חוח שיל
אתר מורשת עולמית בסין מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוֹח שיל (במונגולית: ᠬᠥᠬᠡ ᠰᠢᠯ, מילולית "רכס כחול") הוא אזור מבודד בצפון-מערב רמת טיבט ("הרמה הצעירה, הגדולה והגבוהה ביותר בעולם"[1]) במחוז צ'ינגהאי במערב הרפובליקה העממית של סין.
 | |||||||
| חוח שיל באוגוסט | |||||||
| מדינה / טריטוריה |
 הרפובליקה העממית של סין | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מחוז | צ'ינגהאי | ||||||
| שטח | 3,735,632 הקטאר | ||||||
| קואורדינטות | 35°22′49″N 92°26′21″E | ||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
| |||||||
אתר המורשת
אזור החיץ
ב-7 ביולי 2017 הוגדר האזור כאתר מורשת עולמית בשם "צ'ינגהאי חוח שיל" על ידי ארגון אונסק"ו בהחלטה של המושב ה-41 של ועדת המורשת העולמי. זהו אתר המורשת העולמית ה-51 ברפובליקה העממית של סין, ונקבע כאתר מורשת עולמית על בסיס קריטריונים 7 (כולל תופעות טבעיות יוצאות דופן באזורים בעלי יופי טבעי יוצא דופן ובעלי חשיבות אסתטית) ו-10 (האתר הוא בית גידול טבעי, במקומו המקורי אין סיטו, מגוון ביולוגי חשוב ומובהק, כולל אלה המצויים בסכנת פגיעה בשל היבטים מהסביבה מנקודת ראות מדעית או של שמירת הטבע).
אתר המורשת העולמית משתרע על שטח בן 60,265 קילומטרים רבועים, שמתוכם 20,909 קילומטרים רבועים מהווים אזור חיץ. הגובה הממוצע הוא 4,600 מטרים מעל פני הים, כשהנקודה הגבוהה ביותר בגובה 6,860 מטרים. רוחבו 280 קילומטרים מצפון לדרום ואורכו בין 200 ל-400 קילומטרים ממזרח למערב. הוא שוכן בתחומי הנפות גְ'ה-דְווֹ (Zhìduō Xiàn) וצ'וּ'מָאלָאי (Qūmálái Xiàn) במחוז צ'ינגהאי, בצפון-מזרח רמת צ'ינגהאי-טיבט בסין. הוא גובל במערב בשמורת הטבע הלאומית צ'אנגטאנג במחוז האוטונומי הטיבטי, ובשמורת טבע הלאומית הרי אלטון באזור האוטונומי שינג'יאנג. בצפון האתר גובל בפארק הגאולוגי העולמי של הרי קונלון במחוז צ'ינגהאי וממזרח בשמורת הטבע הלאומית סנג'יאנגיואן אף היא במחוז צ'ינגהאי.
האתר מורכב משני חלקים: שמורת הטבע הלאומית חוח שיל במערב, והחלק של סוג'ה-הנהר קומאר של שמורת הטבע הלאומית סנג'יאנגיואן במזרח. שני אזורים מוגנים אלו מחוברים דרך שלושה מסדרונות ברוחב 20 קילומטרים החוצים את כביש צ'ינגהאי-טיבט ומסילת הרכבת צ'ינגהאי-טיבט. גבולות האתר נקבעו כך שהם מתיישרים עם הגבולות הגאוגרפיים, כדוגמת רכסי הרים, תחומי תפוצת מיני בעלי החיים וגבולות שמורות טבע הטבעיים, ואינו כולל את אזורי הפעילות האנושיים הנרחבים יותר באזור. בגבול הדרומי האתר עוקב אחר הגבולות הטבעיים של רכסי ההרים ומשתרע מקו הרכס חוח שיל לגבול הדרומי של אגן הניקוז של הנהר קומאר.
האתר נוטה בהדרגה כלפי מטה מצפון-מערב לדרום-מזרח, כשהשיפוע מתון והפרש הגבהים מגיע ל-300 עד 400 מטרים בלבד. הוא כולל חלקים ממערכות ההרים של הרי קונלון, הרי חוח שיל והרי אולן יול, הנמתחים ממזרח למערב לאורך יותר מ-500 קילומטרים, ושני אגנים גדולים מקבילים שבין רכסי ההרים, המקור לביטוי המקומי "שלושה הרים סביב שני אגנים". החלק הדרומי-מזרחי של חוח שיל, מנוקז על ידי הנהר קומאר, אחד המקורות של הנהר יאנגצה, האגמים הרבים בחלקים האחרים של האתר הם אגמים סגורים.
