האחיות אנדרוז

האחיות אנדרוז
מקום הקמה	מינסוטה
תקופת הפעילות	1925–1967 (כ־42 שנים)
סוגה	סווינג • בוגי ווגי
חברת תקליטים	דקה רקורדס, דוט רקורדס
פרסים והוקרה	כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד
	פרופיל ב-IMDb
חברות
	לה וורן סופי; מקסן אנג'לין; פטרישיה מרי

האחיות אנדרוז (באנגלית: The Andrews Sisters) הייתה הלהקה הנשית הקולית המצליחה ביותר בארצות הברית בתקופת מלחמת העולם השנייה ובשנים שלאחריה. השלישייה כללה שלוש אחיות: לה וורן סופי (1911–1967), מקסן אנג'לין (1916–1995) ופטרישיה (פטי) מרי (1918–2013), ילידות מינסוטה בארצות הברית. האחיות שרו בסגנון "הרמוניה צפופה", (close harmony), שבו המרווחים בין הקולות קטנים, כך שהאקורדים הנוצרים עם שילוב הקולות פרושים על המרווח המינימלי האפשרי. סגנון זה אפיין בדרך כלל את להקות הברברשופ הגבריות. מעט להקות נשים וגברים התקרבו להצלחה המרשימה לה זכו האחיות אנדרוז בתקופה שבין סוף שנות ה-30 עד לתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20, תקופה שבה נתנו את הטון תזמורות ביג בנד וזמרים סולנים. הסגנון האופטימי שלהן תרם לעידוד המורל בשנות המלחמה, ושיריהן זכו להצלחה עצומה. השלישייה מכרה למעלה מ-100 מיליון תקליטים, והן זכורות מאותה התקופה לבושות במדי צבא בהשמיען את השיר "Boogie Woogie Bugle Boy" שהפך לסמלן המסחרי. The Andrews Sisters | Biography, Albums, Streaming Links, AllMusic (באנגלית)

עובדות מהירות מקום הקמה, תקופת הפעילות ...

סגירה

האחיות אנדרוז נולדו במינסוטה לאב מהגר ממוצא יווני ולאם ממוצא נורווגי. את אהבתן למוזיקה פיתחו הבנות בבית הוריהן. בילדותן נהגו השלוש להתאסף סביב הפסנתר המשפחתי ולשיר יחדיו. הן אהבו לחקות את כוכבי התקופה, ובהן אלה פיצג'רלד. כשהלהקה הוקמה הייתה פטרישיה (פטי), האחות הצעירה והזמרת המובילה של השלישייה, בת 7 בלבד ובת 12 כשהשלישייה זכתה לראשונה בתחרות לכישרונות צעירים, במיניאפוליס. היא מתוארת באתר הרשמי של הלהקה כ"בלונדית קולנית" שהנהיגה את השלישייה בקולה הבוטח. מקסין, האחות האמצעית, מתוארת כ"ברונטית" שייחודה במגוון ווקלי, שיצר אפקטים מעניינים. האחות המבוגרת, לה וורן, תוארה כ"ג'ינג'ית חזקה ופראית, בעלת חוש הומור ועין אופנתית".The Andrews Sisters :: Official Web Site, web.archive.org, ‏2007-07-04 הרפרטואר של האחיות אנדרוז כלל מגוון של סגנונות מסווינג ועד קאנטרי. הפופולריות הרבה שלהן באה לידי ביטוי לא רק בתעשיית המוזיקה, אלא גם בתוכניות רדיו, בסרטים הוליוודיים, במחזות על בימת ברודוויי וגם בפרסומות.

