Loading AI tools
מסילת רכבת בישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מסילת החוף היא מסילת רכבת של רכבת ישראל, המתחילה בתחנת הרכבת נהריה ומסתיימת בתחנת הרכבת תל אביב – סבידור מרכז. שמה של המסילה נגזר מקרבתה היחסית אל חוף הים התיכון לכל אורכה. המסילה משמשת כחלק מן הקו הראשי של רכבת ישראל.
רכבת המורכבת מארבעה מערכי IC3 במסילת החוף על רקע הים התיכון | |
מידע כללי | |
---|---|
מדינה | ישראל |
עיר | מישור החוף הצפוני והמרכזי |
מפעיל | רכבת ישראל |
מידע על ההקמה | |
פתיחת המסילה | מאי 1953 |
מידע על המסילה | |
תחילת המסילה | תחנת נהריה |
סיום המסילה | תחנת תל אביב מרכז |
סוג המסילה | נוסעים ומשא |
רוחב המסילה | 143.5 ס"מ |
מסלולים |
2 מנהריה ועד כפר שמריהו 4 מכפר שמריהו ועד תחנת תל אביב |
רשימת התחנות | |
נהריה, עכו, קריית מוצקין, קריית חיים, חוצות המפרץ, מרכזית המפרץ, חיפה מזרח, חיפה מרכז – השמונה, חיפה – בת גלים, חיפה – חוף הכרמל, עתלית, בנימינה, קיסריה – פרדס חנה, חדרה – מערב, נתניה, נתניה – ספיר, בית יהושע, הרצליה, תל אביב – אוניברסיטה, תל אביב – סבידור מרכז | |
המסילה מהווה את הדרך הראשית לרכבות נוסעים, בקו העמוס בין נהריה וחיפה ובין חיפה ותל אביב.
ראשיתו של הקו במסילה קצרה ברוחב צר (105 ס"מ) שנסללה על ידי הטורקים ב־1913 מתחנת בלד א-שייח' של רכבת העמק (בסמוך לנשר), ועד עכו. חלקים מהמסילה פורקו במהלך מלחמת העולם הראשונה על מנת לספק חומרי בנייה למסילה המזרחית ומסילת השומרון. הקו שוקם על ידי הבריטים לאחר כיבושה של ארץ ישראל ב־1918, אך המסילה הקצרה חוברה לאזור חיפה, במקום לאזור נשר, וקשרה את חיפה עם הקריות ועכו.
בשנות ה-20 של המאה ה-20 נסללה על ידי הבריטים מסילה ברוחב תקני (143.5 ס"מ) מתחנת חיפה מזרח עד לצומת רמז (ממערב לפרדס חנה-כרכור), על מנת לחבר את חיפה עם המסילה המזרחית במסלול קצר יותר (במקום חיבור במסלול עוקף דרך רכבת העמק ומסילת השומרון). במהלך שנות ה־30 נסללה מחדש המסילה, תחילה בין חיפה לסדנאות הקישון במפרץ חיפה, ולאחר מכן עד עכו, ברוחב תקני.
בשנת 1927 הציעה משפחת סורסוק, משפחה נוצרית עשירה מביירות, להאריך את המסילה לאורך החוף צפונה לעיר טריפולי בצפון לבנון[1].
במהלך מלחמת העולם השנייה הבריטים החליטו לחבר את מסילת החוף עם רשת הרכבות בלבנון. מהנדסים מדרום אפריקה ואוסטרליה השלימו קו ברוחב סטנדרטי לאורך החוף בין חיפה לביירות ב-24 באוגוסט 1942 והרחיבו אותו לתחנת הרכבת בטריפולי ב-18 בדצמבר 1942. קו רכבת חיפה–ביירות–טריפולי (HBT) הייתה הקישור הראשון שחיבר בין רשת הרכבות של יבשת אירופה עם רשת הרכבות של צפון אפריקה, אך הוא מעולם לא פעל בשימוש אזרחי. הבריטים שמרו עליו בשליטה צבאית. בפברואר 1948, הגשרים ליד מנהרות הרכבת בראש הנקרה פוצצו על ידי חיילי חטיבת כרמלי, וחיבור זה נותק. ניסיון קודם של כוחות ההגנה לתקוף את HBT בשני מקומות ליד נחל כזיב במהלך ליל הגשרים בשנת 1946 לא צלח. בימינו החלק היחיד של ה-HBT שעדיין פועל הוא מסילת החוף בין נהריה לחיפה בצפון ישראל.
