בויאר

בויאר (ברומנית: Boier, ברוסית: Боярин-בויארין, בבולגרית: Болярин) הוא תואר שניתן לבן מעמד האצולה ברוסיה, בבולגריה וברומניה. ברוסיה הייתה זו השכבה החברתית הגבוהה. לרוב, היה הבויאר גם בעל קרקעות גדול. לשיא חשיבותו הגיע מעמד הבויארים בין המאה ה-10 עד לסוף המאה ה-17.

ערך זה עוסק בתואר אצולה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו בויאר (פירושונים).

בויארים רוסיים

הצאר מיכאיל הראשון מתייעץ עם הבויארים

היסטוריה

המילה בויאר נגזרה מהמילה הסלבונית voienier (ווינייר) שמשמעה מנהיג צבאי, לוחם.^[1] מוצא הבויארים הוא מה"טובים" שבעדה הסלאבית הקדומה, ומבני לווייתו של הנסיך. במרוצת השנים נעשו הבויארים לאצולה; הם היו ראשי הצבא ובעלי נחלות משלהם, ולכן היו בלתי תלויים מבחינה כלכלית בנסיך, והעניקו לו את שירותיהם בהתנדבות. הנסיך נהג להתייעץ עם מועצת הבויארים ("הדומה הבויארית"; Боярская дума), שהתכנסה בהזמנת הנסיך.

כוחם של הבויארים נשען על פיצול השלטון המדיני במדינות הרוסיות. מהמאה ה-15 ואילך איבדו הבויארים את הזכות לעבור מנסיך לנסיך, היות שגדל עניינם בשלטונו של הנסיך אשר בתחום שליטתו נמצאו נחלותיהם. עם עלייתה של מוסקבה (בסוף המאה ה-14) והמאבק לשחרור מהשלטון המונגולי, נוצרו שכבות בתוך הבויארים: משפחות הנסיכים העצמאיים לשעבר או קרוביו של נסיך מוסקבה השליט, בויארים מנסיכויות אחרות, או כאלה שקיבלו את תוארם מנסיך מוסקבה.

חתירתם של נסיכי מוסקבה לריכוז השלטון בידם נתקלה בהתנגדותם התקיפה של הבויארים, שנוצחו על ידי המלכות והושמדו בחלקם בקרבות, ומקצתם הועברו אל מחוזות הספר. במהלך המאה ה-16 נוצר בנסיכות מוסקבה התואר "בויארין", שהיה הדרגה הגבוהה ביותר של עובדי המדינה. התואר הקנה לנושאו את הזכות להשתתף בדיוני "הדומה הבויארית" ("בויארסקיה דומה"), שהייתה הארגון המייעץ ליד נסיך מוסקבה והצאר. הנסיכים הגדולים האחרונים והצאר של מוסקבה, איוון הרביעי ("האיום"), הקימו כשכר שירות למלכותם, וכמשקל נגד לבויארים - אצולה חדשה, שאצילותה אינה מלידה ואחוזותיה אינן עוברות בירושה. הבויארים חתמו על הסדר עם המלכות, הסדר שהחזיר להם השפעה רבה על ענייני המדינה.

בפעם האחרונה יצאו הבויארים נגד השלטון הריכוזי בראשית המאה ה-17, עם מות הצאר בוריס גודונוב, אך נכשלו, ובמהומות שהתחוללו חוסל ההסדר. לאחר המהומות, נשמר רק מעמדן של משפחות הבויארים הגבוהות ביותר, והצארים שמטו את הבסיס הכלכלי לקיומן של יתר המשפחות.

הבויארים סולקו כליל ממעמדם בראשית המאה ה-18 על ידי הצאר פיוטר הגדול, שביטל את עצם השם "בויארים". "הדומה הבויארית" בוטלה בשנת 1711 ובמקומה נוצר הסנאט. התואר לא בוטל רשמית על ידי פיוטר הגדול, אך לא היו מינויים חדשים. כתוצאה מכך, הבויארין האחרון נפטר בשנת 1750.

מספר הבויארים השתנה לאורך התקופה, אך מעולם לא עלה על 48 (בתקופת איוואן הרביעי).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בויאר בוויקישיתוף

• בויאר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. דימיטריה פאפאזוגלו, ההיסטוריה של ייסוד העיר בוקרשט, עמוד 45 (ברומנית)