ההררי, נירבורגרינג לא הצליח לעמוד בדרישות הבטיחות. בשנת 1976 אלוף העולם המכהן באותה העת, והנהג היחיד אשר הקיף את מסלול הנורדשלייפה המלא באורך 22.83 קילומטר בזמן של מתחת ל-7 דקות (6:58.6) ניקי לאודה, הציע לנהגי פורמולה 1 אחרים להחרים את המסלול עקב אי הסדרת עניין הבטיחות במסלול, אך הנהגים האחרים הביעו התנגדות לרעיון זה וקיום המרוץ אושר. באופן אירוני, לאודה התרסק באותו מרוץ בהקפה השנייה, כנראה בגלל כשל במתלה האחורי של מכונית הפרארי שבה נהג. לאודה נכווה קשה מאוד בתאונה זו כאשר חייו ניצלו על ידי הנהגים האחרים אשר חילצו אותו לאחר שהיה לכוד במכונית הבוערת והטעונה עדיין במכל דלק מלא, ולא על ידי המרשלים אשר ציודם היה דל ביותר. היבט נוסף אשר התברר בתאונה זו, הוא המרחק הרב אשר כבאיות ואמבולנסים היו צריכים לעבור כדי להגיע למקום תאונה, זאת גם אף על פי שמכונית ההצלה של הארגון הייתה פורשה 911. תאונה זו סימנה את סוף מרוצי הפורמולה 1 במסלול נירבורגרינג הישן. מאז לא התקיים שם עוד מרוץ, והחל משנת 1977 הועבר קיום הגראנד פרי הגרמני למסלול הוקנהיימרינג.

בשנת 1980 נערך מרוץ הגראנד פרי הגרמני לאופנועים האחרון במסלול, וגם קיום מרוץ זה הועבר למסלול הוקנהיימרינג. בשנת 1981 החלו עבודות על מסלול חדש באורך 4.5 קילומטר, מסלול שנבנה מסביב לרחבה הישנה של עצירות הפיט. במקביל גם בוצעו עבודות במסלול הנורדשלייפה ונבנה מסלול קטן נוסף המוביל אל רחבת הפיט. תצורה זאת של הנורדשלייפה שימשה את מרוץ 1000 הקילומטרים של נירבורגרינג בשנת 1983 בעוד עבודות הבנייה מתבצעות בקרבת מקום. במהלך האימונים שלפני מרוץ זה קבע הנהג הגרמני שטפן בלוף זמן שיא של כל הזמנים בהקפת מסלול הנורדשלייפה המלא באורך 20.8 קילומטרים עם מכונית הפורשה 956 שלו כאשר הקיף את המסלול ב-6:11.13 דקות ומהירות ממוצעת מעל 200 קילומטר לשעה. שיאו של בלוף לא נשבר במשך 35 שנים, עד אשר ביולי 2018 נקבע למסלול שיא חדש על ידי הנהג טימו ברנהרד לאחר שהקיף את המסלול בזמן של 5:19.546 דקות במכונית הפורשה 919 הייבריד EVO.

בשנים 1982–1983 נבנה מסלול הנורדשלייפה מחדש ונוספו שטחי מילוט נוספים כגון בפינת ארמברג (Aremberg) ובפינת ברונכן (Brünnchen), אשר לפני כן כללו רק גדרות ביטחון. פני המסלול נעשו בטוחים יותר, במיוחד במקומות הקופצניים אשר היו בהם בליטות גדולות. בנוסף כל פינות המסלול נצבעו בצבעי מרוץ לאזהרה.

1984 מסלול הגראנד פרי החדש

בשנת 1984 הושלמה בנייתו של מסלול הגראנד פרי החדש (בגרמנית: GP-Strecke). מסלול זה תוכנן ונבנה כדי לעמוד בתקני הבטיחות הגבוהים ביותר. יש הטענו כי מסלול הגראנד פרי החדש איבד את אופיו הייחודי של המסלול הישן, בנוסף נשמעו טענות מצד נהגי פורמולה 1 כי למסלול החדש מאפיינים דומים מדי לשאר המסלולים בסבב בכך שהוא מאפשר הזדמנויות מעטות לביצוע עקיפות.

