המסלול הבין-לאומי אנצו ודינו פרארי
מסלול מירוצים באיטליה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המסלול הבין-לאומי אנצו ודינו פרארי (באיטלקית: Autodromo Internazionale Enzo e Dino Ferrari ידוע יותר כמסלול אימולה הוא מסלול מרוצים, באורך 4.909 ק"מ, הסמוך לעיר אימולה באיטליה. המסלול קרוי על שמם של אנצו פרארי, מייסד יצרנית הרכב וקבוצת המרוצים פרארי, ובנו אלפרדו "דינו" פרארי שנפטר בגיל 24. המסלול מדורג ברמה 1 על פי הדירוג של הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA)[1]. זהו אחד המסלולים הבודדים ברמה זאת בהם מתחרים בניגוד לכיוון השעון.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מסלול מירוץ  |
| על שם |
אנצו פרארי |
| מיקום |
אימולה |
| מדינה |
איטליה |
| מידות | |
| אורך |
4,909 מ' |
| קואורדינטות | 44°20′28″N 11°42′48″E |
|
www | |
 | |
  | |
אימולה אירחה את גרנד פרי סן מרינו בין השנים 1981 ל-2006. בתקופה זו נערכו באיטליה שני מרוצי גרנד פרי מדי שנה, כאשר הגרנד פרי האיטלקי התקיים במונזה, ולכן המרוץ באימולה נקרא על שם הנסיכות הסמוכה. המסלול חזר ללוח המרוצים בעונת 2021 כגרנד פרי אמיליה-רומאניה. המסלול נחשב כמסלול הביתי של קבוצת פרארי, המתחרה באליפות.
שמו המקורי של המסלול היה אוטודרומו דה קסטלצ'יס (Autodromo di Castellaccis) והוא נבנה כמסלול חצי-קבוע בשנת 1953. במסלול לא היו פניות שיקיין, כך שבין הפניות אקווה מינרלי לריוואזה ומפניית ריוואזה עד פניית טוסה המסלול היה כמעט ישר עם עיקולים קטנים. המסלול נשאר בתצורה זאת עד לשנת 1972.
המרוץ הראשון במסלול היה מרוץ אופנועים שהתקיים באפריל 1953. ביוני שנה לאחר מכן התקיים מרוץ המכוניות הראשון. באפריל 1964 התקיים מרות הפורמולה 1 הראשון במסלול, כמרוץ שאינו חלק מהאליפות. ג'ים קלארק ניצח את המרוץ. מרוץ נוסף, שאינו חלק מהאליפות, התקיים בשנת 1979 והסתיים בניצחונו של ניקי לאודה.
המסלול נכנס רשמית לסבב מרוצי אליפות הפורמולה 1 בשנת 1980 כשאירח את גרנד פרי איטליה. נלסון פיקה ניצח את המרוץ. הגרנד פרי האיטלקי חזר למונזה שנה לאחר מכן ובמקומו התקיים במסלול גרנד פרי סן מרינו, שהיווה חלק מלוח המרוצים עד לעונת 2006.
בין השנים 2001 עד 2006 אירח המסלול מרוצים במסגרת אליפות הסופרבייק העולמית. המרוצים שחזרו למסלול החל משנת 2009. החל משנת 2018 מתקיים במסלול הסבב הסוגר של אליפות המוטוקרוס של ה-FIM.
אליפות העולם למכוניות תיור קיימה במסלול מספר אירועים: המרוץ של סן מרינו (2005), המרוץ של אירופה (2008) והמרוץ של איטליה (2009). אליפות ה-GT הבינלאומית הפתוחה קיימה במקום מרוצים בין השנים 2009 עד 2011 ובשנת 2021. אליפות ה-TCR הבינלאומית מתקיימת במסלול מאז שנת 2016.
מרוץ 6 השעות של אימולה נוסף בשנת 2011 כחלק מסבב מרוצי הלה-מאן ומרוצי הלה-מאן אנטרקונטיננטל קאפ עד לשנת 2016. בשנת 2022 חזר המרוץ לסבב מרוצי הלה-מאן האירופאי כמרוץ 4 השעות של אימולה. מרוץ 12 השעות של אימולה התקיים פעמיים בשנים 2017 ו-2018 במסגרת מרוצי ה-24H סרייס.
מלבד מרוצי מכוניות אירח המסלול גם מרוצים במסגרת אליפות העולם באופני כביש ומקטעים במרוץ ג'ירו דה איטליה.
