טולצ'ה (מחוז)
מחוז ברומניה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מחוז ברומניה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מחוז טולצ'ה (ברומנית: Judeţul Tulcea) הוא מחוז ("ז'ודץ" – judeţ) ברומניה, בחבל דוברוג'ה, שבירתו העיר טולצ'ה. הקיצור הרשמי של שם המחוז הוא TL.
סמל מחוז טולצ'ה | |
מדינה | רומניה |
---|---|
חבל ארץ | דוברוג'ה |
ראש העיר | ראש מועצת המחוז:הוריה תאודורסקו; פרפרט:אלין בוטוי |
רשות מחוקקת | Tulcea County Council |
בירת המחוז | טולצ'ה |
תאריך ייסוד | 1968 |
שטח | 8,489 קמ"ר |
אוכלוסייה | |
‑ במחוז | 193,355 (1 בדצמבר 2021) |
‑ צפיפות | 23.7 נפש לקמ"ר (2009) |
קואורדינטות | 44°59′N 28°46′E |
אזור זמן | UTC +2 |
http://www.prefecturatulcea.ro/ | |
בגבול הצפוני הדנובה והזרוע קיליה שלה מפרידה את המחוז טולצ'ה מהמדינה השכנה אוקראינה (אזור אודסה), במזרח המחוז גובל עם הים השחור, בדרום עם מחוז קונסטנצה, במערב עם מחוז בראילה ובצפון-מערב עם מחוז גאלאץ.
בשנת 2002 אוכלוסיית המחוז הייתה 256,492 תושבים, עם צפיפות אוכלוסין של 30 תושבים לקמ"ר. לפי מספר התושבים תופס המחוז טולצ'ה את המקום ה-39 בין מחוזות רומניה. מתוכם 230,843 היו רומנים, 16,350 ליפובנים, 3,334 טורקים,2,272 צוענים (רומה), 1,680 יוונים, 1279 אוקראינים, 179 טטרים ו-135 הונגרים.
לפי דתות: 237,022 נוצרים אורתודוקסים, 13,326 נוצרים לפי הפולחן הישן, 3,704 מוסלמים, 675 רומיים-קתולים, 544 אדוונטיסטים של היום השביעי, 281 בפטיסטים, 221 פנטקוסטלים, 92 "יוונים-קתוליים" רומנים, 72 נוצרים לפי האוונגליון, 40 רפורמים, 36 אוונגליים, 20 יהודים, וכן 35 הצהירו על עצמם כאתאיסטים.
מחוז טולצ'ה הוא המחוז שבו מתרכז המספר הגדול ביותר של ליפובנים וחסידי הכנסייה הנוצרית לפי הפולחן הישן.[1]
ב-1 בינואר 2009 הייתה אוכלוסיית המחוז 248,367 תושבים וצפיפותה 29 תושבים לקמ"ר. אוכלוסיית המחוז היא במגמת ירידה: בשנת 2011 מנתה רק 201,462 תושבים כשהצפיפות היא 23.7 תושבים לקמ"ר.
שנה | אוכלוסייה[2] |
---|---|
1948 | 192,228 |
1956 | 223,719 |
1966 | 236,709 |
1977 | 254,531 |
1992 | 270,197 |
2002 | 256,492 |
2011 | 201,462 |
שטח המחוז טולצ'ה הוא 8,499 קמ"ר, דהינו 3.56% משטחה של רומניה. לפי גודל השטח הוא המחוז הרביעי ברומניה.[3] המחוז מצטיין בכך שהוא מוקף משלושה צדדים במים: במזרח - הים השחור, ובצפון ובמזרח - הדנובה. הוא שוכן בדרום-מזרח רומניה וכולל בשטחו את דלתת הדנובה ואת המחצית הצפונית של רמת דוברוג'ה (Podișul Dobrogei). הוא משתרע בין "ביצת בראילה" (Balta Brăilei) במערב ובין הים השחור במזרח. 42.5% משטח המחוז הוא שטח חקלאי, 11.2% מכוסה יערות, בעוד 41.6% מכוסה מים וביצות - כ-4,470 קמ"ר. הדלתה של דנובה משתרעת על 3,446 קמ"ר ובנוסף מערכת האגמים ראזלם-סינואה מכסים עוד 1,024 קמ"ר.[3]
עקב עמדתו הגאוגרפית, למחוז טולצ'ה כמעט כל צורות הנוף שניתן לפגוש ברומניה. במערב המחוז נמצאת רמת צפון דוברוג'ה או הרי מצ'ין הן שארית ההרים ההרקיים והם ההרים העתיקים ביותר של רומניה. קבוצה אחרת היא הרמה המרכזית של דוברוג'ה.