ב-12 במאי התקיים מרוץ ראווה כדי לחגוג את פתיחת המסלול, מרוץ אשר כלל את הנהגים הבולטים והנודעים ביותר של התקופה כגון איירטון סנה, ניקי לאודה, אלן פרוסט, ג'ק ברבהאם (שלוש פעמים אלוף העולם בפורמולה 1), פיל היל (אלוף העולם 1961), ג'ון סורטיס (1964), דני הולם (1967), ג'יימס האנט (1976), ג'ודי שכטר (1979), אלן ג'ונס (1980), קק רוזברג (1982), ז'אק לאפיט, סטירלינג מוס, קרלוס ראוטמן, אליו דה אנג'ליס, הנס הרמן, ג'ון ווטסון ואחרים. כל הנהגים במרוץ התחרו עם מכונית המרצדס-בנץ 190E בנפח מנוע 2.3 ליטרים. איירטון סנה ניצח במרוץ וניקי לאודה הגיע אל המקום השני לאחר שהתחיל את המרוץ מהמקום האחרון מאחר שהחמיץ את מקצי הדירוג. אחריהם הגיעו הנהגים ראוטמן, רוזברג, ווטסון, הולם ושכטר.

בנוסף לאירועים בינלאומיים גדולים חזר נירבורגרינג לארח את מרוץ הפורמולה 1 כאשר מרוץ הגראנד פרי האירופי לשנת 1984 התקיים במסלול כמו גם מרוץ הגראנד פרי הגרמני בשנת 1985. מרוצים נוספים אשר התקיימו במסלול הם מרוצי ה-DTM, מרוץ 1000 הקילומטרים של נירבורגרינג, מרוצי אופנועים, מרוצי משאיות, מרוצי מכוניות היסטוריות וישנות (Oldtimer GrandPrix) ומופעי מוזיקה (Rock am Ring). כמו כן מסלול הנרובורגרינג אירח את מרוץ הגראנד פרי האירופי בסבב הפורמולה 1 בין השנים 1995–2006, ואת מרוץ הגראנד פרי הלוקסמבורגי בשנים 1997–1998.

בשנת 2002 שונה מעט המסלול כאשר פניית הקסטרול-שיקיין (Castrol-chicane) לשעבר אשר הייתה בסוף ישורת זינוק/סיום המסלול הוחלפה בפנייה חדה ימינה (Haug-Hook) על מנת ליצור הזדמנויות עקיפה. בנוסף גם נבנה למסלול קטע איטי חדש בצורת אומגה במקומו של מסלול הקארט הישן. שינויים אלו האריכו את מסלול הגראנד פרי מ-4,500 מטרים ל-5,200 מטרים, ואילו במקביל קוצר מסלול הוקנהיימרינג מ-6,800 מטרים ל-4,500 מטרים.

זמן קצר לפני פתיחת עונת 2007 בפורמולה 1 שונה שמו של קטע השיקיין אאודי S לקטע השיקיין שומאכר S על שמו של מיכאל שומאכר.

אירוח לסירוגין עם הוקנהיימרינג

ערך מורחב – הוקנהיימרינג

בשנת 2007 הודיע FIA כי החל מעונת הפורמולה 1 2007 יארחו המסלולים נירבורגרינג והוקנהיימריג את מרוץ הגראנד פרי הגרמני לסירוגין כאשר את מרוץ 2007 אירח נירבורגרינג, אם כי בעקבות בעיות של זכויות יוצרים על השם "גרנד פרי גרמניה", שונה באותה שנה באופן חד פעמי שמו של המרוץ ל"גרנד פרי אירופה".

מרוצים כיום במסלול הנורדשלייפה

כיום מתקיימים במסלול הנורדשלייפה מספר מרוצי מכוניות טורינג כגון סדרות מרוצי ה-RCN/CHC וה-VLN, חלקם במסלול עצמו בלבד באורך 20.8 קילומטר וחלקם בשילוב הנורדשלייפה יחד עם קטעים ממסלול הגראנד פרי של הפורמולה 1, שילוב אשר יוצר אורך מסלול של 24.4 ק"מ. מרוצים אלו מתקיימים במספר של 15 ימי שבת בשנה במשך כמה שעות.

המרוץ המרכזי שמתקיים בנורדשלייפה הוא מרוץ 24 השעות של נירבורגרינג אשר מתקיים אחת לשנה בדרך כלל באמצע חודש מאי. מרוץ זה נוסד בהשראת מרוץ 24 השעות של לה מאן, ולעיתים מגיעים לצפות בו כ-200,000 צופים. כמו כן במרוץ זה משתתפים למעלה מ-700 נהגים חלקם מקצוענים וחלקם חובבנים, ו-220 מכוניות, החל ממכוניות קטנות עם הספק של 100 כוח סוס ועד למכוניות עם הספק של 500–700 כ"ס מתוצרת פורשה, BMW, מרצדס-בנץ, אאודי ואופל.

