Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דינמיקה ניוטונית מתוקנת (דינ"ם, באנגלית: Modified Newtonian Dynamics או MOND) היא תאוריה פיזיקלית בתחום האסטרופיזיקה המנסה למצוא פתרון לבעיית כמות המסה ביקום, כלומר פתרון לפער בין המסה המתגלה בתצפיות אסטרונומיות לבין התחזיות של חוקי הפיזיקה. תיאורית הדינ"ם מציעה לבצע שינויים בחוקי ניוטון כדי לפתור את הבעיה, ובכך מהווה תאוריה חלופית לתאוריית "החומר האפל" (Dark Matter).[1]
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
פרופסור מרדכי מילגרום הגה את התיאוריה; בשנת 1983 הוא פרסם שלושה מאמרים בנושא שמהווים את אבן היסוד של התאוריה שלו, שמכניסה שינויים בחוקי הכבידה של ניוטון.
מילגרום מציע לבצע תיקונים בעיקר בחוק השני (ΣF=ma) ובחוק הכבידה האוניברסלי (אשר נחשבים לאבן יסוד בפיזיקה הקלאסית). תיקונים אלה נועדו להסביר את התצפיות שהתקבלו ובכך למצוא פתרון לבעיית המסה, הנוצרת בעיקר בשולי הגלקסיות.
כיום, דינ"ם תואמת את התצפיות ואת מדידות מהירות הסיבוב של הגלקסיות בצורה מדויקת יותר מתאוריית החומר האפל. למרות זאת, כיום רק מיעוט בקרב המדענים תומך בתאוריית הדינ״ם. ניסויים עכשוויים (אנ') החוקרים את מהות שדה הכבידה ואת חוקי התנועה צפויים לספק מידע נוסף שיאפשר להכריע איזו תאוריה עדיפה. אם דינ"ם תתגלה כתאוריה עדיפה, ייתכן וחוקים פיזיקליים נוספים המתבססים על חוקי ניוטון יתבררו כטעוני תיקון.
התצפיות והמדידות שנערכו לשם בדיקת כמות המסה ביקום לא תאמו את התחזיות של חוקי הפיזיקה המודרנית. התחזיות צפו שתהיה ביקום מסה נמוכה בהרבה מהמסה שנמדדה (למשל, המסה שנמדדה לצבירי גלקסיות ביקום גדולה פי 10 מהמסה הצפויה על פי התאוריה, ובקצות הגלקסיות המצב חמור עוד יותר כאשר המסה שנמדדה גדולה פי 100 מהתוצאות הצפויות).[2] מרבית הפיזיקאים מסבירים פער זה באמצעות קיומו של "חומר אפל", אשר למעשה אין אפשרות לראותו בעין אנושית משום שאין לו אינטראקציה עם אור ולכן כשמו כן הוא, אפל.
לפי תאוריה זו, כמות החומר ביקום מחולקת לשלושה מרכיבים - חומר רגיל, המוכר לנו, המהווה רק כארבעה אחוזים מכמות החומר הנמצאת ביקום. אותו "חומר אפל", מהווה כ-20 אחוזים מהיקום. שאר היקום מורכב לפי הערכת המדענים מ"אנרגיה אפלה", שגם לה אין שום הוכחה המאשרת את קיומה. הקהילה המדעית טוענת לקיומה ולקיום החומר האפל כי היא זקוקה להם לצורך השלמת פער המסות והאנרגיה בין חוקי הפיזיקה המודרנית לתוצאות המדידות שבוצעו.[3]
אף על פי שתאוריית החומר האפל היא העמדה הרווחת בקרב קהילת המדענים האסטרו-פיזקאים, ישנו ספק רב בקיום החומר האפל משום שכאמור אין ממצאים המאששים את קיומו, והוא מעולם לא זוהה במדידות.
על מנת להסביר את פערי המסות בגלקסיות ללא החומר האפל, התאוריה של מילגרום מציעה תיקונים לשניים מחוקי ניוטון: החוק השני של ניוטון וחוק הכבידה. התאוריה מציעה לתקן את היחס בין כח לתאוצה בחוק השני של ניוטון במצבים בהם התאוצה של המערכת נמוכה מאוד, למשל תאוצה של גלקסיות. מכיוון שתאוצת הגלקסיות היא נמוכה מאוד (תאוצת מערכת השמש למשל היא אחד אנגסטרם לשנייה בריבוע), תיקון זה אמור לתקן את פערי המסות, וכך כמעט לייתר את הצורך בתאוריית החומר האפל. זהו הרעיון המרכזי של תאוריית דינ"ם.
