Loading AI tools
תהליך גאולוגי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בגאולוגיה, הפחתה היא תהליך המתרחש בגבול סגירה, בו חודר לוח אוקייני אל מתחת לליתוספירה של לוח שכן. מקטע המפגש בין שני הלוחות נקרא אזור הפחתה. אזורים אלה מועדים לאסונות טבע, בעיקר לרעידות אדמה, לצונאמי ולהתפרצויות געשיות[1].
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | |
הפחתה היא הכוח המניע תהליכים טקטוניים, ובלעדיה לא תוכל להתרחש תנועה של לוחות. עד תחילת המאה ה-21 נצפתה הפחתה בכדור הארץ בלבד, אולם ניתן לפרש תוואים באירופה, ירחו של צדק, כתוצרים של פעילות טקטונית[2].
הליתוספירה של כדור הארץ מורכבת מן הקרום ומחלקה העליון של המעטפת העליונה. קיימים שני סוגים של ליתוספירה:
הליתוספירה מורכבת מלוחות טקטוניים, הנעים בכמה אופנים:
בגבולות סגירה כאלה, כאשר אחד מן הלוחות מורכב מקרום אוקייני – מתקיימת הפחתה.
המונח הפחתה בעברית נטבע כנראה על ידי פרופ' רפי פרוינד מהאוניברסיטה העברית בירושלים[3]. המונח בלועזית הוא סבדקציה (באנגלית Subduction - כניעה). המילה הפחתה נבחרה, מכיוון שהיכן שמתרחש התהליך המתואר לעיל, קרום כדור הארץ מופחת. זאת מכיוון שכאמור הלוח האוקיאני נוחת אל מתחת ללוח בעל קרום יבשתי, וכשהוא מגיע לעומק של כ־600 קילומטר, הוא מאבד את תכונות המוצק שלו, והופך להיות חלק מהמעטפת. מנגד, מתקיים בשול האחר של הלוח - ברכס המרכז אוקיאני תהליך הפוך של בניית קרום חדש, שמפצה על הפחתת הקרום בקצה האחר של הלוח הטקטוני (ראו להלן). הלוח הימי נוחת אל מתחת ללוח היבשתי מכיוון שהקרום הימי כבד מהיבשתי. המשקל הסגולי הממוצע של הקרום הימי העשוי רובו מבזלות הוא 3.3 גרם/סמ"ק, בעוד שזה של הלוח היבשתי המורכב ברובו מסלעים צורניים (סיליקה) וגירניים הוא 3.0 גרם/סמ"ק.
קרום אוקייני נוצר באמצעות התפשטות קרקעית הים – תהליך גאולוגי המתרחש ברכסים מרכז אוקייניים, ובו נוצרים מקטעי קרום חדשים כתוצאה מהתגבשות של מאגמה. המקטעים החדשים מתרחקים בהדרגה זה מזה ומן הרכס המרכז אוקייני, שם נמשכת היווצרותם של סלעים חדשים. הסלעים המתרחקים מתקררים בהדרגה וצפיפותם עולה.
מאחר ששטח והיקף כדור הארץ נותרים ללא שינוי, צמיחה כזו מלווה בהרס או בצמצום[3]. אלה מתרחשים בגבולות סגירה בשתי דרכים:[4]
גילם של העתיקים בסלעי קרקעית הים הוא כ-180 מיליון שנים – לעומת גילם של סלעים יבשתיים המגיע ל-4.5 מיליארד שנה. ההסבר לפער נעוץ בעובדה שבתהליך הפחתה ממוחזר רק קרום אוקייני[5], ומדובר בתהליך מחזורי שנמשך בין 180 ל-200 מיליון שנה.
ראשית גילויים של אזורי הפחתה במחקר סייסמולוגי שנערך ברחבי העולם במטרה לעקוב אחר רעידות אדמה[6]. במחקרים אלה גילו גאופיזיקאים הבדלים בעומקם של מוקדי הרעידות. רעידות האדמה הרדודות יותר התגלו סמוך לשולי יבשות. אלה הלכו והעמיקו ככל שהתקרבו לאותן יבשות, והעמיקו אף יותר מתחת להן – עד לעומק שלא עלה על 650 ק"מ לערך. תפוצה גאוגרפית זו – המשתרעת על רצועה שרוחבה כ-150 ק"מ במקביל לשולי היבשות[7] – נקראת אזור ודאטי-בניוף, על שמם של החוקרים שתיארו אותה: קיו ודאטי והוגו בניוף.
אזורי הפחתה הם אזורים שדרכם קל מאוד לסלעים להיקבר להגיע לליתוספירה באמצעות הובלה. האזור בליתוספירה שאליו מגיעים הסלעים מאזור ההפחתה נקרא לוח הפחתה. בלוח ההפחתה פועלים על הסלעים לחץ וחום עצומים, מה שגורם לתהליכים כימיים להתרחש בהם ולמינרלים בהם לינטות לפי כיוון הלחץ. עקב התהליכים הכימיים הם בעצם הופכים לסלע חדש ובסלעים מסוימים זה גם גורם למינרלים חדשים להופיע. קוראים לתהליך זה התמרה אזורית.
סלעים עם עמידות פחות גדולה בחום או שנכנסו למקום עמוק וחם יותר בליתוספירה יכולים להינמס במקום לעבור התמרה (ההתמרה קוראת במצב צבירה מוצק). סלעים נמסים הם מגמה, וכשמגמה מתפרצת יש הר געש. בגלל שלוחות ההפחתה מהווים שער לפני כדור הארץ מהליתוספירה עקב החיבור שלהם לתעלת ההפחתה, המגמה יכולה לפרוץ משם בהרבה יותר קלות (הרי במקומות אחרים היא צריכה המיס את הקרום ורק אז לפרוץ). זה גורם להתפרצויות רבות של הרי געש באזורי ההפחתה.
Mart, Y., Aharonov, E., Mulugeta, G., Ryan, W.B.F., Tentler, T., Goren, L. (2005). "Analog modeling of the initiation of subduction". Geophys. J. Int. 160(3): 1081–1091. doi:10.1111/j.1365-246X.2005.02544.x.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
