מלחמות השושנים
מלחמה בין מספר בתי אצולה בבריטניה על מלכות אנגליה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מלחמות השושנים (באנגלית: Wars of the Roses שמשמעותו היא מלחמות הוורדים) שהיו ידועות כמאה שנים לאחרי סיומן כ'מלחמות האזרחים' הן שורה של מלחמות אזרחים בהן נאבקו הצדדים על השליטה בכס מלכי אנגליה באמצע המאה ה-15. המאבק ניטש בין צאצאים יריבים לבית פלנטג'נט – בית לנקסטר ובית יורק. השושלת הגברית בשני הבתים נכחדה, והובילה לשלטון בית טיודור, שהיה יורש לתביעת בית לנקסטר לכתר. בעקבות המלחמה אוחדו הבתים היריבים, לנקסטר ויורק, והשושלת החדשה, טיודור, יישבה את כל התביעות הסותרות לכתר. המאבק ארך כשלושים שנה, בין 1455 ל-1487, בעוצמה משתנה של סכסוך אלים בין תובעים שונים לכתר.
תרשים בן-התקופה המתאר את מתקפתו של תומאס, הממזר מפוקונברג ותומך הלנקסטרים, על לונדון ב-12 במאי 1471. | |||||||||
תאריכים | 22 במאי 1455 – 16 ביוני 1487 (32 שנים) | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מקום | אנגליה, ויילס, קאלה | ||||||||
תוצאה |
| ||||||||
| |||||||||
† – נהרג בקרב |
שורשי הסכסוך נבעו מהמצב החברתי עם תום מלחמת מאה השנים שהותירה את אנגליה במצב סוציו-אקונומי קשה, והחלישה את יוקרת בית המלוכה האנגלי[1] וחשפה את הבעייתיות בשיטה הפיאודלית ובכוח שנתנה השיטה שייסד אדוארד השלישי לדוכסים,[2] כמו גם ממצבו הנפשי הלא יציב ושלטונו החלש של המלך הנרי השישי שעורר את תביעות בית יורק לכס על ידי ריצ'רד הדוכס מיורק. ההיסטוריונים חלוקים בשאלה איזה מגורמים אלו היווה את הזרז העיקרי למלחמה.[3] המלחמה הייתה גם מלחמה בין שלוחים של צרפת ובורגונדי.
המלחמות החלו בשנת 1455 כשריצ'רד דוכס יורק הביס את כוחות לנקסטר ותפס את המלך בקרב סנט אולבנס הראשון ומונה על ידי הפרלמנט האנגלי לעוצר של הממלכה, דבר שהוביל לתקופת שלום לא יציבה.[4] הלחימה החלה שוב ארבע שנים לאחר מכן בקרב בלור הית'. בית יורק, שהובל על ידי ריצ'רד נוויל, הרוזן מווריק, שכונה בספרות ובמסורת 'ווריק ממליך המלכים' תפס שוב את הנרי בקרב נורת'האמפטון ב-1460. ריצ'רד מיורק ניסה לטעון לכתר, אך נהרג בסמוך לאחר מכן בקרב וייקפילד. בנו אדוארד ירש את תביעתו לכס. בית יורק איבד את השליטה בהנרי לאחר קרב סנט אולבנס השני אך השמיד את צבא לנקסטר בקרב טאוטון. ביוני 1461 הוכתר אדוארד, וכונה אדוארד הרביעי. ההתנגדות לשלטונו נמשכה, אך המתנגדים הובסו בקרב הקסהאם ב-1464 וכך החלה הפוגה של שלום יחסי.
ב-1464 אדוארד נישא לאליזבת וודוויל, אלמנתו של אציל לנקסטרי, והחל לגלות העדפה למשפחתה. הוא גם הפך את מדיניותו של ווריק שהעדיפה ברית עם צרפת. ווריק, שנעלב והוסט אל הצד, פנה כנגד המלך אדוארד. ב-1469 הביסו תומכיו את צבאו של אדוארד בקרב אדג'קוט. אדוארד נתפס ונכלא זמן מה לאחר מכן. אך ניסיונו של ווריק להעלות אל הכס את ג'ורג' פלנטג'נט, דוכס קלרנס לא זכה לאהדה, ואדוארד הורשה לשוב לכס המלוכה, תוך שהוא מתפייס לכאורה עם ווריק. בתוך שנה האשים אדוארד את ווריק וקלרנס בבגידה, והשניים יצאו לגלות. בצרפת איחד קלרנס את כוחותיו עם אשתו של המלך המודח הנרי, מרגרט מאנז'ו ושב ופלש לאנגליה. אדוארד נאלץ לנוס לפלנדריה, ווריק שב והושיב את הנרי השישי על כס המלוכה.
מלוכתו המחודשת של הנרי הייתה קצרת ימים. אדוארד הסתייע בדוכסות בורגונדי רבת העוצמה, ופלש שוב לאנגליה. הנרי נשלח אל הכלא, וווריק הובס ונהרג בקרב בארנט. או אז הביס אדוארד את צבא לנקסטר בקרב טיוקסברי. יורשו של הנרי אדוארד מווסטמינסטר הוצא להורג, והנרי עצמו נרצח, ייתכן שבפקודת אדוארד. כך שב אדוארד ומלך ללא עוררין במשך שתים עשרה שנים של שלום יחסי עד מותו בטרם עת ב-1483.
בנו של אדוארד, אדוארד החמישי מלך במשך שבעים ושמונה ימים עד שהודח בידי דודו, ריצ'רד. עלייתו של ריצ'רד לשלטון הייתה שנויה במחלוקת, במיוחד לאור העלמות שני בניו של אדוארד הרביעי. הדבר נתן הזדמנות לצאצא רחוק לבית לנקסטר ופלנטג'נט, הנרי טיודור לפלוש לאנגליה בראשות צבא אנגלי, צרפתי וברטוני. בקרב בוסוורת' ב-1485 הובס ריצ'רד, והנרי טיודור עלה על כס המלוכה. הוא נישא לאליזבת מיורק בתו של אדוארד הרביעי, ובכך יישב את התביעות הסותרות לכתר ושם קץ למלחמה. במשך מספר שנים לאחר מכן העלו מתחזים שונים תביעות כביכול בשם אדוארד החמישי, אך כולם הובסו והדבר לא הביא לחידוש משמעותי של הלחימה.
כתוצאה מהמלחמה הושמדו רוב בתי האצולה הגדולים באנגליה, לשלטון עלה בית טיודור הריכוזי והחזק, והסתיימו מאות שנות סכסוכים בין המלך לבין האצילים באנגליה. את המלחמה היטיב לתאר ויליאם שייקספיר, במיוחד במחזות "הנרי השישי" ו"ריצ'רד השלישי", הנחשבים לשניים מהחשובים שבמחזותיו.