המים הזורמים החשובים ביותר הם הנהר דנובה, החוצה את שטח המחוז, כשהוא מתפצל לשלוש זרועות: קיליה (זרוע צפונית, בגבול עם אוקראינה), סולינה (זרוע אמצעית ימית, פתוחה לאוניות גדולות) וספנטו גאורגה (זרוע דרומית) ויוצרת את הדלתה של דנובה. הדלתה הוכרה בשנת 1990 כשמורה בחסות אונסק"ו.
האקלים הוא ממוזג יבשתי. הקרבה לרוסיה היבשתית מביאה אוויר קר הנושב מצפון-מזרח וכיוון דרום-מערב. כתוצאה מכך נוצרת רוח הקרויה "קריבץ",האחראית לחורפים הקרים מאוד, המתלווים לפעמים בהקפאת הדנובה והדלתה שלה ל-2–3 חדשים. בימי הקיץ רוחות עזות מביאות אוויר חם ויבש הגורם להתייבשות האדמה ולהפיכת הקרקע לחולית. הטמפרטורות יותר נמוכות במערב, באזור הגבעות, בעוד שבחוף סולינה, הבריזה מביאה מן הים אוויר חם ולח, כך שפה נרשמות הטמפרטורות הגבוהות ביותר שבחורף ברומניה.
האזור היה מיושב עוד בתקופה הפלאוליתית התיכונה, לפני כ-110,000 שנה. במאות 6–8 לפני הספירה שכנו בו שבטים ראשונים של סקיתים ודאקים. במקורות הכתובים הקדומים (הומירוס, סטרבון, קלאודיוס תלמי) מציינים ריכוזים חשובים של תושבים באזור שבין דנובה ובין חוף הים שחור. במאות 5–7 לפני הספירה היוונים הקימו באזור מושבות משלהם.
החל מהמאה ה-1 לספירה נכבשה דוברוג'ה על ידי הרומאים שהטמיעו ככל הנראה אוכלוסייה "דאקית-גטית" מקומית. מאוחר יותר האזור היה עד לנדידת העמים, ביניהם הגוטים והבולגרים שהתעמתו עם האימפריה הביזנטית על השליטה בו. בימי הביניים נשלט האזור לזמן קצר על ידי ולאכיה בהנהגתו של מירצ'ה הזקן. בהמשך יחד עם כל דוברוג'ה, שטח המחוז סופח למשך 460 שנה לאימפריה העות'מאנית. באותה תקופה התיישבו כאן טורקים מאנטוליה כולל טורקים סלג'וקים. במאה ה-18 מצאו כאן מקלט חברי כת של "קוזקים" רוסים נוצרית אורתודוקסית "בסגנון ישן" שנודתה על ידי הכנסייה האורתודוקסית הרוסית והצאר - הליפובנים. אחרי סיפוח חבל בסרביה השכן לאימפריה הרוסית ב-1812, השלטונות הרוסים ביצעו באזור חילופי אוכלוסין. גגאוזים נוצרים ובולגרים הועברו לדרום בסרביה תמורת טטרים נוגאי וטורקים מבוג'אק שעברו לדוברוג'ה.
בשנת 1878 בעקבות המלחמה הרוסית-טורקית בשנים 1877–1878, הידועה גם כמלחמת העצמאות של רומניה, ועידת ברלין אישרה סיפוחה של דוברוג'ה הצפונית לרומניה. בעקבות זאת חלה בהדרגה התחזקות משמעותית של האוכלוסייה הרומנית שהייתה בעבר מיעוט. בשנת 1879 הוקם מחוז טול'צה, בערך בגבולות המחוז של היום, כשהמרכז המנהלי שלו העיר טולצ'ה שהייתה הכי גדולה בדוברוג'ה לפי מספר התושבים. עוד בשנת 1860 היו קיימים בה קונסוליות של צרפת, אוסטריה, פרוסיה וכו'.