האזור כולל סוגים שונים של קרקעות וצורות נוף, ובהם הרים גבוהים במיוחד, מעל ל-6,000 מטרים כתוצאה מתנועה טקטונית, גבעות, רמות ומישורים, קרחונים וקרקעות קפואות. צורות הנוף עוצבו על ידי הנחלים האגמים והרוחות. תנאי האקלים והשטח הקשים שימרו את חוח שיל במצבו הראשוני בלא התערבות אנושית.
הידרולוגיה
חוח שיל הוא האזור בעל הצפיפות הגבוהה ביותר של אגמים בסין. האגמים באזור זה נוצרו לפני זמן רב ועם הזמן הפכו לאגמים יבשתיים פנימיים בהשפעת אקלים יבש וקר. האגמים מוזנים ממי הפשרת שלגים וקרחונים. רובם הם אגמים מלוחים ומלוחים למחצה, שלא רק תומכים בחי ובצומח, אלא משמשים גם כסוג של "ברומטר" המשקף שינויים אקולוגיים-סביבתיים ברמת צ'ינגהאי-טיבט. אגמים אלה הם הוכחה להתחממות האקלים העולמית והאצה של המסת הקרחונים. מפלס המים של כמה אגמים בחוח שיל עלה. במזרח מערכת הנהר קומאר מהווה את מערכת המים הצפונית של הנהר יאנגצה. במערב ובצפון, מערכות מים סגורות זורמות סביב האגמים. שטח גדול של אדמת ביצות ומאות אגמים מפוזרים בשמורת הטבע. סך כל שטח האגמים הוא 3,825 קילומטרים רבועים, כשיש 107 אגמים ששטחם גדול מקילומטר רבוע. האגם הגדול ביותר הוא Xijir Ulan, ושטחו 383.6 קילומטרים רבועים.
שמורת הטבע חוח שיל כוללת שתי מערכות מים. האחת פתוחה במזרח ומהווה את המקור הצפוני לנהר יאנגצה באמצעות הנהר קומאר. מערכת מים זו ניזונה בעיקר ממי גשמים ומי תהום ומאופיינת בזרימות עונתיות. מערכת המים הצפונית והמערבית היא מערכת סגורה שמרכזה באגמים השוכנים החלק הצפון-מזרחי של אזור האגמים הסגורים ברמת צ'אנגטאנג. תוואי הנוף באזור זה מתאפיינים בעמקים רחבים כשכמה נהרות זורמים דרך אגנים של אגמים קדומים.
אקלים
אקלים חוח שיל הוא אקלים אלפיני, כשהטמפרטורה הממוצעת השנתית נעה בין 4°C- ל-9°C-, והטמפרטורה הנמוכה ביותר מגיעה מדי פעם ל-45°C- מעלות צלזיוס. החודש הקר ביותר הוא ינואר, והחם ביותר הוא יולי, כשהטמפרטורה הגבוהה ביותר שנמדדה היא 24.7°C. עיקר המשקעים מתרכזים בקיץ והכמות נעה בין 150 ל-450 מילימטרים, כשהכמות הולכת ופוחתת מצפון-מזרח לדרום-מערב. הרוחות באזור השטח חזקות (בממוצע שנתי במהירות של כ-4 מטרים לשנייה) כשנמדדו 146 ימים בממוצע של רוחות עזות.[2]
צמחייה
בשל הגובה והאקלים הקשה לא צומחים עצים כלל באתר, והצמחייה מבוססת על שיחים ועשב. באתר נמנו 210 מיני צמחים, 72 מהם אנדמיים לרמת צ'ינגהאי-טיבט ו-9 אנדמיים לאתר המורשת, ובהם: Arenaria bryophylla, Rhodiola quadrifida ו-Rhodiola algida. מתוך 89 הסוגים שבאתר חוח שיל שני סוגים, ששניהם כוללים מין אחד, הם אנדמיים: Metaeritrichium ו-Przewalskia. בין המינים שפע של צמחי כרית. באתר יש 50 מינים ב-15 סוגים ו-8 משפחות של צמחיית כרים, כשליש ממספר מיני צמחי הכרית בעולם המוערך ב-150.[3]
בין המינים הנפוצים:
- Stipa purpurea (באנגלית Purple feathergrass) – העשב הנפוץ ביותר מהסוג מלעניאל ממשפחת הדגניים. חברת הצומח משתנה בהרכב ובגיוון.
