המרד הכורדי בעיראק (בערבית: الثورة الكردية في العراق; תעתיק מדויק: אַלתַּ'וְרַה אַלְכֻּרְדִיַּה פִי אַלְעִרָאק), שנקרא לעתים גם המלחמה העיראקית–כורדית הראשונה, היה מרד שהתנהל בין שנת 1961 לבין החתימה על הסכם מרץ 1970 ושהיה אחת מסבבי העימות המרכזיים בין הכוחות הלאומיים הכורדיים לבין השלטון המרכזי העיראקי במחצית השנייה של המאה ה-20. המרד, שהתנהל בין ימי שלטונו המהפכני של ראש הממשלה עבד אל-כרים קאסם ועד לימי שלטון הבעת' תחת הנהגתם של הנשיא אחמד חסן אל-בכר וסגנו הדומיננטי סדאם חוסיין, התקיים בתקופה שהתאפיינה בדינמיקה פוליטית משתנה ובתהפוכות שלטוניות תכופות בעיראק, היווה פרק מרכזי במאבקו של העם הכורדי לאוטונומיה והגדרה עצמית במסגרת המדינה העיראקית. את המרד, שהפך למלחמה ארוכה, הנהיגו מוסטפא בארזאני והמפלגה הדמוקרטית הכורדיסטנית (KDP) בתגובה לעשרות שנים של תחושת דיכוי תחת הממשלים העיראקיים השונים בבגדאד. המלחמה התרחשה ברובה באזורים הצפוניים ההרריים בעיראק תוך לוחמת גרילה קשה. המלחמה הסתיימה בקיפאון עד 1970, והביאה לנפילתם של 75,000–105,000 הרוגים. הסכם מרץ 1970, שסיים את הסבב הזה של המרד הכורדי, ניסה להתמודד עם הדרישות הלאומיות הכורדיות הללו, והציע לכורדים אוטונומיה, ייצוג פוליטי והגנה תרבותית. עם זאת, אתגרים ומחלוקות פנימיות שונות הדגישו את המורכבות של ביסוס אוטונומיה בתוך מסגרת לאומית גדולה יותר ומנעו מההסכם להתממש.[1]
עובדות מהירות תאריכים, הצדדים הלוחמים ...
המרד הכורדי בעיראק (1961–1970)
الثورة الكردية في العراق (1961–1970) |
פגישת ראש הממשלה העיראקי עבד אל-כרים קאסם והמנהיג הכורדי מוסטפא בארזאני |
תאריכים |
1961–1970 (כ־9 שנים) |
---|
|
סגירה