לאורך השנים נוספו למסלול פניות חדשות, דוגמת השיקיין בפניית אקווה מינרלי ופניית וריינטה אלטה. למרות השינויים עיקר העניין במסלול נשארה פניית טמבורלו (Tamburello), פנייה שטוחה וקופצנית שעוברת בסמוך לגדר הבטון שמפרידה בין המסלול לנחל סנטרנו הסמוך לו.
בעונת 1987 התרסקה מכוניתו של נלסון פיקה בפנייה במהלך האימון, כתוצאה מכשל בגלגל. בעקבות הפציעה נאלץ להחמיץ את המרוץ. שנתיים לאחר מכן התרסק בפנייה גרהרד ברגר עם מכונית הפרארי לאחר כשל בכנף הקדמית. ההתנגשות במהירות של כ-300 קמ"ש גרמה להתלקחות המכונית. הודות לתגובה מהירה של המארשלים והצוות הרפואי חולץ ברגר במהירות. עקב כוויות בידיו הוא נאלץ להחמיץ את המרוץ הבא (גרנד פרי מונקו). מישל אלבורטו התרסק בפנייה בשנת 1991, בעת שבחן מכונית עבור קבוצת Footwork Arrows, אך יצא ללא פציעות. שנה לאחר מכן התרסק באותה פנייה ריקארדו פטרזה במהלך בחינת מכונית עבור קבוצת ויליאמס.
בעקבות מותן של איירטון סנה ורולנד רצנברגר במהלך גרנד פרי סן מרינו בשנת 1994 שונתה הפניה מפנייה חזקה שמאלה לפניית שיקיין שמאל-ימין-שמאל.
גרנד פרי סן מרינו בשנת 1994 היה רווי בתאונות ואירועים קטלניים. במהלך האימון ביום שישי סטה רכבו של רובנס באריקלו מהמסלול ופגע בגדר הצמיגים. הברזילאי איבד את ההכרה והתערבות רפואית מהירה הצילה את חייו. למחרת, במהלך מקצה המוקדמות, רולנד רצנברגר התנגש חזיתית בקיר במהירות של כ-310 קמ"ש ומת מיידית משבר בבסיס הגולגולת. במהלך ההקפה השביעית של המרוץ איבד איירטון סנה, שלוש פעמים אלוף העולם, את השליטה במכוניתו והתנגש בקיר בפינת טמבורלו. מותו נקבע בבית החולים כמה שעות מאוחר יותר. בשני אירועים נוספים נפצעו גם מספר צופים ומכונאים.
המסלול המשיך לארח את הגרנד פרי, אך נעשו בו תיקונים והתאמות, במטרה להפוך אותו לבטוח יותר. פניית טמבורלו המהירה הפכה לפניית שיקיין ומלכודת חצץ נוספה בצד החיצוני של הפנייה. פניית וילנב הפכה מפנייה מהירה ימינה, אליה נכנסו בהילוך שישי, לפנייה מתונה יותר אליה מגיעים בהילוך רביעי. גם בפנייה זאת נוספה מלכודת חצץ בצידה החיצוני. השיקיין בפניית אקווה מינרלי בוטל.
שינוי נוסף נעשה בפניית ואריינטה אלטה (Variante Alta) הנמצאת בראש הגבעה המובילה את פניית ריבאצה (Rivazza), נקודת הבלימה הקשה ביותר לאורך המסלול. לפני הגרנד פרי של עונת 2006, הונמכו השוליים במידה ניכרת והפנייה עצמה הודקה כדי להפחית את המהירות ובתקווה להפחית את מספר התאונות.
מרוץ הגרנד פרי הוצא מלוח המרוצים של עונת 2007. הנהלת המסלול קיוותה שהמסלול יוחזר, בסופו של דבר, ללוח המרוצים, בתנאי שהשיפוצים במסלול יושלמו בזמן, אך הדבר לא קרה בסופו של דבר[2]. מאז שנת 2007 עבר המסלול מספר שינויים: השיקיין בואריינטה באסה (variante Bassa) בוטל והמסלול בחלק זה הפך להיות ישר לחלוטין. עם זאת פניית השיקיין עדיין משמשת את המסלול במרוצי אופנועים. באפריל 2008 נהרס אזור הטיפולים הקיים ובמקומו נבנה חדש, שהתפרש על פני שטח גדול יותר. את עבודות הבנייה ליווה הרמן טילקה, אדריכל מסלולי המרוצים של אליפות הפורמולה 1. ביוני אותה שנה, עם השלמת העבודות, קיבל המסלול מהפדרציה הבין-לאומית לרכב (FIA) דירוג T1, המאפשר קיום מבחנים רשמיים לפורמולה 1 במסלול. באוגוסט 2011 קיבל המסלול את הדירוג "1", הרמה העליונה של המסלולים המאפשרת קיום מרוצי פורמולה 1[3].
