ליב אולמן

ליב אולמן
Liv Ullmann
	אולמן בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו, 2014
לידה	16 בדצמבר 1938 (בת 85); טוקיו, יפן
שם לידה	Liv Johanne Ullmann
מדינה	נורווגיה, שוודיה
תקופת הפעילות	מ-1957
בן או בת זוג	אינגמר ברגמן (1965–1970); Dragan Babić ;
צאצאים	לין אולמן
פרסים והוקרה	מדליית ההוכרה ע״ש דאג המרשלד (1985); Haugesund Walk of Fame (2016); פרס הישג בקולנוע העולמי של האקדמיה האירופית לקולנוע (2004); פרס אוסקר לשם כבוד (2021); Den Spillende Faun (1995); פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה (1973); צדף הכסף לשחקנית הטובה ביותר (1988); פרס הספרות ע"ש פר גינט (1973); פרס התרבות של טרונדהיים (1987); פרס התרבות של טלנור (2009); South Trøndelag county Culture Award (2001); פרס דונוסטיה (2007); פרס אמנדה לשם כבוד (1992); Arts Council Norway Honorary Award (1997); honorar citizen of Trondheim (1997); פרס התרבות של אוסלו (2012); מפקד עם כוכב במסדר אולב הקדוש; פרס ארבעת החירוית - חירות מרצון; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
	פרופיל ב-IMDb

לִיב יוהַאנֶה אוּלמן (בנורווגית: Liv Johanne Ullmann; נולדה ב-16 בדצמבר 1938) היא שחקנית ובמאית קולנוע נורווגית, הידועה בעיקר כאחת מהשראותיו הגדולות של אינגמר ברגמן.

עובדות מהירות לידה, שם לידה ...

סגירה

אולמן זכתה בפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר בשנת 1972 על הסרט "המהגרים" (1971) והייתה מועמדת לארבעה נוספים. בשנת 2000 הייתה מועמדת לפרס דקל הזהב על סרט השני שביימה, "Faithless". היא קיבלה שתי מועמדויות לפרס האקדמיה הבריטית, ושתי מועמדויות לפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר, על "המהגרים" (1971) ו"פנים אל פנים" של אינגמר ברגמן (1976). ב-25 במרץ 2022 הוענק לאולמן פרס אוסקר לשם כבוד כהוקרה על "הגבורה והשקיפות הרגשית שלה שהעניקה לקהל בכישרון, בתצוגות מסך משפיעות"^[1].

ביוגרפיה

אולמן נולדה בטוקיו שביפן, להורים נורווגים. הם התגוררו שם בעקבות עבודתו של אביה, מהנדס תעופה. במהלך מלחמת העולם השנייה עברה משפחתה לקנדה, עקב עבודתו של אביה בבסיס חיל האוויר הנורווגי בקנדה. סבה נשלח למחנה הריכוז דכאו כיוון שסייע ליהודים להימלט מהעיירה הנורווגית שבה התגורר, והוא מת במחנה^[2].

המשפחה עברה לניו יורק, שם מת אביה ארבע שנים מאוחר יותר לאחר אשפוז ממושך מפציעת ראש עקב פגיעת מדחף של מטוס, ומותו השפיע עליה מאוד. אמה עבדה כמוכרת ספרים, בזמן שגידלה שתי בנות. בסופו של דבר הם עברו לנורווגיה, והתיישבו בעיר טרונדהיים^[3].

קריירה

משחק ובימוי

אולמן החלה את קריירת המשחק שלה כשחקנית במה בנורווגיה באמצע שנות ה-50. היא המשיכה לשחק בתיאטרון במשך רוב הקריירה שלה והתפרסמה בזכות דמותה של נורה במחזהו של הנריק איבסן "בית הבובות". בגיל 17 גם שיחקה את אנה פרנק במחזה אודותיה^[4].