במהלך קרבות מלחמת העצמאות בגליל המערבי פוצץ גשר הרכבת שעל נחל נעמן מדרום לעכו ותנועת הרכבת מעכו צפונה שבתה. רק ב־1950 נבנה מחדש הגשר, ונפתח מחדש קו הרכבת חיפה - עכו - נהריה[2]. קטע המסילה שבין נהריה לאכזיב (כולל גשר א-זיב) חודש לפעילות רכבות משא בראשית שנות ה־60. העבודות כללו הקמת שלוחה חדשה לאזור תעשייה סמוך[3].
על חיבור צומת רמז לתל אביב (תחנת 'תל אביב צפון', הקרויה כיום תחנת הרכבת בני ברק) הוחלט מיד לאחר הקמת מדינת ישראל[4] כתחליף למסילה המזרחית (הארוכה יותר, שעברה במלואה לרשות ישראל רק במסגרת הסכמי שביתת הנשק באביב 1949, וחלפה סמוך מאוד לגבול עם ירדן). העבודות בשטח החלו בסביבות ינואר 1949, בתקווה להשלים את העבודות עד הקיץ[5][6]. אולם בעקבות הסכם שביתת הנשק הופנו עיקר המאמצים לחידוש הקו המזרחי ולאחר מכן התעכבו העבודות בגלל מחסור בפלדה[7]. העבודות נעשו על ידי סולל בונה וכללו בניית מספר גשרים[8]. בסוף 1951 כבר הונחו הפסים מצומת רמז לחדרה[9] והנחת המסילה הושלמה בתחילת 1953. עם זאת, נדרשו עוד עבודות עד שניתן יהיה להעביר עליו רכבות[10]. מסילת החוף נפתחה באפריל 1953 באופן בלתי רשמי[11], ורשמית במאי 1953. קטע זה הפך לחלק ממסילת הקו הראשי במקום המסילה המזרחית (ששימשה בין 1949 ל־1953 לקו הרכבת חיפה - תל אביב) מחדרה מזרח - ראש העין - תל אביב צפון. כעבור זמן קצר (ב־1954) הושלמה בניית המסילה דרומה, עד לתחנת תל אביב מרכז. הקטע החדש של מסילת החוף קישר את תחנת הרכבת תל אביב מרכז ותחנת הרכבת חיפה מרכז – השמונה בדרך קצרה ומהירה.
ב-1988 הוארכה מסילת החוף לאורך נחל איילון (בין המסלולים של נתיבי איילון) עד לחיבורה של תחנת הרכבת תל אביב – סבידור מרכז למסילות לכיוון דרום והחלה סלילתה של מסילה נוספת בקטע חיפה - תל אביב, שהושלמה ב-1998 וקיצרה את משך הנסיעה בין שתי הערים ל-45 דקות[12]. באותו הזמן שודרגו חלק מהתחנות לאורך המסילה (הקמת רציפים חדשים, כריית מעברים תת-קרקעיים, בניית אולמות נוסעים). העבודות להכפלת המסילה הושלמו בראשית המאה ה־21, והקו הפך לקו מסילה כפולה בין תחנת תל אביב ההגנה ובין תחנת קריית מוצקין. העדר קו כפול בין קריית מוצקין לנהריה גרם תכופות לשרשרת עיכובים בנסיעת רכבות בשאר הקו. בשל כך, עבודות הכפלה מקרית מוצקין לתחנת הרכבת נהריה החלו בשנת 2007, ועד לקיץ 2012 הוכפל הקו עד עכו. במהלך עבודות אלו נבנה גשר חדש על נחל נעמן, וננטש הגשר הישן. ברבעון הראשון של שנת 2014 הוכפל הקו עד תחנת נהריה ובתחנה נפתח רציף חדש, אך המשך המסילה מצפון לתחנת נהריה נותק ממנה וכיום תחנת נהריה מהווה את הקצה הצפוני של המסילה. בנוסף להכפלת הקו גם נבנו הפרדות מפלסיות במקום מפגשי "כביש-מסילה" בתוואי שמצפון לקריות.