על מנת ל"תקן" את היחס, דינ"ם מגדירה קבוע פיזיקלי חדש: קבוע זה הוא "קבוע התאוצה" וסימונו a0. הקבוע אחראי לתיקון היחס בין כח לתאוצה במקרה של תאוצות קטנות מאוד. הכלל הוא כזה: אם תאוצת המערכת היא גדולה מאוד מ-a0, אז החוק השני של ניוטון פועל לפי ניסוחו המקורי. אולם, אם תאוצת המערכת קטנה מאותו קבוע פיזיקלי, היחס בין כח לתאוצה במערכת משתנה כך שהכוח עומד ביחס ישר לריבוע התאוצה. כתוצאה מכך, כדי לקבל תאוצות קטנות נדרש כח קטן יותר מאשר במכניקה הניוטונית. לפיכך יש צורך בפחות מסה על מנת לקבל את כח הכבידה הרצוי, ואין עוד צורך בחומר האפל, או לפחות בחלק משמעותי ממנו.
השימוש ב-a0 נחוץ בעיקר כדי להסביר את הפער בין תצפית שולי גלקסיות והחישוב המכני המקובל (ניוטוני או יחסותי). לפי חוקי ניוטון, ככל שהמרחק ממרכז הכוכב גדל, התאוצה והמהירות שלו קטנות יותר. כתוצאה מכך, התאוצה הופכת לנמוכה יותר מ-a0. הרגע המיוחד בו מתרחש דבר זה תלוי בקבוע a0 של הגלקסיה ובמסה שלה: ככל שהמסה גדולה יותר, כך המקום בו מתחילה לתת דינ"ם את אותותיה רחוק יותר. ברגע זה דינ"ם מתחילה לתת את אותותיה ומנבאת כוחות שונים ומסות שונות מאשר המכניקה הניוטונית.
דינ״ם מציגה תוצאות עקביות יותר מחוקי ניוטון. על פי כללי המכניקה הניוטונית המוכרת, רוב המסה של הגלקסיה צריכה להיות במרכזה, והכוכבים צריכים לנוע במסלולים מעגליים בגודל מהירות קבוע שקטן ככל שרדיוס הסיבוב עולה. למשל, במערכת השמש שלנו: רוב המסה היא בשמש עצמה, וכוכב חמה, הקרוב ביותר לשמש הוא זה שנע במהירות הגבוהה ביותר. השינוי שדינ"ם חוזה הוא שהמהירות צריכה לרדת רק עד שהיא מגיעה לערך קבוע, והיא מנבאת נכון את המתרחש בגלקסיות "חלזוניות", בהן המהירויות מגיעות לערך קבוע מסוים, ובנוסף מנבאת בהצלחה את העקומה "יחס טולי-פישר", שיודעת לנבא מה המהירות הקבועה אותה חוזה דינ"ם- המהירות עומדת ביחס ישר לשורש הרביעי של הארת הגלקסיה.
מקרה נוסף בו דינ"ם חוזה טוב יותר את התצפיות מאשר החומר האפל, הוא בכל הקשור למידת העקמומיות המסלולית של הגלקסיות: הכוונה היא לשינוי בכיוון המהירות.
מאז שהחלו למדוד את גודל המהירות ואת עקמומיות הסיבוב של הגלקסיות על מנת להשוות בין התאוריות השונות, תאוריית דינ"ם היא זו שמסבירה את התצפיות באופן האלגנטי והפשוט ביותר. בהשוואה לתאוריות האחרות, לדינ"ם יש פרמטר אחד שיש להשלים לכל גלקסיה בנפרד, והוא מקדם ההמרה של אור הכוכבים למסה. לעומת זאת, תאוריית החומר האפל זקוקה לשני פרמטרים על מנת להוכיח נתון זה- הכמות של החומר האפל ומסתו.
למרות כל זה, עדיין מרבית המומחים בעולם מתקשים להאמין לתאוריה. דינ"ם עדיין לא נמדדה באופן מוחשי אלא רק הצליחה להסביר את התצפיות שנראו. דינ"ם פועלת בייחוד בשולי גלקסיות, ומשמעות הדבר היא שכרגע לא ניתן לפתח ניסוי שייבדק במעבדה ויוכיח את התאוריה. מסיבה זאת, מרבית החוקרים רואים בדינ"ם כחסרת ביסוס מחקרי ולכן לא יכולים לדבוק בה כמו שהם מאמינים בתאוריות הגדולות והמפורסמות כמו למשל תורת היחסות ותורת הקוונטים.[4]
מאחר שדינ"ם תוכננה במיוחד כדי לייצר עקומות סיבוב שטוחות, אלה אינם מהווים ראיה לתאוריה. אף על פי כן, מגוון רחב של תופעות אסטרופיזיקליות מטופלות בקפידה במסגרת דינ"ם. רבים מאלה יצאו לאור לאחר פרסום המאמרים המקוריים של מילגרום וקשה להסבירם באמצעות תאוריית החומר האפל.
