יוזמת השלום הערבית
תוכנית מדינית של הליגה הערבית לסיומו של הסכסוך הישראלית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יוזמת השלום הערבית (גם: היוזמה הסעודית, 2002 ו- הצהרת ביירות, 2007) היא תוכנית מדינית של הליגה הערבית (ובפרט ערב הסעודית) לסיומו של הסכסוך הישראלי-ערבי, לפיה ינרמלו כל מדינות ערב את יחסיהן עם ישראל בתמורה לנסיגה ישראלית מלאה משטחי רמת הגולן, רצועת עזה ויהודה ושומרון (לרבות מזרח ירושלים) והקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה תהיה מזרח ירושלים.
בנוגע לבעיית הפליטים, התוכנית מציעה "למצוא פתרון צודק ומוסכם" בהתאם להחלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם (ההחלטה קובעת כי "הפליטים אשר ברצונם לשוב לבתיהם ולחיות בשלום עם שכניהם יורשו לעשות זאת במועד המוקדם ביותר האפשרי מבחינה מעשית", נוסח שלפי הפרשנות הערבית דורש את חזרת הפליטים למולדתם.
מעבר לכל פרשנות אפשרית, בטקסט המצוטט מביעה הליגה הערבית,ללא ספק, את תמיכתה במאבקו של העם הפלסטיני להשתחרר מהכיבוש ולממש את זכות השיבה[1].)
בתמורה לצעדים הללו יראו מדינות ערב את הסכסוך הישראלי-ערבי כבא אל קיצו וינרמלו את היחסים עם ישראל "בהקשר של שלום". חברות הליגה הערבית אימצו את ההצעה, שבכך הפכה ליוזמה כלל-ערבית.
התוכנית הועלתה בפסגת הליגה הערבית בביירות ב-28 במרץ 2002 על ידי יורש העצר והשליט דה-פקטו של ערב הסעודית, הנסיך עבדאללה בן עבד אל-עזיז אל סעוד ואושרה בה. היוזמה אושרה מחדש בכינוס הליגה הערבית ב-28 במרץ 2007. ראש ממשלת חמאס, אסמאעיל הנייה, נכח בכינוס זה. הדעות חלוקות האם עצם נוכחותו הייתה מעין איתות של תנועת החמאס לגבי נכונותה לקבל את היוזמה או האם השתתפותו נבעה רק משום כך שהוא אולץ לעשות זאת על ידי מנהיגים בכירים בעולם הערבי, ובית המלוכה הסעודי בראשם.
בשנת 2017 פורסם שמדינות המפרץ הציעו צעדי נורמליזציה, ביניהן הקמת קווי טלקומוניקציה ישירים, מתן רשות טיסה מעל המרחב האווירי והסרת מגבלות על סחר בתמורה להפסקת הבנייה בחלק מההתנחלויות והקלת המצור על עזה[2].