Loading AI tools
צייר סקוטי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דייוויד וילקי (באנגלית: David Wilkie; 18 בנובמבר 1785 – 1 ביוני 1841) היה צייר סקוטי, הידוע במיוחד בזכות סצינות הז'אנר שלו. הוא צייר בהצלחה במגוון רחב של סגנונות, כולל סצנות היסטוריות, דיוקנאות וסצינות ממסעותיו לאירופה ולמזרח התיכון. הוא היה הצייר הראשי של המלך ויליאם הרביעי והמלכה ויקטוריה.[1][2]
 | |
| לידה |
18 בנובמבר 1785 פיף, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
1 ביוני 1841 (בגיל 55) מלטה הבריטית, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| מקום לימודים |
קולג' אדינבורו לאמנות |
| פרסים והוקרה |
Knight Bachelor |
  | |
דייוויד וילקי נולד בפיטלסי פייף בסקוטלנד ב-18 בנובמבר 1785. הוא היה בנו של כומר קהילה בקולטס, פייף. בגיל צעיר הוא פיתח אהבה לאמנות. בשנת 1799, לאחר שלמד בבית הספר בפיטלסי, אביו הסכים באי רצון שיהפוך לצייר. הוא נכנס לאקדמיה באדינבורו, והחל בלימוד האמנות אצל ג'ון גרהם, ואצל ויליאם אלן וג'ון ברנט.
ויליאם ביקר הרבה בשווקים וירידים, ורשם במחברתו סקיצות של סצינות שנחשף אליהן. בין תמונותיו מהתקופה הזו ניתן להזכיר נושאים מתוך ספרות ואגדות, כמו מ"מקבת", ו"דיאנה וקליסטו", שזכה בשנת 1803 בפרס של באקדמיה הסקוטית.[3]
בשנת 1804 עזב וילקי את האקדמיה בסקוטלנד. הוא חזר לכפר הולדתו שם החל לצייר את תמונת הנושא החשובה הראשונה שלו, "Pitlessie Fair", הכוללת כ-140 דמויות, ובה הציג דיוקנאות של שכניו ושל כמה מבני חוג משפחתו. בנוסף לציור הגדול הזה, וילקי היה מועסק באותה תקופה בציור דיוקנאות, הן בבית והן בקינגהורן, סנט אנדרוז ואברדין.
באביב 1805 עזב את סקוטלנד ללונדון, והחל ללמוד בבתי הספר של האקדמיה המלכותית. אחד הפטרונים הראשונים שלו בלונדון היה רוברט סטודארט, יצרן פסנתרנים, שהיה בקשר משפחה רחוק עם וילקי. רוברט הזמין את דיוקנו והציג את יצירותיו האחרות של האמן הצעיר לרוזנת של מנספילד. בנה היה הרוכש של "פוליטיקאי הכפר", ציור שמשך תשומת לב רבה כאשר הוצג באקדמיה המלכותית בשנת 1806.
בשנת 1814 הוא סיים את הציור "מכתב המלצה", אחת התמונות המצטיינות בעדינות ובשלמות. באותה שנה ערך את ביקורו הראשון ביבשת, ובפריז למד את יצירות האמנות שמוצגות במוזיאון הלובר. בשנת 1816 ערך סיור דרך הולנד ובלגיה בחברת ריימבאך, החרט של רבים מציוריו.[4]
"קריאת הצוואה", ועבודה שהוזמנה ממלך בוואריה הושלמה בשנת 1820. שנתיים אחר כך הוצגה באקדמיה המלכותית התמונה החשובה של "גמלאי צ'לסי", שהוזמנה על ידי הדוכס מוולינגטון בשנת 1816, בעלות של 1,200 גינאה. כשחזר לסקוטלנד בשנת 1817, הוא צייר את סר וולטר סקוט ומשפחתו.
בשנת 1822 ביקר וילקי באדינבורו, על מנת לבחור נושא מתאים לציור מביקורו של המלך ג'ורג' הרביעי בסקוטלנד. קבלת פני המלך בכניסה לארמון הולירוד היה האירוע שנבחר בסופו של דבר. בשנה שלאחר מכן, כאשר וילקי מונה לצייר המלכותי בסקוטלנד, הוא קיבל משימה לצייר את המלך והחל לעבוד בחריצות בנושא. אולם חלפו מספר שנים לפני שסיים את הציור. מצבו הבריאותי התדרדר, הוא סבל מהמתח בו היה נתון.