עם סיום בנייתה של מסילת תל אביב – פלשת לצומת פלשת דרך תחנת הרכבת יבנה – מערב ושל מסילת אשקלון - באר שבע, לרכבת ישראל ישנה מסילה פעילה רציפה מנהריה שבצפון עד לבאר שבע שבדרום. כיום מסילת החוף היא המסילה העמוסה ביותר ברשת הרכבות של מדינת ישראל. מבין קטעי המסילה, זה שלאורכו של נחל איילון הוא העמוס ביותר.
בשנת 2018 הסתיימה הכפלתה של המסילה במקטע תחנת הרכבת תל אביב אוניברסיטה ועד להסתעפות צפונית להרצליה במחלף שמריהו מזרח כחלק מפרויקט "לולאת השרון" במקטע זה מסילת החוף בעלת 4 מסלולים.
בשנת 2020 התבצעו עבודות להצבת תשתית חשמול במקטע תל אביב - מרכז ועד תחנת ההשנאה הרכבתית רשפון, תשתית זו מאפשרת לקטרים חשמליים לנסוע במסילה. עם סיום העבודות בתחנת הרצליה בספטמבר באותה שנה חושמלו 2 התחנות הראשונות במסילה (תל אביב האוניברסיטה והרצליה) וקו הרכבת המהיר לירושלים יחל לפעול בה ולהסיע נוסעים.
בדצמבר 2020 החלה רכבת ישראל בבניית הפרדה מפלסית בין הכביש והמסילה כ-700 מ' מצפון למפגש 13 (המפגש בו התרחש אסון הבונים). הקבלן אולניק בנה גשר באורך 122 מטרים מעל מסילת החוף ועם סיום העבודות יבוטל מפגש 12[13].
ב-2021 החלו להתבצע עבודות להתקנת מערכת הזנה חשמלית עילית על ידי חברת SEMI הספרדית בקטע שבין תחנות הרכבת בהרצליה לבנימינה. וב-3 בספטמבר 2022 התבצעה נסיעה ראשונה של רכבת חשמלית בין הרצליה ועד נתניה[14]. המערכת מספקת מתח חילופין של 25 אלף וולט בתדירות של 50 הרץ ומאפשרת לציוד נייד רכבתי בעל פנטוגרף לפעול בתחנה. כיום יש לרכבת ישראל קטרי בומברדייה טראקס הגוררים קרונות דאבל דק מאותו יצרן וקרונועים חשמליים מדגם Desiro HC תוצרת סימנס.
לאורך המסילה נפתחו התחנות: הרצליה, בית יהושע (נקראה אז גם בשם "כפר נטר"), נתניה, חדרה – מערב (כתחליף לתחנת הרכבת חדרה מזרח). התחנות הוותיקות: בנימינה, ועתלית המשיכו בפעילותן.
כמה מהתחנות החדשות שהקימה רכבת ישראל היו זהות – מבנה בטון קטן דמוי תיבה צבוע לבן שהוצמד אליו שלט עם שם התחנה. בתחנות חדרה – מערב, כפר ויתקין ונתניה נבנו רציפים יחידים לצד התחנות ואילו בבית יהושע, שפיים (תחנה לא פעילה) והרצליה לא נבנו רציפים לצד התחנות.
עם השנים הוקמו לאורך הקו מספר תחנות נוספות: תל אביב – ההגנה, תל אביב – השלום, תל אביב – אוניברסיטה, קיסריה – פרדס חנה, חיפה – חוף הכרמל, חיפה – בת גלים, מרכזית המפרץ וחוצות המפרץ. במקביל, נסגרו תחנות קטנות כדוגמת תחנת עין הים[15], בוסתן הגליל, חצרות יסף, שבי ציון, זכרון יעקב, כפר ויתקין ושפיים.
במהלך שנות המנדט הוקמו והופעלו מספר שלוחות תעשייתיות ושלוחות למחנות צבאים. היום נשארו בשטח רק שרידים בודדים כעדות לקיום השלוחות האלה.
|
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.