בשנת 1853 הוקמה הוועדה האירופאית לדנובה שמושבה היה תחילה בסולינה, זרוע סולינה של הדנובה הוכשרה לשיט ונוצרה תנופה במסחר על הדנובה. הנמל סולינה עבר מודרניזציה והיה פעיל מאוד עד לשנת 1930. בשנת 1977 נעשה ניסיון להחיות את פעילותו הבינלאומית.
אחרי הקמת הרפובליקה הטורקית בשנת 1923 ובתקופת השלטון הקומוניסטי ברומניה, בעיקר בשנות ה-1970–1980 גלים רבים של טורקים וטטרים היגרו לטורקיה.
פרפקט מחוז טול'צה הוא הוריה תאודורסקו מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (PSD) והמזכיר הכללי של המחוז הוא מריוס כריסטי מיחאי.
מועצת מחוז טולצ'ה, שחודשה בבחירות המקומיות ב-2020, מורכבת מ-30 חברים ("יועצים"). הרכב מועצת המחוז הוא כלהלן:
מפלגה | חברים | הרכב המועצה | |||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
המפלגה הלאומית ליברלית (PNL) | 13 | ||||||||||||||
המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (PSD) | 12 | ||||||||||||||
PRO רומניה (PRO) | 3 | ||||||||||||||
מפלגת תנועת העם (PMP) | 2 |
במחוז נמצאים רשמית 141 יישובים. מתוכם לחמישה מעמד של ערים ול-46 מעמד של כפר גדול (מועצה, "קומונה" comună). השאר כפופים מבחינה מנהלית לערים ולכפרים הגדולים.
|
|
|
עיר | תושבים |
---|---|
טולצ'ה | 92,379 |
מצ'ין | 11,011 |
באבאדאג | 10,146 |
סאריקיוי | 7,213 |
ז'יז'ילה | 5,808 |
גרץ',טולצ'ה | 5,476 |
איסקצ'ה | 5,341 |
נתונים מ-1 ביולי 2007 |
הענפים הכלכליים העיקריים של האזור הביצתי הזה, הם החקלאות והדיג. בהם עסוקים עד 48% מהתושבים, כמעט כל אוכלוסיית הכפרים. הם מגדלים תירס, חיטה, חמניות, ירקות, גפן. חלק מהתעשייה, למשל תעשיית עיבוד הדגים, תעשיית המזון, מבוססת על ענפים אלה. קיימת גם תעשיית טקסטיל, מספנות, תעשיית מתכות כמו אלומיניום, תעשייה כימית ושל חומרי בנייה (כמו, למשל, לבנים חסינות אש).
המיקום הגאוגרפי ואפיוני השטח סייעו להתפתחות התעבורה הנהרית, בכבישים, תחבורת הרכבות והתחבורה האווירית. בטולצ'ה קיימים כמה נמלים: תעשייתי, למחצבות, למסחר ולתיירות.
בשנת 1973 הוקם שדה התעופה החדש "דלטה דונרי" ("דלתת דנובה") בטולצ'ה על יד הכפר מיכאיל קוגלניצ'אנו (מחוז טולצ'ה), 13 ק"מ מרחק מן העיר. עד 1993 עדיין התקיימו בו טיסות סדירות אל בוקרשט ובחזרה, אך בוטלו עקב חוסר רווחיות. בהמשך שדה התעופה שימש לטיסות צ'רטר מזדמנות ולמטוסים המופעלים בחקלאות ובשרותי בריאות חירום. שדה התעופה שימש גם לאימוני התלמידים של בית הספר הגבוה לטייסים של בוקרשט. כעת מתכננים הפיכת נמל התעופה "דלטה דונרי" לנמל תעופה בינלאומי.[4]
מחוז טולצ'ה מושך עניין מיוחד מבחינה תיירותית בגלל:
קיים פוטנציאל לצורות מסורתיות של תיירות לנופש, אך גם לסוגי תיירות נישה – כמו דיג ספורטיבי, ציד ספורטיבי, תיירות תרבותית, דתית ומדעית, תיירות רפואית לצורך טיפולים. בשנת 2009 היו קיימים במחוז 152 סוכני תיירות מוסמכים, כולל 62 יחידות מסעדנות ושרותי מזון לתיירים.[3]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.