יוזף קוז'ניובסקי
משורר, סופר רומנים ונובלות ומחזאי פולני בן המאה ה-19. / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יוּזֶף קוֹזֶ'נְיוֹבְסְקִי (בפולנית: Józef Korzeniowski; 19 במרץ 1797 בברודי – 17 בספטמבר 1863 בדרזדן) היה משורר, סופר רומנים ונובלות ומחזאי פולני. נחשב ליוצר מוביל של הדרמה הרומנטית (צר'), הנציג המצטיין ביותר של סוגת רומן בידרמאייר (אנ') ואמן הנרטיב; מבשר הריאליזם החברתי והרומן הפסיכולוגי, אבי הסיפורים הקצרים של הפוזיטיביזם, וכן יוזם הפנורמה החברתית של בלזק על בסיס הספרות הפולנית; חלק מיצירותיו הקטנות נושאות את סימני ההיכר של הרומנטיציזם האפל (אנ'), שבו אלמנטים של זוועה ומוזרות הוכפפו להדרכה מוסרית ברוח הנצרות הקתולית. הוא נחשב, לצד אלכסנדר פרדרו (אנ'), ככותב הקומדיות המצטיין של העידן הרומנטי. הוא תרם ליצירת מה שנקרא קומדיית אופי. הוא כמעט נשכח מאז תחילת המאה ה-20, וכפי שמעיד מבקר הספרות יז'י סטמפובסקי (Jerzy Stempowski) הוא נקרא רק על ידי קבוצה קטנה של חוקרים.
לידה |
19 במרץ 1797 ברודי, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
---|---|
פטירה |
5 בספטמבר 1863 (יוליאני) (בגיל 66) דרזדן, ממלכת סקסוניה |
מדינה | פולין, האימפריה הרוסית |
מקום קבורה | בית הקברות פובונזקי |
מקום לימודים | הליציאום של קשמיניץ |
שפות היצירה | פולנית |
צאצאים | Hipolit Korzeniowski |
חתימה | |
הוא היה בוגר, ומאוחר יותר מורה ופרופסור לספרות פולנית בליציאום בקרמניץ. הוא התעניין באמנות הרטוריקה והפואטיקה מבחינה מדעית, מה שהוביל לכתיבת התזה התאורטית והספרותית – "קורס שירה". לאחר סגירת בית הספר בקרמניץ הוא לימד פילולוגיה קלאסית באוניברסיטת קייב. בתור הוגה דעות וכמחנך, הוא הטיף שרק אמונה וערכים נוצריים מסוגלים להבטיח אושר.
בתחילה התמקדה עבודתו בסוגיות של פגיעה ונקמה, באירוניה שבגורל ובמרד רומנטי; בהתבסס על אידיאלים כאלה, נוצרה הדרמה "אנשי הקרפטים" (Karpaccy górale), הדומה למחזה השודדים של פרידריך שילר, אחד מאירועי התיאטרון המפורסמים ביותר של התקופה. נטיות אלו לוו בדאגה לתיאור נאמן של הדימויים הפסיכולוגיים של הדמויות ולקידום מודלים אתיים מתאימים. מאוחר יותר התמקד קוז'ניובסקי בהתבוננות מציאותית בבעיות המוסריות והחברתיות של האצולה של המאה התשע-עשרה. המחבר עצמו תיאר זאת כ"אלמנט ההווה" ובמונח זה הניח את היסודות לפרוזה הפולנית הבשלה של תקופת הפוזיטיביזם. אף על פי שהרומנים שלו נחשבים היום לחלק בעל הערך הרב ביותר ביצירתו, פנייתו של הסופר לפרוזה ספגה ביקורת חריפה על ידי כמה חוגים אינטלקטואליים באותה תקופה, שהאשימו את קוז'ניובסקי בכך שנטש את האידיאליזם הדרוש לאומה לטובת בחינת חיי היומיום הרגילים, השמרנות והדבקות במודל הפטריארכלי של המשפחה.