ביוני 2015 הודיעה הנהלת המסלול כי היא נמצאת במגעים לחזור ללוח המרוצים החל מעונת 2017 במקומו של מסלול מונזה, המארח של גרנד פרי איטליה, שחוזהו עמד להסתיים בסוף עונת 2016[4]. ביוני 2016 נחתם חוזה לאירוח הגרנד פרי החל משנת 2017[5], אך בספטמבר נחתם חוזה חדש עם מונזה[6]. הנהלת המסלול החלה לפעול בהליכים משפטיים כנגד החוזה החדש בטענה לאי-חוקיות המימון שנתנה ממשלת איטליה למסלול במונזה, אך בתחילת חודש נובמבר משכו את התלונה והטיפול בנושא נפסק[7].
בפברואר 2020 הציעו בעלי המסלול לקיים בו מרוץ, במקומו של גרנד פרי סין שבוטל בעקבות מגפת הקורונה. ביולי אותה שנה הוכרז על הוספת המרוץ לסבב. המרוץ התקיים במקביל לגרנד פרי איטליה שהתקיים במונזה ועל כן מותג כגרנד פרי אמיליה-רומאניה[8]. המרוץ המשיך להלחיף את הגרנד פרי הסיני גם בעונות 2021 ו-2022[9]. במרץ 2022 נחתם חוזה לקיום המרוץ במסלול עד לעונת 2025[10].
שיא המסלול בתצורה הנוכחית הוא 1:15.484 נקבע על ידי לואיס המילטון בגרנד פרי אמיליה-רומאניה במהלך עונת 2020
| קטגוריה | זמן | נהג | מכונית | מרוץ | מפת המסלול |
|---|---|---|---|---|---|
| תצורת גרנד פרי: 4.909 ק"מ (2008–הווה) | |||||
| פורמולה 1 | 1:15.484[11] | לואיס המילטון | מרצדס-AMG F1 W11 EQ Performance | גרנד פרי אמיליה-רומאניה (2020) |  |
| GP2 אסיה | 1:28.097 | רומן גרוז'אן | דלארה GP2/11 | GP2 אסיה (2011) | |
| פורמולה 2 | 1:28.353 | ג'האן דרוואלה | דלארה F2 2018 | פורמולה 2 (2022) | |
| אוטו GP | 1:32.189[12] | קימיה סאטו | לולה B05/52 | אוטו GP (2014) | |
| LMP1 | 1:33.112[13] | סבסטיאן בורדייה | פיג'ו 908 | מרוץ 6 השעות של אימולה (2011) | |
| פורמולה 3 | 1:33.129 | רומן סטאנק | דלארה F3 2019 | פורמולה 3 (2022) | |
| LMP2 | 1:33.702[14] | לורנצו קולומבו | Oreca 07 | מרוץ 4 השעות של אימולה (2022) | |
| יורופורמולה אופן | 1:35.273[15] | ג'ק קרופורד | דלארה 320 | יורופורמולה אופן (2021) | |
| LMP3 | 1:38.235[16] | לורן הור | דוקין M30 - D08 | לה מאן קאפ (2022) | |
| פורמולה 2 (2009–2012) | 1:38.576 | רוברט ויקנס | ויליאמס JPH1 | פורמולה 2 (2009) | |
| אליפות הפורמולה רג'יונל האירופאית | 1:38.769[17] | אדריאן דייוויד | טאטוס F.3 T-318 | אליפות הפורמולה רג'יונל האירופאית (2021) | |
| אינטרנשיונל פורמולה מאסטר | 1:39.946[18] | פאביו ליימר | טאטוס N.T07 | אינטרנשיונל פורמולה מאסטר (2009) | |
| GT3 | 1:40.375[19] | ניקי ת'ים | אסטון מרטין ואטאג' AMR GT3 | GT World Challenge Europe (2022) | |
| פורמולה רנו 2.0 | 1:40.686[20] | פרנקו קולפינטו | טאטוס FR-19 | פורמולה רנו יורוקאפ (2020) | |
| LM GTE | 1:41.024[21] | מתיו גריפין | פרארי איטליה 458 GT2 | מרוץ 4 השעות של אימולה (2014) | |
| SRO GT2 | 1:43.486[22] | אנדרס פיורדבאך | ברבהאם BT63 GT2 קונספט | GT2 אירופה (2022) | |
| פרארי צ'אלנג' | 1:44.024[23] | עמנואל מריה טבצ'י | פרארי 488 צ'אלנג'Evo | פרארי צ'אלנג' אירופה (2020) | |
