Loading AI tools
שופט אמריקאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הוראס הרמון לארטון (באנגלית: Horace Harmon Lurton; 26 בפברואר 1844 – 12 ביולי 1914) היה שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית מ-1910 ועד מותו. קודם לכן הוא כיהן כשופט בבית המשפט הפדרלי לערעורים בסבב השישי. בעת מינויו לבית המשפט העליון, היה לארטון בן 65, ולפיכך השופט המבוגר ביותר בבית המשפט העליון אי פעם בעת מינויו.
 | |||||||||
| הוראס לארטון | |||||||||
| לידה |
26 בפברואר 1844 ניופורט, קנטקי, ארצות הברית  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
12 ביולי 1914 (בגיל 70) אטלנטיק סיטי, ניו ג'רזי, ארצות הברית | ||||||||
| שם מלא | הוראס הרמון לארטון | ||||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||||
| מקום קבורה | בית הקברות גרינווד, קלארקסוויל, טנסי, ארצות הברית | ||||||||
| השכלה |
בית הספר למשפט קאמברלנד | ||||||||
| מפלגה |
המפלגה הדמוקרטית | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
.png){kind=small} | ||||||||
  | |||||||||
הוראס לארטון נולד בניופורט שבקנטקי. הוא למד באוניברסיטת שיקגו וב-1867 קיבל תואר בוגר במשפטים מבית הספר למשפטים קמברלנד (אז חלק מאוניברסיטת קמברלנד וכיום חלק מאוניברסיטת סמפורד). במלחמת האזרחים הוא שירת כרב-סמל בצבא הקונפדרציה.
על פי אנקדוטה, שנכונותה מוטלת בספק, נשבה לארטון פעמיים על ידי כוחות צבא האיחוד ובפעם השנייה נשלח למחנה השבויים שבאי ג'ונסון שבאוהיו. לימים הוא נהג לספר שהוא קיבל חנינה מהנשיא אברהם לינקולן בעקבות בקשת רחמים שהעבירה אמו של לארטון לנשיא. ככל הנראה שוחרר לארטון לאחר שחתם על שבועת אמונים לאיחוד ולא בשל שום פעולת חנינה של הנשיא.[1]
בשנים 1867–1875 עסק לארטון בעריכת דין במגזר הפרטי בקלארקסוויל שבטנסי. לאחר מכן ועד 1878 הוא היה שופט בבית המשפט לדיני היושר של טנסי בסבב השיפוטי השישי. לאחר מכן ועד 1886 הוא חידש את עיסוקו בעריכת דין. בשנים 1886 - 1893 כיהן לארטון כשופט בבית המשפט העליון של טנסי.
ב-22 במרץ 1893 מונה לארטון על ידי הנשיא גרובר קליבלנד כשופט בבית המשפט הפדרלי לערעורים בסבב השישי, במקומו של השופט האוול ג'קסון, שקודם לבית המשפט העליון. ב-27 במרץ אושר מוניו על ידי הסנאט של ארצות הברית. בבית משפט זה כיהן לארטון עד 1909, כאשר מונה לבית המשפט העליון. במקביל לכהונתו בבית המשפט הפדרלי שימש לארטון בשנים 1905 - 1909 כדקאן המחלקה למשפטים של אוניברסיטת ואנדרבילט.
ב-13 בדצמבר 1909 מונה לארטון על ידי הנשיא ויליאם הווארד טאפט כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית במקומו של השופט רופוס פקהאם שנפטר. ב-20 בדצמבר אושר המינוי על ידי הסנאט ולארטון הושבע לתפקיד ב-3 בינואר 1910. בגיל 65, היה לארטון השופט המבוגר ביותר בעת מינויו מכל שופטי בית המשפט העליון לדורותיהם.[hebrew 1][2]
מינויו של לארטון היה הראשון מבית חמשת המינויים של הנשיא טאפט לבית המשפט העליון (שישה, אם כוללים את מינויו של וייט כנשיא בית המשפט). המינוי הפתיע רבים בשל העובדה שבניגוד לטאפט, שהיה רפובליקני, לארטון היה דמוקרט. התובע הכללי בממשלו של טאפט, ג'ורג' וודוורד ויקרשאם, טען שלאטרון היה מבוגר מדי כדי להתמנות לבית המשפט העליון, אך טאפט העריץ את לארטון. לימים אמר טאפט ש"העונג הגדול ביותר בתקופת נשיאותי" היה למנות את לארטון.[3]
בעת כהונתו של לארטון בבית המשפט העליון הוא צידד לרוב בדעותיו של עמיתו אוליבר ונדל הולמס הבן, שהיה פרוגרסיבי בהשקפתו.[4] חוות הדעת הבולטת ביותר שהוא כתב הייתה בפסק הדין "קויל נגד סמית'" (Coyle v. Smith), שבו נקבע שהממשלה הפדרלית לא יכולה להכתיב לאף אחת מהמדינות היכן למקם את עיר הבירה של המדינה.
הוראס לארטון נפטר כתוצאה מהתקף לב ב-14 ביולי 1914 באטלנטיק סיטי. הוא נטמן בבית הקברות גרינווד שבקלארקסוויל. במלחמת העולם השנייה נקראה על שמו אחת מאוניות ליברטי.[5]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
