הרומן שלי עם אנני

הרומן שלי עם אנני
Annie Hall
	עטיפת ה-DVD של הסרט
בימוי	וודי אלן
הופק בידי	צ'ארלס ג'ופה, ג'ק רולינס
תסריט	וודי אלן, מרשל בריקמן
עריכה	רלף רוזנבלום
שחקנים ראשיים	וודי אלן,; דיאן קיטון,; טוני רוברטס,; קרול קיין, ; כריסטופר ווקן,; פול סיימון
מוזיקה	קרמן לומברדו
צילום	גורדון ויליס
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	Jack Rollins & Charles H. Joffe Productions
חברה מפיצה	יונייטד ארטיסטס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	20 באפריל 1977
משך הקרנה	93 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	קומדיה רומנטית, סרט קומדיה, סרט דרמה
תקציב	4,000,000‏$
הכנסות	38,251,425‏$
הכנסות באתר מוג'ו	anniehall
פרסים	פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר (דיאן קיטון); פרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר (וודי אלן, מרשל בריקמן); פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר (צ'ארלס ג'ופה); פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר (וודי אלן); פרס גלובוס הזהב; מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר ;
	דף הסרט ב־IMDb

הרומן שלי עם אנני (באנגלית: Annie Hall) הוא סרט קולנוע מז'אנר הקומדיה הרומנטית, שבוים על ידי וודי אלן ונכתב על ידי וודי אלן ומרשל בריקמן. הסרט יצא לאקרנים בשנת 1977. אלן תיאר את הסרט כ"נקודת מפנה"^[1], מאחר שהיא הביאה ממדים של רצינות לסרטיו, שעד כה נחשבו קומיים ומצחיקים^[2] . השחקנים בסרט הם וודי אלן בתפקיד הראשי, ודיאן קיטון, טוני רוברטס, קרול קיין ופול סיימון בתפקידים המשניים. הסרט זכה בארבעה פרסי אוסקר, על הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, השחקנית הטובה ביותר והתסריט המקורי הטוב ביותר.

עובדות מהירות בימוי, הופק בידי ...

סגירה

הסרט נבחר לאחד מעשרת הסרטים בעלי עלילה לא ליניארית הטובים ביותר של אתר הקולנוע "The Script Lab".‏^[3]

תקציר העלילה

הסרט מספר את סיפור אהבתם של זוג ומערכת יחסיהם שידעה עליות ומורדות. אלבי סינגר (אלן), הוא קומיקאי בעל נטיות אינטלקטואליות המנסה לשמר את הקשר שלו עם אנני הול (קיטון), בעלת האישיות המורכבת. סינגר רואה את עצמו כדמות המובילה במערכת היחסים ומתקשה לקבל את ביטויי העצמאות של אנני הול. הסרט סוקר מספר שנים במערכת היחסים שלהם. אחרי שנים רבות וויכוחים רבים, הזוג מבין שהם שונים זה מזו, ונפרדים. אנני עוברת לגור עם מפיק הוליוודי (פול סיימון), אך אלבי מבין שהוא אוהב אותה, ומחליט לנסוע להוליווד ולהחזיר אותה. הוא נכשל, וחוזר לניו יורק כלעומת שבא. מאוחר יותר נפגשים השניים במקרה ומסכימים כי אינם מתחרטים על מה שהיה.

טכניקות קולנועיות

הסרט עושה שימוש מגוון בקשת רחבה של טכניקות קולנועיות, כמו מסך מפוצל, שבירת הקיר הרביעי, כתוביות החושפות את מחשבותיו האמיתיות של הדמות (בסתירה לדיאלוג) ושילוב של סצינות מצוירות בתוך הסרט. לדוגמה: סצנה ובה עומד אלבי בתור, ומתלונן לחברתו על האיש העומד מאחוריהם, שמדבר דברי הבל על עבודתו של מרשל מקלוהן. אלבי מסביר למצלמה כמה האיש מאחוריו מעצבן אותו, ובתגובה האיש מדבר למצלמה ומסביר את הצד שלו בוויכוח. לבסוף אלבי פותר את הסכסוך על ידי שליפתו משולי המסך של מרשל מקלוהן (המגלם את עצמו), שמודה כי דבריו של האיש הם אכן טיפשיים.

השפעות

הרומן שלי עם אנני הוא אבן יסוד בתולדות הקולנוע האמריקני. האופן בו אלן מציג סיפור אהבה של דמויות על שלל מורכבותן האישית ולבטיהן הנפשיים הפנימיים, השפיעו על יוצרים אחרים. הסרט השפיע גם רבות על הקומדיות הרומנטיות שבאו אחריו, כמו גם על סדרות טלוויזיה רבות שעשו שימוש בטכניקות המוצגות בסרט זה. מבחינה אופנתית, הלבוש של קיטון בסרט, שכבות של בגדים ועניבה, הפך לפופולרי באמריקה. בסרט גם הופיע לראשונה כריסטופר ווקן בתפקיד ראוי, ובכך הוא פרץ לתודעה האמריקאית עם מה שעתידה להיות קריירה מזהירה.

בהופעה של להקת החברים של נטאשה בבית גבריאל ב-1996, שתועדה באלבומה של הלהקה "בהופעה חיה", סיפר ארקדי דוכין כי השיר "יש בך" נכתב בהשראת הסרט. את המשפט המרכזי בשיר, "יש בך משהו שונה", אומר אלבי לאנני במהלך הסרט.