| פורמולה 4 | 1:44.349[24] | דינו בגנוביץ' | טאטוס F4-T014 | אליפות הפורמולה 4 האיטלקית (2020) | |
| לה מאן פרוטוטייפ צ'אלנג' | 1:44.443[13] | קייל מרסלי | Oreca FLM09 | מרוץ 6 השעות של אימולה (2011) | |
| JS P4 | 1:47.027[16] | דימיטרי אנגלברט | ליז'ייה JS P4 | ליז'ייה - הסבב האירופי (2022) | |
| GT4 | 1:49.524[25] | טום קאנינג | אסטון מרטין ונטאג' AMR GT4 | GT4 הסבב האירופאי (2022) | |
| TCR | 1:51.647[26] | מיקל אזקונה | סיאט קופרה לאון TCR | TCR איטליה (2021) | |
| JS2 R | 1:53.793[27] | דייוויד קוסאנל | ליז'ייה JS2 R | ליז'ייה - הסבב האירופי (2022) | |
| ETC | 1:53.801[28] | פטר פולין | סיאט לאון קפא רייסר | ETC (2016) | |
| אליפות העולם למכוניות תיור | 1:55.388[29] | ג'יימס תומפסון | הונדה אקורד אירו R | אליפות העולם למכוניות תיור (2008) | |
| מרוצי אופנועים: 4.936 km (2009–הווה) | |||||
| אליפות הסופרבייק העולמית | 1:45.727[30] | שאז דייוויס | דוקאטי פאניג'לה V4 R | אליפות הסופרבייק העולמית (2019) |  |
| אליפות הסופרספורט העולמית | 1:51.101[31] | ז'ול קלוזל | אגוסטה F3 675 | אליפות הסופרספורט העולמית (2015) | |
| סופרספורט 300 | 2:08.200[32] | מרי הררה | ימאהה YZF-R3 | סופרספורט 300 (2018) | |
| תצורה מותאמת: 4.959 ק"מ (1995–2006) | |||||
| פורמולה 1 | 1:20.411 | מיכאל שומאכר | פרארי F2004 | גרנד פרי סן מרינו (2004) |  |
| GP2 | 1:33.871 | ניקולא לפייר | דלארה GP2/05 | GP2 (2005) | |
| F3000 | 1:38.936[33] | ג'ורג'יו פנטאנו | לולה B02/50 | F3000 (2002) | |
| יורוסרייס 3000 | 1:40.909[34] | ג'אקומו ריצ'י | לולה B02/50 | יורוסרייס 3000 (2006) | |
| פורמולה 3 | 1:47.137[35] | ולריו סקסלטי | דלארה F399 | אליפות נפורמולה 3 האיטלקית (2000) | |
| GT1 (GTS) | 1:47.399[36] | אוה אלזן | סאלין S7-R | אליפות ה-GT (2004) | |
| אליפות הסופרבייק העולמית | 1:48.389[37] | טרוי בייליס | דוקאטי 998 F02 | אליפות הסופרבייק העולמית (2002) | |
| 500 סמ"ק | 1:49.436 | מיק דוהאן | הונדה NSR500 | גרנד פרי סן מרינו (1997) | |
| פורמולה רנו 2.0 | 1:50.679[38] | פסקל קוכם | טאטוס FR2000 | רנו יורוקאפ (2004) | |
| 250 סמ"ק | 1:51.872 | טצויה הרדה | אפריליה RSV 250 | גרנד פרי אימולה (1997) | |
| N-GT | 1:52.425[36] | לוקאס לור | פורשה 911 (996) GT3-RSR | מרוץ 500 הק"מ של אימולה (2004) | |
| אליפות הסופרספורט העולמית | 1:53.122[39] | קווין קרטין | ימאהה YZF-R6 | אליפות הסופרספורט העולמית (2003) | |
| סופר טורינג | 1:55.737[40] | עמנואל נאספטי | ב.מ.וו 320i | אליפות הסופרטורינג האיטלקית (1999) | |
| 125 סמ"ק | 1:58.490 | ולנטינו רוסי | אפריליה RS125R | גרנד פרי אימולה (1997) | |
| סופר 2000 | 1:59.756[41] | פבריציו ג'ובנרדי | אלפא רומיאו 156 GTA סופר 2000 | ETCC (2004) | |
| מסלול גרנד פרי עם שיקיינים: 5.040 ק"מ(1980–1994) | |||||
| פורמולה 1 | 1:24.335 | דיימון היל | ויליאמס FW16 | גרנד פרי סן מרינו (1994) |  |