בשנת 1825 הוא חיפש מפלט מהמתח בנסיעות ליבשת. לאחר שביקר בפריז, הוא נסע לאיטליה], ביקר ברומא, ונציה ופירנצה.[5] את קיץ 1827 הוא בילה בז'נבה, שם התאושש מספיק כדי לצייר את "הנסיכה דוריה רוחצת את רגלי עולי הרגל", יצירה שכמו כמה תמונות שסיים ברומא הושפעו מאוד מהאמנות האיטלקית שהקיפה אותו. באוקטובר עבר לספרד, משם חזר לבריטניה ביוני 1828.
שלוש השנים האלה באירופה הביאו לשינוי סגנון מלא של דייוויד וילקי. עד לעזיבתו את בריטניה הוא הושפע בעיקר מציירי הז'אנר ההולנדים, שאת הטכניקה שלהם למד בקפידה, ואת יצירותיהם הוא שמר לצדו בסטודיו. בשיטת הציור ההולנדי הוא השתמש להצגת סצינות החיים האנגליים והסקוטיים שצפה בהם. נראה שדוד טנירס הבן היה דמות ההשראה שלו. נושאים מתקופה מאוחרת יותר - כמו "הגמלאים בצ'לסי" צוירו בסגנון אחר, מבוגר יותר.
אך במסעות באירופה הוא הושפע מהמאסטרים האיטלקיים, וציירים הספרדים הגדולים.
ביצירות שייצר וילקי בתקופת חייו האחרונה שוב השתנה הסגנון. גם הנושאים שלו כבר לא היו נושאים ביתיים של צייר ז'אנר. הוא ניסה להציג סצנות היסטוריות, שעלו מאסוציאציות במסעו באירופה. שינוי הסגנון שלו ושינוי הנושא זכו לביקורת קשה באותה תקופה. במידה מסוימת הוא איבד את אהדת הציבור, שהצטער על שעזב נושאים מוכרים ופחות היו מוכנים לעקוב אחריו אל תוך המבוך ההיסטורי אליהם ביקש להוביל אותם.
וילקי אכן היה צייר ז'אנר חשוב, ולכן נמתחה ביקורת על שינוי סגנונו. בעוד שעבודותיו המאוחרות חשובות פחות מאלו של תקופתו הקודמת, חלקן לפחות מראות על התפתחות האמן בשליטה על הרמונית צבע מורכבת.
בשובו לאנגליה השלים וילקי את הציור "קבלת פני המלך בכניסה לארמון הולירוד" - דוגמה מיוחדת לאיחוד סגנונותיו הקודמים והמאוחרים יותר.
בתחילת 1830 מונה וילקי לרשת את סר תומאס לורנס כצייר המלך, ובשנת 1836 הוא קיבל את תואר אבירות. לאחר מותו של וילקי, מונה ג'ורג' הייטר לצייר חצר המלך.
תמונות הדיוקן העיקריות שהעסיקו אותו עד הסוף היו "קולומבוס במנזר בלה רבידה" (1835); "נפוליאון ופיוס השביעי בפונטיינבלו" (1836); "הקיסרית ג'וזפין ומגדת העתידות" (1837); "המלכה ויקטוריה במועצה הראשונה" ( 1838)
בסתיו 1840 החליט וילקי על הפלגה למזרח. הוא עבר דרך הולנד וגרמניה, הגיע לקונסטנטינופול, שם התעכב בגלל המלחמה בסוריה, וצייר את דיוקנו של הסולטאן הצעיר. לאחר מכן נסע מאיזמיר לירושלים, שם נשאר במשך כחמישה שבועות.
היצירה האחרונה של הייתה דיוקן של מוחמד עלי, שנעשתה באלכסנדריה.
בהפלגתו חזרה הוא סבל מהתקף של מחלה בהמשך המסע לגיברלטר, ובסופו של דבר מת בים מול גיברלטר, בדרך לבריטניה, בבוקר 1 ביוני 1841.
הוא נקבר בים במפרץ גיברלטר.
מותו של וילקי הונצח על ידי הצייר הבריטי ויליאם טרנר בציור השמן שכותרתו "מנוחה - קבורה בים".
_-_The_Bride_at_her_Toilet_on_the_Day_of_her_Wedding_-_NG_1445_-_National_Galleries_of_Scotland.jpg)
_-_The_Defence_of_Saragossa_-_RCIN_405091_-_Royal_Collection.jpg)
_-_WGA25758.jpg)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