לאחר מספר תפקידים מבטיחים בתיאטרון ובקולנוע בנורווגיה היא הגיעה לשוודיה, שם קיבלה תפקיד ראשי ב"פרסונה", סרטו של אינגמר ברגמן (1966), והייתה לאחת מ"שחקניות הבית" של הבמאי המוערך. היא שיחקה בשני סרטי המשך ל"פרסונה, "בושה" (1968) ו"תשוקה" (1969) לצד ביבי אנדרסון^[5]. בסרט האימה הפסיכולוגי של ברגמן "שעת הזאבים" (1968)^[6], ובסדרת הטלוויזיה של ברגמן "תמונות מחיי נישואין" (1973), בתפקיד מריאנה לצד ארלנד יוספסון, שזכתה להצלחה בינלאומית^[7]. עבור משחקה ב"פנים מול פנים" של ברגמן משנת 1976 היא הייתה מועמדת לפרס האוסקר.

בשנת 1971 שיחקה בסרט הדרמה של יאן טרוּל, "המהגרים" ובסרט ההמשך "ארץ חדשה" שנה אחר כך^[8]. סאגה היסטורית המבוססות על סדרת ספריו של וילהלם מוברג, על שוודים עניים המהגרים מסמולנד, בדרום שוודיה, באמצע המאה ה-19 ועוברים למינסוטה בארצות הברית. עבור תפקידה ב"המהגרים" זכתה אולמן בפרס גלובוס הזהב כשחקנית הטובה ביותר לשנת 1972 והייתה מועמדת לפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר.

בשנת 1972 שיחקה אולמן בתפקיד הראשי בסרט "האפיפיורית יוהנה", סרט בריטי על הדמות ההיסטורית האפיפיורית יוהנה, שקיומה שנוי במחלוקת. באותה שנה גם שיחקה בסרט נוסף של ברגמן "זעקות ולחישות"^[9].

בשנת 1973 כיכבה בסרט "40 Carats", קומדיה רומנטית המבוססת על מחזה מצליח שעלה בברודוויי^[10].

בשנת 1974 כיכבה לצד ג'ין הקמן בסרט "כלה למכירה", מערבון שביים יאן טרוּל באנגלית בארצות הברית^[11].

בשנת 1977 שיחקה בסרט המלחמה "גשר אחד רחוק מדי".

בשנת 1978 שיחקה בסרט "סונטת סתיו" שכתב וביים אינגמר ברגמן, ובכיכובם של ברגמן עצמו (בתפקיד משחק האחרון שלו) ולנה ניימן. עלילתו עוקבת אחר פסנתרנית קלאסית מהוללת ובתה המוזנחת שנפגשות לראשונה מזה שנים^[12].

בדצמבר 1980 ביקרה בישראל בתוקף תפקידה כשגרירה של רצון טוב של יוניצ"ף^[13].

בשנת 1984 שיחקה בסרט הצרפתי "מהלכים מסוכנים" של הבמאי רישאר דמבו, על תחרות שחמט בינלאומית בימי המלחמה הקרה, שבה מתעמת רב-אמן סובייטי יהודי ליטאי, בלתי מנוצח מזה שתים עשרה שנה (מישל פיקולי), עם מתחרה צעיר יותר, דיסידנט יהודי גולה במערב אירופה (אלכסנדר ארבאט)^[14]. הקרנת הבכורה נערכה בתיאטרון ירושלים, ביוזמת מפיק הסרט ארתור כהן^[15].

בשנת 1987 שיחקה את אסירת ציון אידה נודל בסרטו של הבמאי האיטלקי מאורו בולוניני "שלום לך מוסקבה" (אנ')^[4]. במקביל הייתה פעילה למען שחרורה של אידה נודל^[16]. אולמן השתתפה בהקרנת הבכורה של הסרט שנערכה בסינמטק ירושלים, בנוכחות ראש העירייה טדי קולק^[17]. בסוף אותה שנה הותר לנודל לעזוב את ברית המועצות.

בשנת 1995 שבה לנורווגיה על מנת להפיק את הדרמה מועמדת-האוסקר "כריסטין בת לברנס", על פי הרומן בשם זה מאת סיגריד אונדסט. בשנת 1996 ביימה את הסרט "וידויים אישיים" על פי תסריט של ברגמן.

