בחאר
עיר בספרד מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בחאר או בז'אר (בספרדית: Béjar) היא עיר במחוז סלמנקה שבקהילה האוטונומית קסטיליה ולאון בספרד, כ-215 ק"מ ממערב לעיר הבירה מדריד, ו-197 ק"מ דרום מזרח לעיר ואיאדוליד, בירת הקהילה האוטונומית קסטיליה ולאון. העיר הגדולה הקרובה ביותר אליה היא סלמנקה, במרחק של כ-73 ק"מ. העיר שוכנת באזור הררי ועובר בה כביש שמתחבר לאחד הכבישים הראשיים לפורטוגל. בקרבה לגבול הצפוני של הקהילה האוטונומית של אקסטרמדורה.
 סמל בחאר | |
.jpg) | |
| מדינה |
 ספרד |
|---|---|
| קהילה אוטונומית |
 קסטיליה ולאון |
| מחוז |
 סלמנקה |
| ראש העיר | Alejo Riñones Rico |
| בירת העיר |
בחאר  |
| תאריך ייסוד |
400 |
| שטח | 46 קמ"ר |
| גובה | 959 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 12,961 (2023) |
| ‑ צפיפות | 281.7 נפש לקמ"ר |
| קואורדינטות | 40°23′05″N 5°45′43″W |
| אזור זמן | UTC+1 |
| http://www.aytobejar.com/ | |
  | |
העיר מוקפת מכל עבריה למעט הכיוון הצפוני והצפון מזרחי בשטחים מוגנים. מדרום לה ריכוז גדול במיוחד של שטחים מוגנים.
השטח העירוני של העיר מוקף בחומה שנבנתה על ידי המוסלמים במאה ה-11 והורחבה במאה ה-12 לבקשת המלך אלפונסו השמיני. החומה נשתמרה היטב, בעיקר בחלקה המערבי, ממנו הייתה הכניסה לעיר בימי הביניים, דרך השערים פיקו וסן פדרו. החומה השנייה עמדה על תילה עד למאה ה-19, עת נפרצה בהדרגה על מנת לפנות מקום לכבישים ובתים חדשים, אך יש לה עדיין שרידים בבתי וגני העיר.[1]
נכון לשנת 2018, מנתה אוכלוסיית העיר 12,961 תושבים. שטח השיפוט שלה הוא כ-46 קמ"ר. שטחה העירוני של העיר עצמה עומד על 1,000 דונם לערך (1 קמ"ר).
הראשונים שישבו את אזור בחאר החל מהמאה ה-5 לפני הספירה היו הוֶטוֹנִים, שבט קלטי-איברי. האזור נכבש על ידי הרומאים במאה ה-2 לספירה, על ידי המורים במאה ה-8 לספירה, ולבסוף על ידי ממלכת קסטיליה במאה ה-12 לספירה. במאה ה-13 תעשיית הטקסטיל של העיר החלה לפרוח, והעיר הייתה ידועה בה.[2]
היישוב קיבל הכרה כעיר בשנת 1208 וקיבלה כתב זכויות (פוארו) רק לאחר מכן, בשנת 1333. במקור הייתה העיר ממוקמת מדרום למיקום הנוכחי של העיר, אך האוכלוסייה העתיקה את מקומה צפונה במחצית הראשונה של המאה ה-14. לאחר מכן גדלה העיר במהרה, הודות לתעשיית הבקר שלה. העיר עברה לעיתים קרובות בין דוכסות לשליטה ישירה של בית המלוכה.
בעיר ארמון, בו ישב במאה ה-16 הדוכס מבחאר. אחד מבני חסותו הידועים היה מיגל דה סרוואנטס, שכתב את עלילותיו של דון קישוט. קשר היסטורי זה אף בא לידי ביטוי בשמו של מרכז התרבות העירוני Teatro Cervantes de Béjar.
במאה ה-19 הגיעה תעשיית טקסטיל הענפה בעיר לשיאה אך זו דעכה לאיטה במהלך המאה ה-20, וכיום מרבית התושבים אינם מתפרנסים ממנה.
העדות הראשונה להתיישבות יהודים בבחאר היא מצבה המתוארכת לסוף המאה ה-12. בעיר חיו יחדיו מוסלמים, יהודים ונוצרים במשך מאות שנים.
