ממלכת גרמניה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ממלכת גרמניה או הממלכה הגרמנית (בלטינית: regnum Teutonicorum "ממלכת הגרמנים", בלטינית: regnum Teutonicum "ממלכה גרמנית", בלטינית: regnum Alamanie "ממלכת גרמניה") הייתה הממלכה המזרח פרנקית דוברת ברובה גרמנית, אשר נוצרה על ידי חוזה ורדן בשנת 843, ובמיוחד לאחר שהממלכה עברה ממלכי הפרנקים לשושלת האוטונית הסקסונית בשנת 919. המלך נבחר, בתחילה על ידי שליטי דוכסויות הגזע, שבדרך כלל בחרו באחד מביניהם. לאחר 962, כאשר אוטו הראשון הוכתר לקיסר, מזרח פרנקיה היוותה את עיקר האימפריה הרומית הקדושה, שכללה גם את ממלכת איטליה ולאחר 1032, גם את ממלכת בורגונדי.
כמו אנגליה של ימי הביניים וצרפת של ימי הביניים, גרמניה של ימי הביניים התגבשה מאיחוד של שבטים, אומות או מדינות קטנות יותר בשיא ימי הביניים. המונח rex teutonicorum ("מלך הגרמנים") נכנס לשימוש לראשונה באיטליה בסביבות שנת 1000.[1] הוא זכה לפופולריות במהלך שלטונו של האפיפיור גרגוריוס השביעי במהלך מאבק האינווסטיטורה (סוף המאה ה-11), אולי כפולמוס. כלי נגד הקיסר היינריך הרביעי. במאה ה-12, כדי להדגיש את האופי הקיסרי והטרנס-לאומי של תפקידם, החלו הקיסרים להשתמש בתואר רקס רומנורום (מלך הרומאים) בבחירתם.
הארכיבישוף של מיינץ היה ארכי-קנצלר גרמניה בעצמו, שכן עמיתיו הארכיבישוף של קלן והארכיבישוף של טריר היו, בהתאמה, ארכי-קנצלר איטליה ובורגונדיה. תארים אלו המשיכו להיות בשימוש עד סוף האימפריה, אך רק הקנצלריה הגרמנית הייתה קיימת בפועל.
כינוי מובהק לגרמניה, איטליה ובורגונדיה, שבאופן מסורתי היו להן בתי משפט, חוקים וממשלות משלהן, ירד בהדרגה משימוש כאשר השפעת המלך/הקיסר מחוץ לגרמניה דעכה והממלכה הגרמנית זכתה לזיהוי עם האימפריה הרומית הקדושה.[2]
שלטון המלכים תוארך מהיום שבו נבחר שליט למלך (פיליפ משוואביה, רודולף מהבסבורג) או שהוכתר למלך (אוטו הרביעי, היינריך השביעי, לודוויג הרביעי, קרל הרביעי). יום הבחירות הפך לתאריך תחילת השלטון לצמיתות עם בחירתו של זיגיסמונד. לאורך ימי הביניים, מלך גרמניה היה ידוע כ"מלך הרומאים" מאז בחירתו למלך ועד שהאפיפיור הכתיר אותו לקיסר ברומא.