בשנת 1990 לוהקה לתפקיד בסרט "האב האובד", קופרודוקציה ישראלית־הונגרית־אמריקנית, על פי תסריט של פול סלומון וצלם הסרטים יאנוש אדולני, שעלו לישראל מהונגריה^[18]. העלילה עוסקת בגבר שגדל בהונגריה בעוד אביו חי בישראל. כעבור שנים, עם מות האב, שאותו לא הכיר, מחליט הבן לעשות את המסע הראשון שלו לישראל כדי לגלות את שורשיו. התסריט זכה במענק של רבע מיליון דולר מטעם הקרן לעידוד סרטי איכות. הסרט היה דובר אנגלית שלצידה כיכב השחקן האנגלי מייקל יורק^[19]. צילומי הסרט החלו בינואר 1991^[19]^[20], אך הופסקו בעקבות פרוץ מלחמת המפרץ וחודשו לאחר שלושה חודשים^[21].

בשנת 1999 הייתה מועמדת לפרס דקל הזהב על הסרט "חסרי אמונה" שבבימויה.

בשנת 2000 ביימה את הסרט "Faithless", על פי תסריט מאת ברגמן. הסיפור מבוסס באופן רופף על חוויות מחייו של ברגמן עצמו^[22]. הוא פתח את פסטיבל קאן באותה שנה.

בשנת 2002 שיחקה בסרט "Saraband", סרט המשך ל"תמונות מחיי נישואים"^[23], שהיה הסרט האחרון שביים ברגמן^[24].

בשנת 2012 כיכבה בסרט "חיים כפולים", סרט העוסק בלבנסבורן, ילדי מלחמה שנולדו לחיילים גרמנים ולנשים נורווגיות, ושנלקחו לאחר הלידה כדי לגדול בגרמניה^[25].

בשנת 2014 ביימה וכתבה באופן עצמאי את הסרט "העלמה יוליה", בכיכובה של ג'סיקה צ'סטיין. הסרט מבוסס על המחזה באותו שם שכתב יוהאן אוגוסט סטרינדברג.

כתיבה ספרותית

במקביל להצלחתה הקולנועית פרסמה אולמן שני ספרים אוטוביוגרפיים חושפניים, הכתובים בשפה עשירה ומענגת. ספרה הראשון נקרא "להשתנות", ובו היא פורסת יומן חיים אינטימי של אומנית, אישה ואם. ואף חושפת את יחסיה הסבוכים עם הבמאי שלה אינגמר ברגמן^[26]. בספרה השני, "לבחור", היא מוסיפה להיחשף ומספרת על יחסיה עם בתה המתבגרת, המחזירה אותה אל ילדותה ונעוריה. פרק מיוחד בספר הוא רשמי מסעותיה בשליחות ארגון האומות המאוחדות להגיש סעד לילדים ברחבי העולם. הספרים תורגמו לעברית ויצאו בהוצאת ספרית פועלים.

חיים אישיים

אולמן גרושה פעמיים. היא נישאה ב-1960 לפסיכיאטר הנורווגי, הנס יעקב סטאנג, והם התגרשו ב-1965. חייה של אולמן בת ה-25 השתנו כאשר פגשה את אינגמר ברגמן שהיה בן 46. מערכת היחסים ביניהם עברה במהירות לרומן שנמשך בשנים 1965–1970. הסופרת לין אולמן (נולדה ב-1966) היא בתם^[27].

בשנת 1985 התחתנה עם דונלד סונדרס, איל נדל"ן יהודי-אמריקאי מבוסטון. סונדרס תרם כספים לקרן ירושלים ולהקמת סינמטק ירושלים והמרפסת במבנה נקראה על שם אולמן^[28]^[29]. הם התגרשו ב-1995 אך נשארו בזוגיות^[30].

בשנת 1987 קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה^[31].

קישורים חיצוניים

מידע נוסף מיזמי קרן ויקימדיה ...

סגירה

ליב אולמן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ליב אולמן, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
ליב אולמן, באתר AllMovie (באנגלית)
ליב אולמן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ליב אולמן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ליב אולמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ליב אולמן (1938–), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

