טרור אדום (הונגריה)

הטרור האדום בהונגריה (בהונגרית: Vörösterror) הייתה תקופה של אלימות ודיכוי בשנת 1919 במהלך ארבעת החודשים של הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, בעיקר כלפי כוחות אנטי-קומוניסטיים ואחרים שנחשבו כאויבי המדינה באצטלה של אויבי הציבור. לדברי ההיסטריון רובין אוקי, המפלגה הקומוניסטית והמדיניות הקומוניסטית זכו לתמיכה עממית ניכרת בקרב המוני הפועלים של מרכזי תעשייה גדולים - במיוחד בבודפשט - שם מעמד הפועלים ייצג יחס גבוה יותר של התושבים.^[1] בכפר ההונגרי, על פי ג'ון לוקאץ', סמכות השלטון לא הייתה קיימת לעיתים קרובות, ושימשה נקודת שיגור להתקוממות אנטי-קומוניסטית.^[2] השלטון החדש פעל לפי השיטה הסובייטית: המפלגה הקימה את קבוצות השלום המהפכניות שלה (כמו נערי לנין, שהיו ידועים לשמצה) כדי "להתגבר על מכשולי מהפכת הפרולטריון". הוא קיבל את שמו בהתייחסו לטרור האדום של רוסיה הסובייטית (הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית). במהרה הגיע אחריו הטרור הלבן – נגד קומוניסטים, עובדי תעשייה ויהודים.

טרור אדום
Vörösterror

בלה קון מבקר את נערי-לנין במאי 1919, בודפשט.
בלה קון מבקר את נערי-לנין במאי 1919, בודפשט.
תאריכי המאבק	1919

יוז'ף צ'רני עם חברי נערי-לנין.

היסטוריה

במרץ 1919, מפלגת הקומוניסטים של הונגריה, בברית עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ההונגרית, הרכיבה את ממשלת הונגריה לאחר שהנשיא מיהאי קארואי פרש למעשה או לפחות "זז הצידה". זמן קצר לאחר מכן הקימה מפלגת הקומוניסטים של הונגריה בראשות בלה קון את הרפובליקה הסובייטית ההונגרית.

הקמת קבוצת הטרור

^[3]טיבור סמואלי כתב בדפי ה-Vörös Újság (העיתון האדום): "בכל מקום מתרוצצים אנטי-מהפכנים. הכו אותם! הכו את ראשם במקום בו אתם מוצאים אותם! לו האנטי-מהפכנים היו מקבלים את השליטה אפילו לשעה אחת, לא היו להם רחמים כלפי שום פועל. לפני שהם חונקים את המהפכה, חנקו אותם אתם בדמם!" ^[4]

בתמיכתו של סמואלי ארגן יוז'ף צ'רני קבוצה של כ-200 אנשים שכונו נערי-לנין, שמטרתם הייתה לחשוף פעילויות "אנטי-מהפכניות" באזור הכפרי ההונגרי. קבוצות דומות פעלו בתוך בודפשט.

חודשיים לאחר עלייתה לשלטון, ניסתה הממשלה להשיב את הונגריה לגבולות ממלכת הונגריה שלפני מלחמת העולם הראשונה, תחילה על ידי כיבוש חלקים מסלובקיה של ימינו, ולאחר מכן ניסיון לשוב ולכבוש את טרנסילבניה מידי רומניה. הניסיונות הלא מוצלחים הללו, כמו גם חוסר היעילות של הממשלה בתקופת המלחמה, הורידו את התמיכה במפלגה הקומוניסטית, וב-24 ביוני המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ניסתה הפיכת השתלטות על השלטון. ניסיון ההפיכה נכשל ובעקבותיו אירעו שורה של מעצרים ותקיפות תגמול כנקמה נגד הסוציאל-דמוקרטים. בתי הדין המהפכניים הוציאו להורג בין 370 ל-587 מהמעוכבים.^[5] יש שהציבו את המספר על 590.^[6]

נפילת הרפובליקה

הרפובליקה הסובייטית ההונגרית הסתיימה בשבוע הראשון של אוגוסט 1919, כאשר הכוחות הרומניים הגיעו עד לבודפשט. קון יצא לגלות ברוסיה; סמואלי ברח לאוסטריה אך נתפס ונהרג שם. יוז'ף צ'רני נעצר ונשפט בנובמבר 1919; לשכת עורכי הדין בהונגריה סירבה להגן עליו במשפט, ולכן מונה לו עורך דין על ידי בית המשפט.^[7] הוא הוצא להורג בדצמבר. כפי שהיה מקובל בתסיסות הפוליטיות של המאה ה-20, הטרור האדום נענה בגל של פעולות תגמול נגדי ברגע שההנהגה הקומוניסטית ברחה. התקפות אלה על שמאלנים, מהפכנים שנותרו, ויהודים ידועות בשם "הטרור הלבן"^[8] ולדברי אנדרו סי. יאנוש, היו הרבה יותר אכזריות, נרחבות וללא אבחנה מאשר הטרור האדום.^[9]

ראו גם

• טרור קומוניסטי
• טרור לבן (הונגריה)

הערות שוליים

1. Robin Okey (2003). Eastern Europe 1740-1985: Feudalism to Communism. Routledge. p. 162. ISBN 9781134886876.
2. John Lukacs (1990). Budapest 1900: A Historical Portrait of a City and Its Culture. Grove Press. p. 2012. ISBN 9780802132505.
3. Szamuely Tibor in 20th of April 1919. said on a speech in Győr: "Now the power is in our hands. Who wants the old reign to come back, they should be hanged quickly. The one of this kind must be neck-bitten. The victory of Hungarian proletariat till this time required no serious numbers of victims. But now there is the need of bloodshed. We mustn't be afraid of blood, the blood is like steel: strengthens the hearth and strengthens the proletarian class. Blood will make us gigantean. [...] We will exterminate the whole bourgeoisie, if we have to."^{[דרוש מקור]}
4. Vörös Újság, 11 February 1919
5. Sorensen: "Did Hungary Become Fascist?"; see Leslie Eliason - Lene Bogh Sorensen: Fascism, Liberalism, and Social Democracy in Central Europe: Past and Present, Aarhus Universitetsforlag, 2002, ISBN 87-7288-719-2
6. Tibor Hajdu. The Hungarian Soviet Republic. Studia Historica. Vol. 131. Academiae Scientiarum Hungaricae. Budapest, 1979
7. "Magyar Reds On Trial," New York Times, November 27, 1919
8. Bodo, Bela, Paramilitary Violence in Hungary after the First World War, East European Quarterly, Vol. 38, 2004
9. Janos, Andrew C. (2012-01-20). The Politics of Backwardness in Hungary, 1825-1945 (באנגלית). Princeton University Press. p. 202. ISBN 978-1400843022.