את צעדיהן הראשונים בקריירה המוזיקלית עשו במחיצת המופע המוזיקלי של לארי ריץ', אליו התלוו ברחבי ארצות הברית. במקביל הופיעו האחיות בירידים, במופעי וודוויל ובמועדונים. כל רגע פנוי הן ניצלו לצורך חזרות, כשלעיתים הן מתכוננות להופעה הבאה במושב האחורי של מכונית הביואיק של אביהן. בשנת 1937, לאחר שש שנים "בדרכים" זכו הבנות להצלחה הראשונה, בעזרת הלהיט ביידיש "ביי מיר ביסט דו שיין", שהוקלט בחברת התקליטים "דקה" ונמכר ב-350 אלף עותקים. ההצלחה העלתה אותן לדרגת כוכבות והפכה אותן ללהקה הנשית הראשונה אי פעם בארצות הברית שקיבלה "תקליט זהב". במשך שנים רבות נחשבו האחיות אנדרוז ללהקת הנשים הפופולרית ביותר בכל הזמנים.

השיר "ביי מיר ביסט דו שיין", נכתב ב-1932 עבור אופרטה כושלת ביידיש שכעבור שנה ירדה מהבימה. את המילים כתב יעקב ג'ייקובס ואת המנגינה המלחין שלום סקונדה. השניים, יחד עם מפיק ההצגה, ניסו למכור אותה להוליווד אולם לא הצליחו לעניין איש. לבסוף, בשנת 1937, מכרו סקונדה ויעקב את השיר למוציא לאור תמורת 30 דולר, כשהם מתחלקים בכסף שווה בשווה. שלושה חודשים לאחר מכן כבר נוגנה ברדיו גרסה חדשה לשיר, באנגלית, של האחות אנדרוז. מהשיר היידי נותר רק המשפט "ביי מיר ביסט דו שיין". עד מהרה הפך השיר ללהיט ענק. Sholom Secunda - The Story of Bei Mir Bist Du Schoen, www.dvrbs.com

הלהקה התפרקה ב-1953 כשפטי, בהשפעת בעלה שהיה גם סוכנה, החליטה לפתוח בקריירה משל עצמה. שתי אחיותיה קראו לראשונה על ההחלטה של פטי במדור רכילות, וכתוצאה מכך נותק הקשר ביניהן למשך שנתיים. היחסים הורעו עוד יותר כשפטי תבעה את אחותה לה וורן בדרישה לקבל נתח גדול יותר מעזבון ההורים. מקסין ולה וורן ניסו להמשיך כדואט ואף זכו לביקורות טובות במהלך סיור בן 10 ימים באוסטרליה אלא שניסיון התאבדות של מקסין, בדצמבר 1954, הפסיק את המשך ההופעות.

השלישייה חזרה להופיע יחדיו ב-1956 לאחר שהאחיות התפייסו ביניהן. הן חתמו על חוזה הקלטות חדש עם חברת "קפיטול רקורדס" והקליטו 12 תקליטונים במהלך 1959. ב-1962 הן חתמו על חוזה הקלטות חדש, הפעם על הקלטת תקליטים בשיטת הסטריאו. במרוצת חמש השנים הבאות הקליטו סדרה של אלבומים, שכללו כמה מלהיטיהן הקודמים. בשנות השישים הן קיימו מסעות הופעות אינטנסיביים במועדוני היוקרה של לאס וגאס, קליפורניה ולונדון.

המסך ירד סופית על הלהקה ב-1967, בשעה שהאחות הבכירה, לה וורן, נפטרה ממחלת הסרטן, שנה לאחר שחלתה. בתקופת אשפוזה החליפה אותה בלהקה הזמרת ג'ויס דה יונג. לה וורן הייתה תמיד המפייסת בין האחיות בעתות משבר. כשנפטרה מקסין לא ראתה עוד טעם בהמשך קיומה של הלהקה ועברה לקריירה חדשה כמורה למשחק, דרמה ופיתוח קול לבני נוער במצוקה. פטי לעומתה המשיכה בקריירה סוליסטית עד פטירתה.

לאחר מותה של לה וורן התאחדו מקסין ופטי פעם נוספת כדי להקליט ב-1972, ביחד עם הזמרת בט מידלר, גרסת רוק אנד רול ללהיטן Boogie Woogie Bugle Boy, אבל ההופעה המחודשת המשמעותית יותר הייתה במסגרת המחזמר הנוסטלגי על ימי מלחמת העולם השנייה Over Here! על קרשי הבמה בברודוויי. היו אלה ימי התהילה האחרונים של צמד האחיות.