[1]
Lois Beckett, ‘This is going to be cherished’: Samuel L Jackson and Elaine May receive honorary Oscars, The Guardian, ‏26 March 2022
[2]
Simon Hattenstone, A Lifelong Liaison, The Guardian, ‏3 February 2001
[3]
ורדה וולפו (טרונדהיים, נורבגיה), לא זעקות ולא לחישות - ריאיון עם אמה של ליב אולמן, חדשות, 26 ביולי 1987
[4]
אליהו זהבי (קופנהגן), ליב אולמן תשחק את אידה נודל, חדשות, 9 ביולי 1986
[5]
נתן גרוס, הפעם זה אנדריאס וינקלמן, על המשמר, 15 בינואר 1971
[6]
נתן גרוס, בקולנוע - דיוקנו של אמן - "שעת זאב", על המשמר, 28 במרץ 1969
[7]
עדית זרטל, מבעד לזכוכית המגדלת, דבר, 28 במרץ 1975
[8]
עדית זרטל, ארץ חדשה - חיים קשים, דבר, 27 בפברואר 1976
[9]
אורי קליין, .ארבע נשים בלבן, דבר, 22 ביוני 1979
[10]
זאב רב-נוף, קולנוע -חבל שזה חסר־טעם, דבר, 17 באפריל 1974
[11]
זאב רב-נוף, קולנוע - כלה למכירה, דבר, 19 ביוני 1975
[12]
״סונטת סתיו״. שוודיה־גרמניה־בריטניה 78׳. לא משיאיו של אינגמר ברגמן, ועדיין אין כמוהו, חדשות, 2 במרץ 1993
[13]
טובה צימוקי, ליב אולמן באה והקסימה את רואיה, דבר, 2 בדצמבר 1980
ליב אולמן שרה ביידיש, דבר, 5 בדצמבר 1980
[14]
מאיר שניצר, עלבון - "צעדים מסוכנים"; תסריט ובימוי: ריצ׳ארד דמבו, חדשות, 3 בדצמבר 1986
[15]
מאיר שניצר, בכורה עולמית בירושלים, חדשות, 5 בדצמבר 1984
[16]
השחקנית השבדית ליב אולמן (משמאל) ואסיר ציון לשעבר נתן שרנסקי (מימין) נפגשו אתמול בשטרסבורג, וקראו לחברי הפרלמנט האירופי שם לפעול לשחרור אידה נודל., חדשות, 9 באפריל 1987
[17]
דב אלפון, פרסונה - עם ליב אולמן על המרפסת, כותרת ראשית, 16 בספטמבר 1987
[18]
ג. עיטור, ליב אולמן לישראל, חדשות, 28 באוגוסט 1990
[19]
חגי לוי, פגישה מחודשת, חדשות, 1 בינואר 1991
[20]
יהודית זילברשטיין, ליב אולמן - נשארת בארץ, מעריב, 13 בינואר 1991
[21]
עירית שמגר, הפקת הסרט 'האב האובד' מתחדשת ־ ליב אולמן ומייקל יורק חוזרים ארצה, מעריב, 21 במרץ 1991
[22]
יעל שוב, מעיין החטאים, באתר הארץ, 10 בינואר 2002
[23]
סרט המשך ל"תמונות מחיי נישואים" של ברגמן, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2001
[24]
אורי קליין, אינגמר ברגמן, 1918-2007, באתר הארץ, 30 ביולי 2007
[25]
אורי קליין, המלודרמה המיותרת של הסרט "חיים כפולים", באתר הארץ, 31 בדצמבר 2014
[26]
הילדה שבתוכי בנתה ובנתה -השחקנית ליב אולמן מספרת על הפרידה שלה, חדשות, 23 באפריל 1986
[27]
גילי איזיקוביץ, חיי עם ענקים: לין אולמן מספרת איך זה לגדול כבתם של ליב אולמן ואינגמר ברגמן, באתר הארץ, 8 במרץ 2018
[28]
אילנה באום, ליב אולמן: 'אידה' הסרט החשוב ביותר שהייתי מעורבת בו, מעריב, 11 בספטמבר 1987
[29]
ירון פריד, סונטת סתיו - ליב אולמן הייתה פה, למשך יומיים, חדשות, 13 בספטמבר 1987
[30]
"An Independent Woman".
[31]
יגאל קוצר, מאוני׳ חיפה בהערכה: ד"ר כבוד לליב אולמן, חדשות, 26 באוקטובר 1987

[1] [1]
Lois Beckett, ‘This is going to be cherished’: Samuel L Jackson and Elaine May receive honorary Oscars, The Guardian, ‏26 March 2022

[2] [2]
Simon Hattenstone, A Lifelong Liaison, The Guardian, ‏3 February 2001

[3] [3]
ורדה וולפו (טרונדהיים, נורבגיה), לא זעקות ולא לחישות - ריאיון עם אמה של ליב אולמן, חדשות, 26 ביולי 1987

