Loading AI tools
אתר חדשות ישראלי עצמאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"מגפון ניוז" הוא אתר חדשות ישראלי, שהוקם בשנת 2011, כיוזמה עצמאית של שני העיתונאים טובי פולק ועמית מנדלזון. האתר פועל כפורום בו כל כותב מפרסם את הכתבות ללא עריכה ובאחריותו שלו, זאת בניגוד לאתרי חדשות בהם יש עורך תוכן שמוודא את העובדות ובוחן את הניסוחים. האתר אינו נתמך על ידי בעלי הון אלא ממומן מכיסם של חלק מהכותבים בו.[1]
סוג | אתר חדשות |
---|---|
תקופת הפעילות | 2011–הווה (כ־13 שנים) |
בעלות | אגודה שיתופית |
עריכה | אליק מאור |
שירותים עיקריים | פורטל, חדשות |
megafon-news.co.il | |
כדי לשמר את עצמאותו הושתת בתחילה "מגפון" על מבנה ארגוני של קואופרטיב, ללא מתן אפשרות להיווצרות גרעין שליטה מרכזי. החל מפברואר 2012 הוכר הארגון רשמית כאגודה שיתופית[2] ("מגפון – עיתון ישראלי עצמאי אגודה שיתופית בע"מ"), ובכך היה מיזם ייחודי בתחום הקואופרטיבים.[3] כפועל יוצא מאופי המיזם, התבקשו העורכים והעיתונאים הבכירים בארגון לרכוש מניה, הנותנת זכות הצבעה בישיבות הארגון. בהמשך פורק קואופרטיב והבעלות הועברה.[4]
טובי פולק, עיתונאי "מעריב" לשעבר ומנכ"ל חברת ניהול התכנים "תוכן העניינים" וממייסדי האתר, מספר כי הרעיון להקימו עלה בספטמבר 2011, מתוך צפייה בהתפטרותו של העיתונאי גיא זוהר מהגשת תוכנית הטלוויזיה "השבוע", בערוץ 10. בהתפטרותו הביע זוהר מורת רוח בגין התנצלות, שנאלץ הערוץ לפרסם, לאחר שידור תחקיר על המיליארדר שלדון אדלסון[5]. בעקבות הצפייה בהתפטרות פרסם פולק פוסט ברשת "פייסבוק", שקרא לחבריו להצטרף אליו בהקמת עיתון מקצועי ועצמאי.[6]
למחרת פרסום ההודעה פתח פולק דף אוהדים בפייסבוק, עבור מה שהוגדר בשעתו "עיתון העיתונאים".[7] בתוך יממה צבר הדף יותר מאלף אוהדים, ובאוקטובר 2011 נערך כנס היסוד של האגודה השיתופית החדשה. בכנס החירום של התקשורת הישראלית, שנערך בנובמבר 2011, נחשף שם העיתון - "מגפון".
בדצמבר 2011, בהתבסס על פלטפורמת הבלוגים WordPress, עלה לאוויר פיילוט של האתר "מגפון". האתר החל לפרסם חדשות באופן סדיר במתכונתו הנוכחית, החל מינואר 2012.
באספה המכוננת של הארגון, שנערכה במרץ 2012, נוסחו עקרונות הקואופרטיב על ידי חבריו: "עבודת העיתון השוטפת וקבלת ההחלטות המערכתיות יתבצעו על ידי צוות העורכים והכתבים. במקרה של צורך בקבלת החלטות עקרוניות, יתקיים דיון ויתקבלו החלטות באופן דמוקרטי על ידי חברי הקואופרטיב."[8]
נכון ליולי 2012 "מגפון" טרם הגיע לרווח בגין פעילותו והעובדים בו - כותבים, עורכים וצלמים עובדים בהתנדבות[9].[דרושה הבהרה]
בינואר 2014 נכתב בעמוד האודות של מגפון כי למגפון מעל 120,000 גולשים ייחודים בחודש ויותר מ-250,000 מבקרים בחודש בסה"כ. לניוזלטר יש מעל 5,000 מנויים ותוכנית הטלוויזיה של מגפון באינטרנט משודרת מדי שבוע ברשת וזוכה לאלפי צפיות.
בעקבות כנס של ארגון העיתונאים החדש טען פולק: " בלי סולידריות אמיתית של שכבת השמנת – זה לא יעבוד. כל זמן שבקהל לא יהיו העורכים הראשיים, הטאלנטים הגדולים, הפרצופים ששולטים במסך, עורכי המדורים ובעלי הטורים – זה יישאר מאבקם של הקטנים והנדכאים"[10].
מאז הקמתו של "מגפון" מקפיד פולק להדגיש את חשיבותו של העיתון בביסוסה של "עיתונות עצמאית ובלתי תלויה, עיתונות שאין לה אינטרס זולת חופש המידע, חופש הביטוי וחופש העיתונות."[11] זאת, כאשר המטרה המרכזית היא להביא ל"שינוי מפת העיתונות בישראל".
פולק ומנדלזון אינם הראשונים ליזום עיתונות שהיא מקוונת, שיתופית, או שתיהן גם יחד. הניסיונות הדומיננטיים ליצירת קואופרטיבים עיתונאים נערכו על ידי קבוצת "הארץ" בשנות ה-20 של המאה העשרים, וע"י עיתון "ידיעות מעריב" (ובהמשך "מעריב") בסוף שנות ה-40. בשני המקרים מדובר היה במיזם של עיתונאים, שלא שבעו נחת מבעלות בעלי הון ומה"צנזורה הכלכלית" שהייתה באפשרותם להחיל על הידיעות היורדות לפרסום.
זה אינו ניסיון ראשון ליזום עיתונות מקוונת מתוך תחושה של אי שביעות רצון מתוכן תקשורת ההמונים הפופולרית. קדמו לכך אתרים המתבססים על תוכן גולשים, כגון "סקופ", "הטלוויזיה החברתית", החדשות מהירקון 70 ואתר עמותת "שקוף". שלא כעיתונים מקוונים קודמים, "מגפון" אינו מכוון לקהל נישה מסוים[12]. מגפון מפרסם בחלק התחתון של דף הבית קישורים לבלוגים בנושאים חברתיים ומצהיר על עצמו כעל עיתון עצמאי ונטול פניות, שהוקם למען החברה.
נכון לינואר 2014 יש בעיתון "מגפון" כ-20 קטגוריות תוכן עיקריות. בדף הראשי של כל מדור מתפרסם שער יצירתי מאת המנהל הטכנולוגי של המיזם, עמית מנדלזון. אשר למדורים עצמם, אלו ערוכים לפי קטגוריות פנימיות, שעליהן מחליט העורך. האתר אינו עורך הבחנה פיזית בין חדשות "קשות" ל"רכות"[13] ולכן כתבות מחלקיו השונים מתפרסמות זו לצד זו, הן בעמוד הראשי והן ברשתות החברתיות.
בסך הכול פועלים בעיתון כ-200 כותבים, עורכים וצלמים, שלחלקם יותר מתחום אחריות אחד. רבים מהם, בהם צבי זינגר, שרית פרקול, בוקי נאה, אורה עריף כץ, עמית קרטס בנין, עירית רוזנבלום, עמי אטינגר ואירית רותם, הם עיתונאים ותיקים. מקצתם הם עיתונאים צעירים, או כותבים שאינם עיתונאים, ולומדים את המקצוע, תוך כדי העבודה, מעמיתיהם הוותיקים.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.