אקספרסיוניזם מופשט
סגנון ציור ואמנות בארצות הברית בסוף שנות ה-40 ובשנות ה-50 של המאה ה-20 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אקספרסיוניזם מופשט הוא מונח המתייחס לתנועת אמנות בציור האמריקאי שהתפתחה אחרי מלחמת העולם השנייה, בשנות הארבעים והחמישים בניו יורק.[1] המדובר בתנועה האמריקאית הראשונה שהשיגה השפעה בינלאומית ובכך שמה את ניו-יורק על המפה של עולם האמנות המערבי, לאחר שנים רבות בה בירת האמנות הייתה פריז. הגם שהמונח הובא לראשונה ביחס לאמנות אמריקאית בשנת 1946, על ידי מבקר האמנות רוברט קואטס, הוא שימש לראשונה בגרמניה בשנת 1919 אך ביחס לאקספרסיוניזם הגרמני. בארצות הברית היה זה האוצר אלפרד בר שהשתמש במונח לראשונה. הוא עשה זאת בשנת 1929 וביחס לעבודותיו של וסילי קנדינסקי.[2]
יצירתם של האמנים הנמנים עם התנועה אינה אחידה; התנועה מורכבת מסגנונות ציוריים רבים ושונים, הן מבחינת הטכניקה, הן מבחינת הביטוי האמנותי. עם זאת, ניתן לומר כי המשותף לחברי הקבוצה הוא הניסיון ליצור אמנות מופשטת שאינה פיגורטיבית ולמצוא דרכי ביטוי חדשות במסגרת הציור והאמנות. בתוך כך, גישתם האמנים בתנועה דוגלת בדגש על ביטוי רגשי ספונטאני ואישי וכן, בשימוש חופשי בטכניקות ובביצוע על מנת להגיע למטרה זו. הם קראו לשחרור את האמן מערכים אסתטיים מסורתיים תוך התנגדות לריאליזם, ששלט בציור האמריקאי בראשית המאה העשרים, לטובת יישום אינטואיטיבי של צבע, גם בדרכים של אימפרוביזציה, הדומות לאוטומטיזם של התנועה הסוריאליסטית. סגנון האקספרסיוניזם המופשט מכונה לעיתים גם 'אסכולת ניו-יורק', כיוון שמרכז פעילותם של האמנים היה בעיר זו.[3]
בין האמנים השייכים לקבוצה זו נמנים: ג'קסון פולוק, מארק רותקו, וילם דה קונינג, הנס הופמן, אדולף גוטליב, רוברט מאת'רוול, פרנץ קליין, הלן פרנקנטלר, ארשיל גורקי, פיליפ גסטון, לי קרסנר, בארנט ניומן, קליפורד סטיל, ג'ו בייר ואחרים. בישראל השפיע האקספרסיוניזם המופשט על אמנים רבים בעיקר במסגרת קבוצת "אופקים חדשים", וקיבל אופי הדומה יותר למופשט לירי, תוך התייחסות אל טבע ונוף קונקרטיים.