[זהבי-4] [4]
אליהו זהבי (קופנהגן), ליב אולמן תשחק את אידה נודל, חדשות, 9 ביולי 1986

[5] [5]
נתן גרוס, הפעם זה אנדריאס וינקלמן, על המשמר, 15 בינואר 1971

[6] [6]
נתן גרוס, בקולנוע - דיוקנו של אמן - "שעת זאב", על המשמר, 28 במרץ 1969

[7] [7]
עדית זרטל, מבעד לזכוכית המגדלת, דבר, 28 במרץ 1975

[8] [8]
עדית זרטל, ארץ חדשה - חיים קשים, דבר, 27 בפברואר 1976

[9] [9]
אורי קליין, .ארבע נשים בלבן, דבר, 22 ביוני 1979

[10] [10]
זאב רב-נוף, קולנוע -חבל שזה חסר־טעם, דבר, 17 באפריל 1974

[11] [11]
זאב רב-נוף, קולנוע - כלה למכירה, דבר, 19 ביוני 1975

[12] [12]
״סונטת סתיו״. שוודיה־גרמניה־בריטניה 78׳. לא משיאיו של אינגמר ברגמן, ועדיין אין כמוהו, חדשות, 2 במרץ 1993

[13] [13]
טובה צימוקי, ליב אולמן באה והקסימה את רואיה, דבר, 2 בדצמבר 1980
ליב אולמן שרה ביידיש, דבר, 5 בדצמבר 1980

[14] [14]
מאיר שניצר, עלבון - "צעדים מסוכנים"; תסריט ובימוי: ריצ׳ארד דמבו, חדשות, 3 בדצמבר 1986

[15] [15]
מאיר שניצר, בכורה עולמית בירושלים, חדשות, 5 בדצמבר 1984

[16] [16]
השחקנית השבדית ליב אולמן (משמאל) ואסיר ציון לשעבר נתן שרנסקי (מימין) נפגשו אתמול בשטרסבורג, וקראו לחברי הפרלמנט האירופי שם לפעול לשחרור אידה נודל., חדשות, 9 באפריל 1987

[17] [17]
דב אלפון, פרסונה - עם ליב אולמן על המרפסת, כותרת ראשית, 16 בספטמבר 1987

[18] [18]
ג. עיטור, ליב אולמן לישראל, חדשות, 28 באוגוסט 1990

[לוי-19] [19]
חגי לוי, פגישה מחודשת, חדשות, 1 בינואר 1991

[20] [20]
יהודית זילברשטיין, ליב אולמן - נשארת בארץ, מעריב, 13 בינואר 1991

[21] [21]
עירית שמגר, הפקת הסרט 'האב האובד' מתחדשת ־ ליב אולמן ומייקל יורק חוזרים ארצה, מעריב, 21 במרץ 1991

[22] [22]
יעל שוב, מעיין החטאים, באתר הארץ, 10 בינואר 2002

[23] [23]
סרט המשך ל"תמונות מחיי נישואים" של ברגמן, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2001

[24] [24]
אורי קליין, אינגמר ברגמן, 1918-2007, באתר הארץ, 30 ביולי 2007

[25] [25]
אורי קליין, המלודרמה המיותרת של הסרט "חיים כפולים", באתר הארץ, 31 בדצמבר 2014

[26] [26]
הילדה שבתוכי בנתה ובנתה -השחקנית ליב אולמן מספרת על הפרידה שלה, חדשות, 23 באפריל 1986

[27] [27]
גילי איזיקוביץ, חיי עם ענקים: לין אולמן מספרת איך זה לגדול כבתם של ליב אולמן ואינגמר ברגמן, באתר הארץ, 8 במרץ 2018

[28] [28]
אילנה באום, ליב אולמן: 'אידה' הסרט החשוב ביותר שהייתי מעורבת בו, מעריב, 11 בספטמבר 1987

[29] [29]
ירון פריד, סונטת סתיו - ליב אולמן הייתה פה, למשך יומיים, חדשות, 13 בספטמבר 1987

[30] [30]
"An Independent Woman".

[31] [31]
יגאל קוצר, מאוני׳ חיפה בהערכה: ד"ר כבוד לליב אולמן, חדשות, 26 באוקטובר 1987

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ליב אולמן
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ליב אולמן