| גרופ C | 1:37.840[42] | פיירלואיג'י מרטיני | לנצ'יה LC2 | מרוץ 1000 הק"מ של אימולה (1984) | |
| F3000 | 1:38.290[43] | גבריאל טרקווני | מרץ 87B | F3000 (1987) | |
| פורמולה 3 | 1:45.429[44] | לוקה בדואר | דלארה F391 | אליפות הפורמולה 3 האיטלקית (1991) | |
| גרופ A | 1:51.799[45] | אנטוניו טמבוריני | אלפא רומיאו 155 GTA | אליפות הסופרטורינג האיטלקית (1992) | |
| 500 סמ"ק | 1:53.360 | קני רוברטס | ימאהה YZR500 | גרנד פרי סן מרינו (1983) | |
| ב.מ.וו M1 פרוקאר | 1:54.768[46] | נלסון פיקה | ב.מ.וו M1 פרוקאר | ב.מ.וו M1 פרוקאר (1980) | |
| סופר טורינג | 1:58.079[47] | פבריציו ג'ובנרדי | פיג'ו 405 Mi16 | אליפות הסופרטורינג האיטלקית (1993) | |
| 250 סמ"ק | 2:03.130 | אנטון מאנג | קוואסקי KR250 | גרנד פרי סן מרינו (1981) | |
| 125 סמ"ק | 2:06.030 | אנחל נייטו | גארלי 125 GP | גרנד פרי סן מרינו (1983) | |
| 50 סמ"ק | 2:21.420 | ריקארדו טורמו | מורבילדלי 50 | גרנד פרי סן מרינו (1983) | |
| תצורת גרנד פרי מקורית עם שיקיינים: 5.060 ק"מ (1973–1979) | |||||
| פורמולה 1 | 1:33.610[48] | ז'יל וילנב | פרארי 312 T4 | גרנד פרי דינו פרארי (1970) |  |
| גרופ 7 | 1:34.900[49] | ג'ורג' פולמר | פורשה 917/10 TC | קופה אורו די של (1973) | |
| גרופ 5 | 1:40.800[50] | ז'אן פייר ז'אר | מאטרה-סימקה MS670 | מרוץ 1,000 הק"מ של אימולה (1974) | |
| גרופ 6 | 1:42.300[51] | ז'אן פייר ז'אר | רנו אלפין A442 | מרוץ 500 הק"מ של אימולה (1976) | |
| פורמולה 3 | 1:47.800[52] | מישל אלבורטו | מרץ 793 | אליפות הפורמולה 3 האיטלקית (1979) | |
| 500 סמ"ק | 1:56.000[53] | קני רוברטס | ימאהה YZR500 | גרנד פרי האומות (1979) | |
| 350 סמ"ק | 1:59.300 | קורק בלינגטון | קוואסקי KR350 | גרנד פרי האומות (1979) | |
| 250 סמ"ק | 2:01.400 | קורק בלינגטון | קוואסקי KR250 | גרנד פרי האומות (1979) | |
| 125 סמ"ק | 2:08.500 | תיירי אספייה | מוטובקאן 125 | גרנד פרי האומות (1979) | |
| 50 סמ"ק | 2:24.500 | יוגניו לצריני | קריידלר 50 GP | גרנד פרי האומות (1979) | |
| תצורת מסלול מקורית: 5.017 ק"מ (1953–1972) | |||||
| גרופ 7 | 1:27.700[54] | הלמוט מרקו | BRM P167 | אינטרסרייס (1972) | |
| פורמולה 2 | 1:31.900[55] | פיטר גת'ין | שברון B20 | פורמולה 2 (1972) | |
| גרופ 6 | 1:36.900[56] | ג'קי איקס | מיראז' M3/300 | מרוץ 500 הק"מ של אימולה (1969) | |
| גרופ 4 | 1:41.700[56] | פרנק גרדנר | לולה T70 Mk IIIB GT | מרוץ 500 הק"מ של אימולה (1969) | |
| פורמולה 3 | 1:42.300[57] | סנדרו צ'ינוטי | ברבהאם BT35C | אליפות הפורמולה 3 האיטלקית (1972) | |
| פורמולה 1 | 1:48.300 | טרבור טיילור | לוטוס 25 | גרנד פרי אימולה (1963) | |
| גרופ 3 | 2:04.100[58] | הרברט דמץ | אברת' סימקה 1300 GT | אליפות ה-GT (1965) | |
אתר האינטרנט הרשמי של המסלול הבין-לאומי אנצו ודינו פרארי (באיטלקית ובאנגלית)
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
