זגייז'

זגייז'
**Zgierz**
סמל זגייז' סמל זגייז'	דגל זגייז' דגל זגייז'
	; כנסייה בזגייז'
מדינה	פולין
פרובינציה	לודז'
מחוז	זגייז'
ראש העיר	Jerzy Sokół
תאריך ייסוד	1161
שטח	42.33 קמ"ר
גובה	40 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	55,079 (31 במרץ 2021)
קואורדינטות	51°51′N 19°25′E
אזור זמן	UTC+1
	http://www.umz.zgierz.pl
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת פולין רגילה) ורשה לודז' ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז; קלינינגרד; ג; ר; מ; נ; י; ה; הים הבלטי זגייז'

זגייז' (בפולנית: ‏Zgierz^ⓘ‏^Ⓘ‏, ביידיש: זגערזש) היא עיר בפרובינציית לודז' בפולין, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

עובדות מהירות מדינה, פרובינציה ...

סגירה

במאה ה-13 הוענקו לזגייז' זכויות עיר, שאושרו בתחילת המאה ה-15 בידי המלך ולדיסלב השני יגיילו. בשנת 1643 נבנתה בעיר כנסייה מעץ.

בחלוקת פולין בשנת 1793 נכללה העיר בתחום פרוסיה, ובשנת 1815 נכללה בתחום פולין הקונגרסאית.

יהודים ראשונים התיישבו בזגייז' באמצע המאה ה-18. בתחילת המאה ה-19 הוגבלו מגורי היהודים בעיר לרובע מסוים וקטן, וכן הוגבלו תחומי עיסוקם. בשנת 1862 בוטלו הגבלות אלו. בשנים שלאחר מכן, נטלו היהודים חלק מרכזי בפיתוחה התעשייתי של העיר.

הרב הראשון של העיר במשך כששים שנה שנה היה רבי שלום צבי הכהן מחסידי קוצק, ניהל במקום גם ישיבה עם תלמידים רבים, (נפטר ו טבת ה'תרל"ז)^[1]

בשנת 1911 נוסד בזגייז' ארגון ציוני ראשון. בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה סבלו יהודי העיר מהתנכלויות אנטישמיות גוברות מצד תושבי העיר הפולנים והשלטונות, תוך קריאות לפיטורי היהודים מהמפעלים בעיר.

בין מלחמות העולם התגברה הפעילות הציונית בעיר, לצד פעילות של אגודת ישראל. בשנים אלה נמנו בעיר כ-4,800 יהודים. לפני פרוץ המלחמה היו היהודים כרבע מהתושבים, רבע נוסף היו ממוצא גרמני וחצי מהתושבים היו פולנים. תושבי העיר ממוצא גרמני היו פעילים מאוד בהתנכלות ליהודי העיר.

בעיר פעלה חסידות סטריקוב, ממלחמת העולם הראשונה עד לשואה. הסופר, העורך, והמבקר דוד פרישמן נולד בעיר.

בשואה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש העיר בידי הגרמנים, ביצעו אלו מעשי רצח אקראיים בקרב יהודיה, ואסרו כמה מאות גברים יהודים בה בכנסייה מקומית, שם הוחזקו יומיים ללא מזון ושתייה, והוכו באכזריות. כמה ימים לאחר מכן, חטפו הגרמנים יהודים רבים מהעיר לעבודות כפייה משפילות ומבזות.

בד בבד, ביצעו הגרמנים שוד של הרכוש שנמצא בדירות היהודים בעיר, תוך החרמת עסקי היהודים בה, והטלת סכומי כופר גבוהים על הקהילה. במקרה אחד נקבר יהודי בחיים במהלך שוד רכושו, ובמקרה אחר נצטוו עובדי כפייה יהודים לנקות בתי שימוש ופחי אשפה באמצעות טליתות ותשמישי קדושה אחרים. כמו כן, התעללו הגרמנים ביהודי העיר בפרהסיה, שרפו ספרי תורה בכיכר השוק בעיר, וגזזו באכזריות את זקניהם של יהודים חרדים.

בנובמבר 1939 שרפו הגרמנים את בית הכנסת ובית המדרש בעיר, תוך שחייבו את היהודים בגין עלויות הדלק ששימש לכך, וחרשו את שטח בית העלמין היהודי בעיר.

בסוף דצמבר 1939 ריכזו הגרמנים את כ-2,500 היהודים שנותרו בעיר, ולאחר שנטלו מהם את מעט הרכוש שהותר להם לקחת עמם, שלחו אותם לגלובנו וללישקוביצה, שם גורלם היה כגורל יתר יהודי המקום. רב העיר אברהם נתן אלברג נרצח ביחד עם הקהילה.

הונגריה הודמזוושרהיי, הונגריה

מ. צאנין, זגארז', סטריקוב, אוזורקוב בתוך: תל עולם: מסע על פני מאה קהילות נחרבות, תל אביב: המנורה, 1962. עמ' 94–96 (תיאור של המקום מיד לאחר מלחמת העולם השנייה ומבט האוכלוסייה המקומית על חיסול היהודים והשימוש בשללם)