היסטוריה של ליטא (1219–1295)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ההיסטוריה של ליטא בין 1219 ל-1295 כוללת את הייסוד וההיסטוריה המוקדמת של המדינה הליטאית הראשונה, הדוכסות הגדולה של ליטא. תחילת המאה ה-13 סימלה את סיום הפרהיסטוריה של ליטא, ומנקודה זו והלאה היא מוזכרת בכתבים שונים ורבים. בשנת 1219 21 דוכסים ליטאים חתמו על ברית עם ממלכת גליציה ווליניה, במה שנחשב לאיחוד הראשון בהיסטוריה של שבטים בלטים. למרות לחימה ממושכת עם המסדר הטבטוני הדוכסות הגדולה של ליטא הצליחה להתרחב ולתפוס שטחים נרחבים באזור בלארוס של היום לאחר נפילתה של נסיכות קייב.
הדוכס הגדול הראשון של ליטא היה מינדאוגאס, הנחשב למייסד המדינה הליטאית ומאחד העם הליטאי. מינדאוגאס הוטבל לנצרות בשנת 1251 והוכתר כמלך ליטא בשנת 1253, אולם בשנת 1261 הוא חזר לאמונתו הפגנית ותקף את בני בריתו הטבטונים. רציחתו בשנת 1263 על ידי אחיינו הביא לסיומה של הממלכה הנוצרית הקדומה בליטא, ובמשך 120 השנים הבאות ליטא תישאר אימפריה פגנית השקועה במלחמה ממושכת נגד המסדר הטבטוני, ששאף לנצר את האזור. לאחר מותו של מידאוגאס הדוכסות הגדולה של ליטא שקעה בתקופת אי-שקט פנימי, ההוכחה הטובה ביותר לכך היא שבעשרים ושתיים השנים לאחר הרצחו שבעה אנשים שונים תפסו את כתר הדוכס הגדול. למרות אי היציבות במדינה הדוכסות הגדולה לא התפוררה.