דוגמאות מובהקות לכך:
גם פיזיקאים רבים אשר מודים כי תאוריית דינ"ם מספקת תיאור תמציתי ומדויק של מגוון רחב של תופעות גלקטיות, דוחים את הרעיון כי הדינמיקה הקלאסית עצמה דורשת שינוי. במקום זאת הם מנסים להסביר את ההצלחה של החוק בעזרת התייחסויות להתנהגות של חומר אפל. מאמץ מסוים הופנה לכיוון ביסוס הנוכחות של קנה מידה מאפיין של התאוצה כתוצאה טבעית של ההתנהגות של הילות חומר אפלות קרות, אף על פי שמילגרום טען כי טענות מסוג זה מסבירות חלק קטן בלבד מהתופעות של דינ״ם. הצעה אלטרנטיבית היא לשנות את המאפיינים של חומר אפל (למשל, כדי לגרום לאינטראקציה חזקה עם עצמו או עם באריונים) על מנת לגרום לקשר החזק בין המסה הבאריונית ומסת החומר האפל עליו התצפיות מצביעות.
הבעיה החמורה ביותר העומדת בפני התאוריה היא שהיא אינה יכולה לבטל לחלוטין את הצורך בחומר אפל בכל מערכות אסטרופיזיקאליות: צבירי גלקסיות מראים חוסר התאמה במסה גם כאשר נותחו באמצעות דינ״ם. העובדה שצורה כלשהי של מסה בלתי נראית חייבת להתקיים במערכות אלה גורעת מהאלגנטיות של דינ״ם כפתרון לבעיית המסה החסרה, אם כי לפי דינ"ם - די שכמות המסה הנוספת הנדרשת תהיה רק 5 פעמים פחות מאשר בניתוח ניוטוני - וגם אין דרישה שהמסה החסרה תהיה לא באריונית. אמנם יש המשערים כי נייטרינו בעלי אנרגיה של 2 אלקטרון וולט יכולים להסביר לפי דינ״ם את תצפיות הצבירים תוך שמירה על הצלחות הניבוי של דינ"ם בקנה מידה של הגלקסיה, אבל לפי המדידות המעודכנות של אנרגיית הניטרינו - היא בפועל נמצאה קטנה פי 16 (כשמינית אלקטרון וולט) מהשיעור הנדרש לה לפי דינ"ם.
תצפית משנת 2006 של זוג צבירי גלקסיות מתנגשות המכונות "צביר הקליע", מהווה אתגר משמעותי עבור כל התאוריות המציעות שינוי בכבידה כפתרון לבעיית המסה החסרה, כולל דינ״ם. אסטרונומים מדדו חלוקת מסה כוכבית וגזית בצבירים באמצעות אור נראה ורנטגן, ובנוסף מיפו את הצפיפות המשוערת של החומר האפל באמצעות עידוש כבידתי. על פי חיזוי דינ״ם, ניתן היה לצפות שמרכז המסה החסרה יהיה במסה הגלויה. בניגוד לדינ"ם, הרכבת המודל הסטנדרטי עם תאוריית החומר האפל צפויה לחזות שהוא יתקזז משמעותית מן המסה הנראית הואיל - והילות שני הצבירים המתנגשים יעברו זה דרך זה - תוך כדי שגזי הצבירים יגיבו זה עם זה ובסופו של דבר יסיימו במרכז. קיזוז כזה, שמצופה אפוא דווקא מתאוריית החומר האפל, אכן נראה בבירור בתצפיות. הועלתה השערה, עם זאת, שייתכן כי מודלים מבוססי דינ״ם יוכלו ליצור כזה קיזוז במערכות לא ספירליות-סימטריות באופן משמעותי, כגון צביר הקליע.
מספר מחקרים אחרים ציינו קשיים תצפיתיים עם דינ״ם. לדוגמה, נטען כי יש התאמה דלה של דינ״ם לפרופיל פיזור מהירות של צבירים כדוריים ולפרופיל הטמפרטורה של צבירי גלקסיות, ערכים שונים של a0 נדרשים להתאמה עם עקומות סיבוב של גלקסיות שונות וכי דינ״ם באופן טבעי לא מתאימה להרכבת הבסיס של התאוריה הקוסמולוגית.
מלבד הבעיות התצפיתיות האלה, דינ״ם וההכללות שלה מלאות בקשיים תאורטיים. מספר תוספות ליחסות הכללית נדרשות כדי ליצור תאוריה עם הגבלה שאינה ניוטונית או יחסותית, שפע של גרסאות שונות של התאוריה מציעות תחזיות שונות במצבים פיזיקליים פשוטים ובכך מקשות על בחינת המסגרת באופן חד משמעי ועל ניסוחים מסוימים (ובראשן אלה המבוססות על אינרציה שונה) אשר סבלו מהתאמה דלה עם עקרונות פיזיקליים כגון חוקי שימור.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.