מרוץ מרכזי נוסף שמתקיים בנורדשלייפה הוא מרוץ 6 השעות של נירבורגרינג אשר מתקיים מאז שנת 1953.

באופן מסורתי משתמשים יצרני הרכב וכלי תקשורת מענף הרכב במסלול הנורדשלייפה כדי להציג את זמני ההקפה של רכביהם, בעיקר כלי רכב בייצור סדרתי.

גישה ציבורית במסלול הנורדשלייפה

במשך כמעט 80 שנים שימש הנורדשלייפה ככביש אגרה ציבורי חד-סיטרי, כאשר במקביל היה נסגר למטרות בדיקה שונות, אימונים, או אירועי מרוץ. מאז פתיחתו בשנת 1927 ניתנה האפשרות (Touristenfahrten) לציבור הרחב לנהוג במסלול ברכביו הפרטיים, החל ממכוניות פרטיות, אופנועים, גוררים למיניהם ואפילו אוטובוסים. המסלול נפתח בעיקר בימי ראשון, אך גם בשבתות רבות ובערבים של ימי החול בשבוע. לעיתים נסגר המסלול למשך שבועות, בעיקר בחודשי החורף ובהתאם לתנאי מזג האוויר, כמו גם בעקבות עבודות תחזוקה שונות. מסלול הנורדשלייפה מהווה מוקד משיכה מרכזי לתיירים רבים ולחובבי נהיגה ומוטוריקה מכל רחבי העולם, חלק מכך היא היסטוריית המסלול והאתגרים אשר הוא מספק. חלק מהתיירים עולים למסלול עם רכבם הפרטי וחלקם שוכרים מכוניות ספורט מחברות מקומיות ייעודיות למסלול. ישנן כיום שלל חברות שממוקמות בכפרים מסביב. הן מציעות מנעד רחב של מכוניות, מסוזוקי סוויפט ורנו קליאו ועד פורשה קיצוניות.

חוקי התנועה החלים במסלול הם בהתאם לחוק הגרמני. ברובו של מסלול הנורדשלייפה אין הגבלת מהירות לציבור הנוהגים למעט בחלקים מסוכנים מעטים. בכל המסלול העקיפה מימין אסורה, כאשר בעזרת מסוקים המשטרה מעמידה לדין נהגים שעברו על החוקים.

עלות הקפה בודדת של מסלול הנורדשלייפה היא 30 אירו עבור כל מכונית או אופנוע, בסופ"ש 35 אירו. אולם ניתן לרכוש כרטיסים מוזלים למספר רב יותר של הקפות כגון ארבע הקפות ב-100 אירו או 25 הקפות תמורת 518 אירו. כמו כן ניתן לרכוש כרטיס שנתי (Jahreskarte) אשר תוקפו מ-1 בינואר ועד ל-31 בדצמבר ללא הגבלת הקפות.

כל רכישות כרטיסי ההקפות מלבד אלו של בעלי הכרטיס השנתי מתווספות למערכת תשלום מקומית הנקראת רינג-קארד (ring°card), הרינג-קארד מאפשר את אחסון זמן ההקפות של הנוהגים ומאפשר גם שימוש במקום כסף מזומן במסעדות, בארים ומועדוני לילה רבים באזור. כמו כן למעט כרטיס ההקפה הבודדת מזכה את בעליו באשראי למזון ושתייה במסעדת אייפלדורף הסמוכה ובכניסה חופשית למוזיאון נירבורגרינג (ring°werk).

פעילות מפורסמת ופופולרית מאוד לקהל הרחב במסלול הנורדשלייפה היא ה-BMW Ring Taxi, בה ניתנה האפשרות תמורת תשלום לנסוע במכונית הב.מ.וו M5 הקיצונית לצד נהגת המרוצים סבינה שמיץ אשר נהגה עד קצה יכולת המכונית והקיפה את המסלול במהירות האפשרית. פעילות זו פופולרית כל כך עד שהיה צריך להזמין כרטיסים שנה מראש^[5].

כיום יש שלל מפעילים המציעים חוויית 'רינג טקסי', על מגוון סוגי מכוניות(יונדאי, פורשה, ב.מ.וו., מרצדס).