פוזיטיביזם
תאוריה פילוסופית של מחקר מדעי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פוזיטיביזם הוא גישה פילוסופית הסוברת כי הטבע כולו פתוח לחקירה אובייקטיבית מלאה של האדם באמצעות המדע. לפי הפוזיטיבסטים, חקירה פוזיטיביסטית מתבססת על מה שנראה בעין, על מה שניתן להוכיחו באופן ברור וודאי. הנתונים הפוזיטביסטים נגישים לאדם באמצעות החושים, כלומר המדע עוסק אך ורק במה שהאדם יכול לקלוט בחושיו. וזאת בניגוד לתפיסות מטפיזיות או תאולוגיות, המניחות הנחות שאותן אי אפשר להוכיח בכלים מדעיים.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: כתוב בצורה גרועה ולא מדויקת. | |
על פי הפוזיטביסטים החוקר חייב להיות נייטרלי, חופשי מדעה קדומה, ואסור לו להיות מעורב באופן אישי במחקר. אסור שאישיותו של החוקר תשפיע על תוצאות המחקר. עמדה זו הייתה אופיינית לתפיסות חדשות של אובייקטיביות שהתפתחו במדע של המאה התשע-עשרה וביקשו לפתח תפיסות של ידע ואובייקטיביות המנותקות מהסובייקט האנושי. כלומר, אסור על הידע, כדי להיות אובייקטיבי, להיות פנימי לאדם (למדען). ידע שאינו ניתן לניסוח באופן פנימי אינו ידע מדעי אובייקטיבי. גישה זו הפוכה לתפיסת האובייקטיביות והידע עליה צמחה המהפכה המדעית של המאה השבע-עשרה, שגרסה שנושא הידע (knowledge carrier) הוא האדם הפרטי ולא הקהילה המדעית.
הפוזטיביזם מבקש לצמצם ולבטל את המרכיבים היצירתיים-ממשיגים של האדם בחקירת הטבע. המדע מהווה עבורו שיקוף או ייצוג פשוט של המציאות. גישה זו שונה הן מהתפיסות האנטי-מדעיות של הרומנטיקה והן מתפיסות מדעיות נאו-קאנטיאניות המדגישות את המידה שבה אופני החשיבה האנושית מעצבים את מה שהאדם רואה. עבור הפוזיטיביזם ההשפעה של האדם על ראייתו היא "לכלוך" שניתן ויש לסלקו בעוד שעבור הגישות האחרות זוהי תכונה בסיסית של הידע האנושי שיש לקבלה.