ראשוני יהודי בחאר הגיעו אליה מן העיר אווילה, ורבים נוספים הגיעו לאחר גזירות קנ"א. אז הקהילה גדלה משמעותית והוקמה השכונה חדשה (Barrio Nuevo).[3]
המאות ה-13 עד ה-15 היו שיא תקופת היהודים בעיר, ואז חיו בה כ-200 יהודים.[4] מעריכים כי בסוף המאה ה-15 כ-20% מאוכלוסיית העיר הייתה יהודית.[5] היהודים עבדו באותם מקצועות של שכניהם הנוצרים. ישנם מסמכים המתייחסים ליהודים העוסקים בסנלדרות, רפואה, חקלאות ובמיוחד בגידול גפנים. יהודים הועסקו גם בתעשיית הטקסטיל המקומית, באריגה, צביעה וחייטות.[2]
חוקרים שונים משערים כי שמות המשפחה בכר, בז'רנו, בהר, בכרנו וכנראה גם בכור מוצאם מן העיר.[3][6]אלברט איינשטיין השתתף פעם במפגש שורשים של משפחות שמוצאן מהעיר, משום שאשתו השנייה היא בת לאחת המשפחות הללו.[7]
יש אימרות הנפוצות עד ימינו בקרב תושבי האזור על אודות היהודים: “En Hervás, judíos [conversos] los más/ En Aldeanueva, la judería entera/ En Baños, judíos y tacaños/ En Béjar, hasta las tejas” (בהרוואס, רובם יהודים [מומרים] / אלדנואבה, יהודייה כולה / בבאניוס, יהודים וקמצנים / בבחאר, יהודים עד הרעפים [בגגות]).[8][9]
בעיר שוכן המוזיאון היהודי על שם דוד מלול, איש עסקים אמיד מברצלונה, בתוך בית עתיק מהמאה ה-15. סמל המוזיאון מורכב מעץ הערמונים האופייני לאזור, מפתח, ויונה עם עלה זית.[4] מלול למד בעיר בצעירותו.[1]
במוזיאון מוצגים כמו "כתב הזכויות ליהודי העיר" שהוציא אלפונסו העשירי, מלך קסטיליה במאה ה-13 ומסמך ובו מיפקד של כל היהודים שהוכן לבקשת המלך ב-1291, תשמישי קדושה שונים, ונייר שנחתם ב-1449 ובו מתועדת הפקדה למשמרת של כספו של התושב היהודי סלומון פקאגון בידי שני נוצרים. המסמך מקורי, אך סיבת ההפקדה לא צוינה בו.[4]
קומה שלמה במוזיאון מוקדשת לחייהם של האנוסים.[4]
מנהל המוזיאון הוא אנטוניו אבילס אמאט, היסטוריון חוקר.[4]
מוזיאון זירת השוורים של בחאר
2 ק"מ דרומית לאזור העירוני של בחאר, על גבי ההרים המשקיפים על העיר, ניצבת זירת שוורים עתיקה (Plaza de Toros) שכיום כבר אינה פעילה ומהווה מוזיאון ומרכז תרבותי.[10] בחזית הזירה מבנה בן שלוש קומות.
הזירה נחנכה בשנת 1711 והיא זירת מלחמות השוורים העתיקה ביותר מבין אלו שנשתמרו בספרד.[11] בשל כך זכתה לכינוי "La Ancianita", וקוטלגה כנכס בעל עניין תרבותי בשנת 1997. לזירה קוטר של 41 מטרים וקיבולת של 3500 צופים. מושביה בנויים מאבן.
מדי שנה בחודש יולי מתקיים בזירת השוורים פסטיבל הבלוז הבינלאומי. הפסטיבל מארח פעילויות שונות, תערוכות, ג'אם סשן, סדנאות, קורסים סביב בלוז וקונצרטים במשך מספר ימים.
- רוברטו הראס הרננדז (ספרדית: Roberto Heras Hernández), רוכב אופניים ספרדי, שניצח ארבע פעמים בוואלטה אספניה. בנערותו למד הראס בבית ספר לאופניים בבחאר ולאחר מכן עבר לקבוצת חובבים בבירת המחוז, סלמנקה.
- לוסיאנו סאנצ'ס (ספרדית: Luciano Sánchez García), הידוע בכינויו ואוה II, כדורגלן עבר ספרדי, ששיחק בעמדת החלוץ בנבחרת ספרד.
- מתיאו הרננדס סאנצ'ס (ספרדית: Mateo Hernández Sánchez), פסל, אחד הפסלים הספרדים הבולטים במחצית הראשונה של המאה ה-20 ואחד המוכרים ביותר מחוץ לספרד.
אתר האינטרנט הרשמי של בחאר (בספרדית)
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
