יומן
מסמך לתיעוד כרונולוגי של אירועים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מסמך לתיעוד כרונולוגי של אירועים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יומן משמש לרישום אירועים לפי סדר הימים בלוח השנה. יומן עשוי להיות צופה פני עתיד, כלומר לשמש לרישום אירועים ומשימות המתוכננים לעתיד, או צופה פני עבר, כלומר לתאר אירועים לאחר התרחשותם.
יומן משימות משמש לרישום אירועים ומשימות המתוכננים לעתיד, כתזכורת למועד התרחשותם הצפוי ותורם ליכולת ארגון זמן. לעיתים היומן מעוצב מראש עם מקום בגודל קבוע לכל יום מימות השנה, ולעיתים הוא מאפשר כתיבה חופשית, כך שלכל יום מוקדש המקום הנדרש לתיאור אירועיו. עד לשלהי המאה העשרים נוהל היומן במחברת או ספרון קטן שיועדו לנשיאה יומיומית. בשלהי המאה העשרים עם התפתחות הטכנולוגיה פותחו כלים ממוחשבים שצמצמו את השימוש ביומן הנייר ואפשרו תיעוד אירועים אלקטרוני, דוגמת יומן גוגל.
ככלי לרישום משימות לביצוע משמש היומן בין השאר תלמידים, הרושמים בו פרטים על שיעורי הבית שלהם, ימי הולדת ועוד. מי שפעילותם כוללת פגישות (עם לקוחות, תלמידים וכדומה) משתמש ביומן לניהול לוח הזמנים שלו.
יומן אישי נכתב לרוב כדי לזכור (כעין ארכיון של זיכרונות). לעיתים הוא משמש לרישום אירועים, רגשות ומחשבות של בעל היומן. הכתיבה ביומן מתבצעת באופן שוטף. הכתיבה ביומן נחשבת פרטית, והצצה ליומן של אדם אחר נחשבת מעשה לא מקובל. כותבי היומנים האישיים מדמיינים את הקוראים האידיאליים של כתביהם (הורים, אהובים ואהובות מהכיתה או את עצמם בבגרותם). "קריאה רטרוספקטיבית ביומן של הכותב עצמו הוא אירוע טעון ורווי מבוכה"[1].
לעיתים יומנו של אדם שנפטר משמש כעדות על חייו ואישיותו. דוגמה ליומן כזה הוא יומנה של אנה פרנק.
יומנים מסוימים הם בעלי ערך רב בייחוד יומני מסע המתארים מאורעות שקרו בזמן מסעות ומשמשים מקור לחקר אנתרופולוגיה ויחסים בין אישים בעמים שונים מנקודות מבט של עמים אחרים.
יומניו של אדם שהיה דמות ציבורית מתפרסמים לעיתים, ביוזמתו או ביוזמת יורשיו, ככלי לתיאור מעשיו ועולמו.
ישנם גם סופרים אשר כותבים את ספרם בצורת יומן של הגיבור. דוגמאות לכך הם ספרי הנוער "יומני הנסיכה", "יומנו של חנון", ועוד.
ספרו של אלון חילו, "אחוזת דג'אני" נכתב כשילוב של שני יומנים שנכתבו על ידי גיבורי הספר. העובדה שאחד מגיבורי הספר, חיים מרגליות קלווריסקי, הוא דמות היסטורית אמיתית, והאמירה בהקדמה "מאת המביא לדפוס" כי ביסס את הספר על יומנו האישי של קלווריסקי, גרמה לחלק מהקוראים לחשוב שמדובר ביומן אמיתי, אף שהספר הוא ספר בדיוני.
"יומנה של אנה פרנק" נכתב כיומן אישי והתפרסם בהמשך כספר המתעד את קורותיה של הילדה היהודיה ומשפחתה במחבואם בתקופת השואה באמסטרדם, הולנד.
כאשר האינטרנט הפך לזמין ונפוץ, הוא אומץ על ידי רבים כאמצעי נוסף לתעוד החיים, עם ממד נוסף של קהל (מיידי, או עתידי). היומן המקוון הראשון נחשב ליומן הפתוח של קלאודיו פינהנז (אנ') שפורסם באתר MIT Media Lab מ-1994 עד-1996.[2] בנוסף, האינטרנט משמש כדרך לפרסום יומנים שטרם פורסמו, לתשומת לבם של היסטוריונים והקהל הרחב. כמו יומנו של Michael Shiner - מייקל שיינר, אפרו-אמריקאי שחי במאה ה-19, בארצות הברית ותיעד את חייו, תחילה כעבד ואחר כך כאדם חופשי בוושינגטון די.סי.[3]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
