![cover image](https://wikiwandv2-19431.kxcdn.com/_next/image?url=https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/8/87/M%25C3%25A2chicoulis_%2528Illustration_Viollet-le-Duc%252C_fig9%252C_tome6%2529.png/640px-M%25C3%25A2chicoulis_%2528Illustration_Viollet-le-Duc%252C_fig9%252C_tome6%2529.png&w=640&q=50)
משיקולי
חלק ממערך ההגנה על שערים במבצר / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מַשִׁיקוּלִי (בלטינית: Machecollum; מילולית: מרסק צוואר), הוא חלק ממערכת הגנה על שערים במבצר, שנועדה לאפשר למגנים להתמודד עם אויב העומד בצמוד לחומה ומחוץ לטווח האש של חרכי הירי הקבועים בחומה. המשיקולי נבנה כמרפסת סגורה ומוגנת שברצפתה נקרע פתח, דרכו יכולים המגנים להשליך חפצים כבדים או נוזלים, או לירות מכלי נשק על האויב התוקף את השער. בניגוד למיתוס הרווחה הרי שלאורך ההיסטוריה נעשה שימוש מועט יחסית בשפיכת שמן רותח דרך פתח המשיקולי. הדבר נובע מן העובדה שהשמן היה דרוש לצרכים אחרים (למשל בישול)[1], ובדרך כלל נעשה שימוש בחול חם או חפצים כבדים.
![Thumb image](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/8/87/M%C3%A2chicoulis_%28Illustration_Viollet-le-Duc%2C_fig9%2C_tome6%29.png/640px-M%C3%A2chicoulis_%28Illustration_Viollet-le-Duc%2C_fig9%2C_tome6%29.png)
מקורם של מתקנים אלו אינו ברור, אך משיקולי מופיע במערכות ביצור מוסלמיות וארמניות של תחילת ימי הביניים. החל מהמאה ה-12, וביתר שאת במהלך המאה ה-13, נבנו משיקולי במבצרים צלבניים, וממקור זה הגיע המשיקולי לשימוש בטירות באירופה בעיקר בצרפת.
פתחי תקיפה כדוגמת המשיקולי, שנקבעו בתקרות מעברים ובעיקר בתוך שערים וברביקן, נקראו פתחי הריגה.