- "כריך טיבטי" (Carex moocroftii) – בשטחים החוליים של מרכז וצפון רמת צ'ינגהאי-טיבט.
- Littledalea racemosa – עשב עמיד במיוחד לקור נפוץ בצפון-מזרח חוח שיל צפונית מהרי אולן אול.
- Allium carolinianum – מין השייך לסוג שום ממשפחת הנרקיסיים וצומח על מדרונות החצץ המובילים לנהרות גֶ'נְגְדונְג וקומאר.
- Koeleria tibetica – צומח באגנים שבין ההרים בגבהים שבין 4,700–5,200 מטרים במזרח האתר.
- Kobresia pygmaea – באזור הגבעות, קרקעות עמקים והרמות בגבהים שבין 4,700–5,000 מטרים צפונית להרי טנגולה.
בעלי חיים
באתר המורשת ישנם 148 מינים של חרקים ו-75 מינים של בעלי חוליות. מתוכם 6 דגים, 48 עופות, 20 יונקים וזוחל אחד (Phrynocephalus vliangalii). שישים אחוז מהיונקים אנדמיים לרמת צ'ינגהאי-טיבט וכמעט כולם הם לוחכי עשב. כל מיני הדגים הם אנדמיים. הרכב בעלי חיים מיוחד מאוד זה, נובע מסביבת הערבה ומהאגמים האלפיניים.[4]
- דגים – שישה מינים, כולם אנדמיים, השייכים לשלושה סוגים ושתי משפחות חי באגמים ובנהרות של האתר. המינים הם Triplophysa stewarti, Triplophysa microps, Triplophysa stoliczkae, Triplophysa stenura, Ptychobarbus kaznakovi ו-Schizopygopsis microcephalus
- עופות – 48 מינים השייכים ל-20 משפחות ב-11 סדרות נצפו בתחומי האתר. 27 מינים חיים דרך קבע באתר, 16 מגיעים בקיץ ו-3 מינים נודדים דרך האתר. שני מינים אנדמיים לסין.
- בין המינים המוגנים והאנדמיים: ירגזי קרקעי (אנדמי לסין), Montifringilla Henrici (באנגלית Tibetan snowfinch, אנדמי לסין), ברבור שר, עגור שחור-צוואר, חוגלה טיבטית (אנדמית לרמת צ'ינגהאי טיבט), והדורסים עקב צפוני, עיט זהוב, עיט סוואנות, עוזנייה שחורה, בז ציידים, בז מצוי ופרס
- יונקים – 20 מינים ב-19 סוגים השייכים ל-11 משפחות בחמש סדרות:
- מכרסמים – מרמיטת ההימלאיה, מיני הנברנים Alticola stoliczkanus (באנגלית Stolička's mountain vole), ו-Pitymys leucurus (באנגלית Blyth's vole), אוגר ארך-זנב (Cricetulus longicaudatus) ואוגר רובורובסקי
- ארנביים – פיקה שחורת-שפה, פיקה לדאק (Ochotona ladacensis) וארנבת צמרית (Lepus oiostolus)
- פרסתנים – קיאנג, יאק הבר, צבי יעלי טיבטי, אנטילופה טיבטית, כבש ארגאלי ואייל ת'ורולד
- טורפים – שועל חול טיבטי, דוב חום, שונר צפוני, סמור הררי, נמר השלג וזאב מצוי
- לאתר המורשת יש חשיבות רבה להישרדותה של האנטילופה הטיבטית. אומנם השטח מהווה רק 2.7% מתחום התפוצה, אבל 76.4% מאזור ההמלטה. אוכלוסיית האנטילופה הטיבטית בחורף של 2004–2005 הייתה בממוצע 43,160 פרטים, כשבקיץ נמנו 25,000 נקבות ממליטות. האתר חשוב גם ליאק הבר. על פי אומדנים שונים חיים בשטח האתר 8,000–25,000 פרטים, המהווים 32%–50% מהאוכלוסייה העולמית של המין.
אתר האינטרנט הרשמי של חוח שיל- Nomination file - המסמך המקורי שהגישו הסינים כהכנה לקבלת מעמד של אתר מורשת עולמית.
- A Journey to Hoh Xil--A Diary of an Environmental Volunteer
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
